אבני האפוד חלק א רי

דקנ"ח חזר והחזיק דבריו הראשונים וכתב דדברי מוהר"י ישראל תמוהים במקצת ושאין מדברי החס"ל ראיה והעלה דאף בז"הז א"ץ התראה יש"ב ובדקס"ב ע"ג. וע' שערי רחמים סי' א' ד"ט ע"ג. ובח"ב שם ולה' שדי חמד מע' גירושין ס' ב' אות ט"ו מיהו היכא דהתרו בה ועברה לכ"ע יכול לגרשה בע"כ אפי' דאיכא שבועה הכי אסיק להלכה ה' ישמ"ל בא"הע סי' א' והסכים עמו הרה"ג מוהרא"א ז"ל

כ"ג שם בהגה אשה שגזמה לבעלה וכו'. ע' יד"א הגהב"י סקב"ך מ"ש בעושה כשפים לבעלה. שבט בנימן סי' רל"ג ידי דוד ר"סי קט"ו

כ"ד אשה הרגילה להתיחד עם העכו"ם וכו' ל"ד עם העכ"ום וכל שהיתה כל הלילה בדלתות סגורות דינה כרגילה בכך ואסורה, בני בנימן חא"הע סי' יו"ד די"ג ע"ד, ועמ"ש בעיקר דינו של הת"הד בתשו' שהשבתי אדר ב' התרס"ח ובתשו' כי באה בס' שערי רחמים ח"ב שם דנ"א

כ"ה ס"ה ש"ע כל אלו אין להם לא עיקר כתובה. ע' כניהג הגה"ט סקי"ד והגהב"י ס"ק ל"ו יד"א הגה"בי ס"ק כ"ד, חסד לאברהם א"הע סי' ד'

כ"ו ש"ע שם ואם בלה או נגנב וכו'. כן דעת כל הפוס' שאפי' נדונייה שהיא כחוב עכ"ז מה שאינו בעין אבדה הגם דדעת רש"י דלא אבדה הנ"צב מ"מ נקיטינן כשאר פוס'. כנ"הג הג"הט סקי"ד משם הפוס' וע' יד"א ס"ק כ"ז דאיכא מ"ד דאפי' מה שפזר הבעל כל שאינו בעין אבדה. אולם רד"ק בס' ידי דוד א"הע סי' ה' דר"א נפק דק ואשכח להריט"בא ביבמות דפ"ז שכתב דהנדונייא אינה מפסדת וצירף איתו דעת רש"י והר"אש בפסקיו והעלה דאם היא מוחזקת יכו' לומר קי"ל ותמה ע"ד ה' חיי אברהם א"הע סי' ב' י"ש

כ"ז מעות מדודין שהכניסה לבעל ופזרן אם חייב לשלם ע' יד"א הג"הט ס"ק ז"ך. חסד לאברהם שם. פ"ת סקי"ט וע"משל בסי' ע"ז אות ז'

כ"ח תוס' שליש שמוסיפין על הנדונייא הוי כנדונייא. ע' בא''הט סקי"ח משם הב"ש. וע' חס"ל שם דבמחלו' הוא שנוי. פ"ת סקי"ט

כ"ט שם וכן הדין במי שזנתה שאבדה וכו' ה"ה מזונות ה' חס"ל שם

ל ס"ו ש"ע אין עדים שזנתה אלא שהיא אומרת שזנתה וכו' דשמא עיניה נתנה באחר. אם היא נשבעת שזנתה ברצון יש להאמינו ע"י שבועה. ה' מוה"רש מאטאלון ז"ל בתשו' כי באה בס' צ' הכסף ח"ב חא"ע סי' יו"ד דל"ג ע"ד וחיליה ממתני' דהנושא נשים בעברה דמהני להאמינו עי' הדרת תשמיש וכל שכן ע"י שבועה ומההיא דה' עדו"בי סי' ל"ו דגבי אשה שאמרה לבעלה גרשתני דכתב מוה"רם דבזה"ז אינה נאמנת דנפישי חוצפא כתב הרב דע"י שבועה מהני ודלא כה' פני אריה (ה"ד בס' רו"ח סי' זה) שכתב דלא מהימנא אפי' בשבועה יש"ב. וכבר כתבתי לעיל בסי' טו"ב ס"ב אות יו"ד בע"ז לך נא ראה

אולם עתה באתי על כי תמהתי מאד על הוראה זו בפ"ע. ומלבד דעל הנדון עצמו דקאי הרב שהוא באיש הטוען על אשתו שבקשה להכשילו בדבר איסור והיא מכחישתו ומוכנת לישבע דפסק הרב להאמינו דדומה קצת לנדון ה' עדו"בי כיון שעל ידי שבועתו אינו משים עצמו רשע עכ"ז חלקו עליו רבני הדור שם בס' צ"הכ דגם בזה לא אמרו ה' עדו"בי וכמו שהבאתי אני הדל לעיל. אף גם זאת באומרת טמאה אני לך אחשב שמעולם לא עלה ע"ד ה' עדו"בי להאמינה בשבועה. דבשלמא בנ"ד אם נאמינה בשבועתה לא נחזיק אותה ברשעה מש"אכ בנ"דז איך נאמין לאשה הנשבעת שהיא עבריינית דהא באמרה דזנתה ברצון היא עברה על לאו הכתוב בתורה אשר עליו היא מושבעת ועומדת מהר סיני ואנחנו נאמין אותה בשבועה זו שהיא עברה על שבועה אחרת אתמהה הלא תראה להרש"בא באלפיו סי' ס"ד שכתב דהחשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפי' בשבועה ה"ט משום דכבר האיש הזה הוא עבר על שבו' ה"ס במה שאכל איסור ואיך נאמין אותו בשבו' אחרת ע"ז וה"ה ה"ן. וכ"ש דל"ד לההיא דהנושא נשים בעברה דהתם הוא שלא יעשה עוד איהסור מש"א בנד"ז והוא פשוט ולפ"קד מלה בצ"לע ואח"זר ראיתי בס' מעשה איש חא"הע סי' א' דמ"ו ע"ד שכ"כ משם הר"דט והאמת אתו ומ"ש הר"המח שם אהמ"ר לא יגהה מזור

שוב אח"ז מצאתי בתשו' מוה"רם מינץ ז"ל סי' כ"ו וז"ל אשר תובעת עדה את פלג מחמת בנה ואומרת דהוי של פלג והוי ממזר וכו' אע"ג דטוענת דהולד שלו וכן נשבעת בפני עדים אין ראיה כלל דלא עדיפא כלל מע"א כשר דאינו נאמן כדאמרי' גבי טובייה חטא וכו' כ"ש עדה דאיכא תרתי לריעותא דאשה לאו בת עדות היא. גם לפי דבריה היא רשעה ופסו' לעדות ולשבו' ושוייא אנפשה חד"א וכו' ע"כ הרי דכל היכא דבטענתה משוה לעצמה רשעה אינה נאמנת אפי' בשבו' אע"ג דהתם קאי לפסל את הולד ולפגם את פלג מ"מ פשטייות דברי הרב מורין דטעמא דאינה נאמנת היינו משום שאם נאמין לה פוסלת א"ע ודוק

ל"א אמרה שזנתה ושתתה סם המות ונתרפאה ועודנה מחזיק בטומאתה עכ"ז אינה נאמנת וחיישי' שמא ענ"ב תפארת אדם סי' א' ובס' מטה לחם סי' ך' אות ט"ז האריך לכתב דכל שהיא בוכה וממררת אמריה על מה שעשתה. הגם דאיכא עדות הנואף אסורה לכ"ע יעו"ש וע"ע בס' יד יוסף הנד"מ א"הע סי' ג'.