אבני האפוד חלק א רו

ד ס"ב ש"ע ויש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע ומן הראוי. בטור בא יותר מפורש דראוי זה היינו שהיורשים ירשו מנכסי הזקן דמת אביהם בחיי האב ופסק דחייבים לתת לה העישור ובב"י לא הובא שום מחלוקת בזה אך האחרונים נבוכו בזה וכתב הכנ"הג בהגהב"י סק"י משם מוהראנ"ח ח"א סי' ס"ז דכיון דפלוגתא דרבוואתא הוא אין להוציא מיד היורשים וע' יד"א סקי"א ואין ס' מוהר"אנח אצלי לראות יסוד המחלוקת אי הוי מטעם דאיכא פוס' דס"ל דבע"ח אינו גובה מהראוי או"ד דבראוי כי האי הוא דפליגי מטעם דיכו' היורשים לומר מכח אבוה דאבא קאתינן וכפי המובן מדברי הכר"ש סי' ן' הוא דהחולק הוא ר' האיי גאון ולא ידעו מקומו ומאחר שכן אנן בדידן דזכינו לאורו שה' תנא בס' מש"ל פ"ך דאישות הביא לנו משם הרב"א באסיפתו שכ"כ משם רה"ג והרמ"ה דחולקים אהך דינא ויעו' בס' ברכות מים דק"י שהביא זה משם הג' בעל העיטור בודאי דשפיר מצי המוח' לומר קי"ל כוותייהו וכתב בס' שערי רחמים א"הע סי' י"ד דזה היה טעמו של ה' חת"ס בחא''הע ס' קע"ח (והובא בפתחי תשו' סק"ב) דזיכה להיורשים אלא שלא הי"ל לסתם יעו"ש וע' למוהר"אח נר"ו בס' תעלומות לב ח"ג בקונט' הליקוטים דק"א אות י"ב. ובתשו' סי' י"ג כתב למעט המחלוקת דהיכא דמת הזקן אחר הנישואין גם הטור יודה דאינו גובה ממ"ן יעו"ש

ה שם בהגה כשאומדים דעת האב י"א דדוקא למעוטי מעי"ן וכו'. ע' כנה"ג הג"הטו סקט"ז. יד"א סק"ו וט"ו וכ"ו וע' מקור ישראל חא"הע סי' ח"י פלפול עצום בעיקר המקלו' ובדברי הפוס' ברכות מים דקי"ז

ו ס"ג ש"ע הבת בעישור זה כבע"ח של אחין וכו'. ע' יד"א הג"הט ס"ק כ"ט ועוד בס"ק ל"ו מה שהביא משם מוהרי פאראגי שהאלמנה גובה כתובתה בתחילה ואח"ך נוטלת הבת עישור נכסי והן עתה יצאו לאור תשו' הנז' והמצא תמצא תשובה זו בסי' ט"ז י"ש

ז ס"ד בהגה אע"פ שע"ן אינו נגבה עד שתבא הבת להנשא מ"מ משערים כפי הממון שהניח בשעת מותו. ע' כנ"הג הג"הבי סק"ד מ"ש משם מוהרש"ך דאם השביחו הנכסים הם ברשות היורשים אך טוב לפשר וע' פ"ת ס"ק יו"ד. מחנ"א ה' אישות פ"ך ה"ד, פוסק ח' הוב"ד בס' תעלומות לב ח"ג סי' י"ד, ולהרב המח' נר"ו שם סי' ט"ו. ומה שנראה מתשו' מוהר"ם פארדו בס' שמו משה ח"המ סי' ג' להיפך יישב ה' מוהרא"ח שם דהרב קאי באופן שבעת מות אבי הבנות לא יכלו להפריש עישו"ן מחמת כתובת האלמנה הקודמת בכגו"ד י"ל שלא הפסידו עי"ן שלהן אך היכא דבמות אביה הפרישו לה עישו"ן ונשאר תחת ידי אחיה ואח"ך אותם הנכסים השביחו יותר אין לה זכות בשבח יעו"ש

ח שם בהגה ואינה נוטלת עד שתנשא. כיון דאינו נגבה עד שעת נישואין אפי' שהבן מפסיד הנכסים אפי' הנכסים ביד שליש ינתנו ביד הבן כנ"הג הגהב"י סק"ה משם הפוסקי', וע' בא"הט סקט"ו דהצ"ע דין זה ממ"ש מור"ם בהגה בסי' קי"ב סי"א וע' פ"ת סק"י וע' להרב בע"ס שערי רחמים בתשו' כי באה בס' תעלומות לב ח"ג סי' י"ב שכתב ע"ד הבא"הט דל"ק כלל דשאני מזונות הבנות שהן מתנאי כתובה לפרנסת הבת שהיא מתקנ"ח ועכ"ז כתב דהכל לפי העת והזמן ואין דיין דן אלא מה שעיניו רואות

ט אלמנה שמתה והניחה יתום ויתומה מבעל ראשון ואחת מבעל ב' ובשביל מזונות ופרנסת הבת הוציאו ב"ד עישור נכסי מהאם כנהוג בשלוניקי ונתנו ביד דודה של היתומה ומתה ובאין קרובי. היתום לתבוע עישו"ן ויורשי היתומה תובעין כי להן משפט הירושה הדין עם קרובי היתום כיון שלא זכתה עד שתנשא. אהל יצחק סי' י"א ודלא כסברת החולק

י ס"ו ש"ע מי שמת והניח אלמנה וכו' ואפי' מתה הבת אחר שנשאת אין הבעל יורש וכו' דוקא בכ"הג שבחיי הבן עדיין האלמנה קיימת אבל אם מתה האלמנה והבת בחיים לוקחת ע"ן אפי' אחר שנשאת רב אחאי גאון מוהר"אח נר"ו בס' תעלומות לב ח"ב ד"מ. ואיתיה בהשג יד מהרב בע"ס שערי רחמים בתשו' כי באה בס' תע"ל ח"ג סי' י"ב והרב המח' נ"רו שם בתשו' י"ג הציל עצמו מתלו ותיו יעו"ש. והן עתה נדפס כ' שערי רחמים ח"ב ונדפסו דבריהם שם בחא"הע סי' כ"ו

י"א ס"ח ש"ע מי שמת והניח ב' בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עיש''ון פירוש ונשאת נ"י פ' יש נוחלים הר"מ אלשיך סי' ס"ט. כ"כ הכנ"הג בהג"הט סק"מ ואין ס' מוהר"מא תחת ידי כי אנכי חפשתי בנ"י פ' י"ן ולא מצאתי רמז מזה אך כדברים האלה כתב הר"ן פ' מציאת האשה ויהיה איך שיהיה על כל אחד מהם ק"ל למה ממרחק הביאו לחנם ולא רמזו דברי רש"י על הסוגייא בד"סט ע"א שכ"כ להדייא וז"ל ויתרה עי"ן ולא תטול עי"ן תחלה כמו שנטלה זו ואח"ך יחלוקו אלא זו שקדמה ונשאת זכתה וכו'. ולפחות היה להם להזכירו ולצרפו עם ס' הנמ"קי והנני יוסיף להפליא על ה' זרע אברהם בח"המ סי' ל' שכתב ע"ד מו"הרם אלשיך וז"ל ומה שרצה להוכיח מדברי הנמ"קי דכל זמן שלא נשאת לא הוייא תפיסה באמת יחיד הוא בסברה זו וצריכה רבא ומעיקרא ראייתו היא דחוייה דהנ"י לאו להכי אתא אלא עובדא דש"ס הכי הוה ובה איירי וכו' ומסברא נקיימנה דמ"ל תפיסה דקודם נישואין ומ"ל תפיסה דלאחר נישואין וכו' עי"ד. ולפום ריהטא נראה דאישתמיט מיניה לפי שעה דברי ר"שי שפירש דבנשאת איירי