אבני האפוד חלק א רה

ו סט"ז מורם בהגה י"א דאין כתובת ב"ד נוהגת האידנא וכו' וכן נוהגין במדינות אלו. במקום שאינן ידוע המנהג אין מוציאין מיד המוחזק ע' יד"א הגה"בי ס"ק ח"י וע' חס"ל חא"הע סי' א' ד"ד ע"ב שכתב דרוב הפוס' ס"ל להגבות כתו' ב"ד אפי' אם אינו מוחזק כ"ש כשהוא מוחזק ומדברי הפוס' רבני שלוניקי שהביא שם היד"א נראה דלא הוברר אי בשלוניקי גובין כתו' ב"ד או"ל וכ"כ הרד"ק הזקן והוא היה אחד מהב"ד של יתומים בעיר עז לנו שלוניקי יע"א) בזכרונותיו שבס"ס תפארת אדם דקפ"ג ע"ד כי בשלוניקי אין מנהג פשוט בזה, אך רעהו ועמיתו שהיו בזמן אחד שניהם יחד ב"ד של יתומים ואלמנות מר ניהו מוהר"ש גאטינייו ז"ל בס' צ' הכסף ח"ב בסי' כ"ט אחרי כתבו כדברים האלה ושכך היה עד דורו של הדב"מ סיים וכתב שבא מעשה פעמים הרבה לפני רבני הדור ולפניהם ודנו שלא להשגיח בדברי התובעים בזה יעו"ש. גם אני הדל בהגהותי לס' יאודה יעלה שם הנה הבאתי משם ה' חינא וחסדא בדע"א ע"א שגם באזמיר ובנא אמון וכל אגפיה נהגו כך אך בליוורנו נהגו להגבות יעו"ש, וע"ע ירים משה בזכרונותיו לא"הע מע' הך' אות ח' ואות י"ו בן עיר שנוהגת בה כתו' ב"ד שהלך למקום שאין נוהגים אי אזלינן בתר עיר שגובין כתו' ב"ד או לא. ע' יד"א סקי"ט שרמז גיור חא"הע כ"ד סי' כ"ג וסי' ל' והן עתה יצאו לאור תשו' מוה"רי פאראגי ז"ל שהיו בכ"י וע"ש בסי' טו"ב שהאריך בזה ואסיק להלכה דלא פקע החיוב ודינא הוי דגובין ובסי' י"ח התלונן עם מוהר"ר דוד גרשון שר'ל דאזלינן בתר דירת הבנים ומני"ר חלק עליו בכח עד שחזר מוהר"דג והודה לו דדינו דין אמת י"ש

סי' קי"ב

א ס"א ש"ע מתנאי כתובה שתהיינה הבנות ניזונות מנכסי אביהן. דוקא מנכסי אביהן אבל לא מנכסי אמם והוא משנה ערוכה בב"ב דקכ"ב ע"ב הבנות ניזונות מנכסי האב ואין ניזונית מנכסי האם ופסקוה הפוס'. הרי"ף והרא"ש הביאו המשנה כצורתה וע' רמב"ם ס"ב מה' נחלות דפסקה להדייה והטור ז"ל לא פסקה בפירוש אך כבר כתב פה דניזונות מנכסי אביהן ומשמע דוקא. ודע דרב אחד אב"ד מה"ור שלוניק משנת ה"תק ואינך הוא הרב יוחנן קלעי ז"ל דן את הדין דהבת ניזונית מנכסי המם ושני רבנים פוסקים מפורסמים אחריו צווחו ככרוכייא דזה הוי היפך כל הפוסקים וכתבו דאין להאמין שיצא דבר זה מפה קדוש וה"ד הרד"ק בס' ידי דוד סי' ס' והעד העיד בנו דב"ד שבזמנו עשו מעשה לדון שהבת תהא ניזונית מנכסי האם בהסכמת הרב הכולל מוהרי"ך ומי יבא אחריהם לעשות מעשה היפך הסכמתם ומהפך אזכותא דההוא סבא מוה''רי קלעי ז"ל ויחתר למצא היבשה ולא יכול להצילו ממחלוקת עש"ה ולכן אם יבא לידי מעשה נראה ברור דאין לדיין כח לכוף את היורש אבל יעשו דרך פשרה חמלה וחנינה

ב ס"ז ש"ע ואינן ניזונות אלא מב"ח אבל לא ממשעבדי. ע' בירושלמי פ' אלמנה סוף הלכה א' וע' שמחת יו"ט סי' ב"ך דפ"ח

ג סי"ח ש"ע מי שמת והניח בנות גדולות וקטנות וכו' כונן חולקות. ה"ד כל זמן שאין כאן אלמנה ואין כאן עכוב שלא תוכלו לירש אבל אם יש להן עכוב ליורשה וכגון שיש מזונות האלמנה כל שיש מזונות להאלמנה יש גם ליתומה מזונות מחמת תנאי ב"ד, הרד"ק בס' ידי דוד סי' פ"ו ודייק לה מתשובת תש"בץ ח"ב סי' קס"ב ומוהרא"ש סי' נ"ט ורשב"ם בב"ב דלק"ט עי"ש

סימן קי"ג

א ס"א ש"ע מי שמת והניח בת וכו' נותנים לה מנכסיו עישור לפרנסת הבת. הסכמת רבני שלוניקי להוסיף על העישור כשאינו מספיק כפי ערך כבוד הבנות וההוספה היא עד שיעור חלק הבן כ"כ מו"הר מוהרי"ד בחא"הע סי' ע"ד ומו"הר כר"ש בסי' ן' הוסיף דאם הנכסים כ"כ מועטים נותנים הכל לבת ושכן הוא מעשים בכל יום. וכתב מוהרד"ק בזכרו' שבס"ס תפארת אדם דקפ"ד ע"א שעדיין נוהגים כן וכ"כ הזל"א בדרפ"ח ע"ב דכן המנהג גם בסופיאה וגל ליתיה

ב שם ש''ע וכן אם השיא בת בחייו אומדים בה. ה"ז כלשון הרמבם פ"ך מה' אישות דין ג' ומדלא כתבו ינתן לב' כמו שנתן לראשונה מוכרח דהכונה דיעשו אומדנא לידע כמה היה ממונו של אבי הבת כשהשיא להאש' ומה חלק מממונו נתן לה אז אם חמשית או ששית או מעשר כדרך זה ינתן לשנייה עתה ואף שעתה העשיר ויהיה לה חלק עצם. ה' בדכות מים מדקי"ד ואילך והאריך בזה ובלשון הטור והראב"ד והראשו' פלפול עצום ע"ע

ג שם בהגה כשם שנותנים לבת פרוסה לנדוניא מנכסי האב כך נותנים לה מנכסי האם ויש חולקים. אין ספק דע"פ הדין היורשים מצו מימר קי"ל כיון דהם יורשים מן התורה וע' יד"א הג"הט סק"ב אמנם כבר הסכימו רבני שלוניקי שלעולם הבת הבתולה נוטלת חלק בירושה בין מן האב בין מן האם בין מכל מוריש שיהיה כאחד מן הבנים הזכרים לצורך נישואיה חם צריכה לכך ואם אינה צריכה כ"כ תטול מה שצריכה לפי ראות עיני הב"ד והובאה הסכמה זו בס' ירך אברהם א"הע כו"סי י"ד ובס' ידי דוד סי' ס' ושם נאמר דלא שנא אחים מן האב ול"ש אחוה מן האם ושכן עשו מעשה רבני העיר בזמן הר"הג מוהרי"ך ז"ל וכבר נרמז זה בס' ירים משה בזכרונותיו אות הע'