אבני האפוד חלק א רז

הש"ס, ואעיקרא מ"ש דנדון הש"ס הכי הוייא מנ"ל לאוקומי בהכי דבדברי הש"ס אין שום רמז מזה. איברא דחזינא להגאון מוה"רי אבן מיגאש ז"ל בתשובה (שבס"ס ליקוטות הרמ''בן) סי' קצ"ו שהעתיק מעשה דהש"ס בלשון דקדמה אחת ונשאת בחיי האח ולא בדרך פירוש. אבל האמת יורה דרכו דר"שי והנ"י (או הר"ן) סברי מרנן דדוקא אם נשאת מקרי תפיסה אך כל זמן שלא נשאת עדיין ברשותא דמארייהו קיימי. וע' יד"א הג"הט ש"ק ל"ה מ"ש משם הרב"ד סי' ע"ד ומ"ש ע"ד מוהר"שג בתשו' שבס' צל הכסף ח"ב סי' ל"ו דק"ח ענ"ד המורם מהם דדין זה במחלוקת הוא שנוי

י"ב ש"ע שם אין השנייה נוטלת עישור אלא חולקות בשוה מו"רם הביא ס' החולקים דגם השנייה נוטלת עישור וכתב הכנ"הג בס"ק מ"ה דהמוחזק יכו' לומר קי"ל אך אם אין שום אחת מהם מוחזקת לס' מוה"ריבל עושין פשרה ולס' מוהרי"מט חולקות בשוה וע' יד"א כ"ק ל"ד בא"מח ח"ב א"הע סי' ח' צל הכסף שם בד"קט דהיכא דהשנייה מוחזקת יכולה לתפס אפי' עד שיעור שנתן לראשונה אך אם התפיסה היא ע"י האפוטרופוס אינו יכול לתפס יותר מעישור נכסים והיכא שאין שום א' מהם מוחזקת ע' מה שאכתב בסמוך בשם הרב הנז'

י"ג מי שהשיא בת ומת והניח בן ובת ומת הבן אי נוטלת הבת השנייה פרנסה תחי' ואח"ך חולקות בשוה נחלקו מיהרי"בל ומוהרי"מט. דלס' מוהרי"מט חולקות בשוה ולס' מוהרי"בל ראוי לפשר. ע' כנ"הג ס"ק מ"ד. יד"א ס"ק ל"ה וה' צל הכסף שם תמה ע"ד ה' שבות יעקב שהביא הי"דא והרבה רעים לס' מוהרי"מט ומכח זה אזר חייל לחלוק על הר'בד ומר הוא דקאמר דלדידן דעינינו הרוחות כל הני ארייוותא דפסקו הלכתא בפשיטות לתת המוחזקות לבנות הנשואות דאתו מחמת ירושה ולא חששו כלל לספקו של מוהרי"בל הא ודאי כוותייהו נקיטינן בהחלט והכי עבדינן עוביא יעו"ש וכ"כ ה' ירך אברהם חא"הע סי' י"ב וע"עש בסי' י"ג. וקרבית על חד מן קמאייא מר ניהו מוה"רי אבן מיגאש ז"ל בתשו' סי' קצ"ו וחזינא ליה דדעתו כמוהרי"מט דהבנות חולקות בשוה י"ש

י"ד כיון שנוטלת ירושה שוה בשוה אין לה עוד בכל הזמן עד שתנשא לא מזונות ולא מדור. מוהר"י אב"מ שם ט"ו על מה שנסתפקו התוס' היכא דליכא רווח ביתא כגון שנוטלת בירושה פחות מהעישור אי אמרינן ויתרה. ע' יד"א הגהב"י ס"ק ט"ו. צל הכסף שם דק"ט ע"א ט"ז ס"ט ש"ע לא תקנו פרנסה אלא במקום בן וכו' ואפי' נשאו הגדולות בחיי אביהן, כל שאביה קרא שם לנדונייא קנתה הגדולה ואינה מחוייבת להחזירו לאמצע אפי' שמת האב ואח"ך נשאת, הרב מוהר"י אבן מיגאש שם

טו"ב שדך האב בחייו לשנייה ונדר לתת לה הנדונייא אם נוטלת תחילה מה שנדר לה אביה. ע' כנה"ג הג"הט סקמ"ב שרמז דברי עצמו לעיל בסי' כ"א. וע' מה שרמזתי אני הדל שם

י"ח אם כבר נשאת הקטנה מן האמצע ואח"ך קרא עליה ערער הגדולה זכתה הקטנה וחולקות בשוה. מוהר"ם מטחלון האחרון ז"ל בתשו' כי באה בס' באמ"ח ח"ב סי' ח' והסכים עמו הרב המחבר שם

סי' קי"ד

א ס"ג ש"ע אם האם פטרו מלזונה וכו' ע' ב"ש סק"ו ועמש"ל א"ה בסי' ן' ס"ה

ב ס"ה ש"ע מתה הבת אין יורשיה יורשין מזונותיה. דין זה הוא מהרא"ש בשם הירושלמי. וע' מה שפלפל בזה בס' שבט בנימן סי' רמ"א

ג בס"ז ש"ע ה"ה למי שמתחייב בפרנסת אדם אחר. שאינו חייב ברפואתו וע' תפארת אדם ח"הע סי' י"ד

ד סי"ב ש"ע כל המחייב עצמו מדעתו לזון וכו' אינו חייב במלבוש אח"כ פירש אזון ואפרנס ועכ"ז אינו חייב להשיאה. יד"ח הגהב"י ס"ק י"ז וע' שבט בנימן סי' קי"ח מ"ש בזה ושם עמד הרב המגיה על ספק ה' שער אפרים סי' קכ"ד אי מנעלים בכלל וע"ע משכנות הרועים מע' המ' דרי"ב מה שפלפל בזה ועוד לו לקמן שם אות ר"ן

ה אם כתוב בשטר לזון ולפרנס ולכסות כיון דבתיבת לכסות יש במשמע לבוש וכסות א"כ בלפרנס מסתבר ודאי דהיינו פרנסת נישואין ומ"מ למעשה כיון דהוי אפוקי ממונא יעשו פשרה ביניהם חק"ל א"הע סי' ט"ל

סי' קט"ו

א ס"א ש"ע חלו יוצאות שלא בכתובה העוברת ע"ד משה ויאודית. אף אם הכשילתו בדבר שהוא ספק נמי מקרית עע"ד דהא קאמר שם בגמרא פ' חכם טיהר לי את הדם ואזל שייליה ואשתכח שקרא. ש"מ אף שהחכם אינו אומר שטמא רק שאומר שלא שאלה אותו נקראת נמי עע"ד אף דהכשילתו רק בספק דהא יכול להיות שבאמת דם טוהר היה. מוהר"ם זיסקנד רונסונבורג (הנדפסות בשנת תק"ו) סי' ז"ך דנ"ג ע"ח וע"פ יסוד זה כתב באשה עגונה שנשאת אחר שנגבה העדות על בעלה רק שהב"ד לא הי"ל פנאי לעיין בשרייותא דהאי אתתא דאפי' שאח"ך יתאמת הדבר שאלמנה היתה עכ"ז יכול בעלה לגרשה משום עוברת ע"ד יש"ב וכבר עמדתי על עיקר דינו באורך לעיל סי' י"ז על סט"ל.