אבני האפוד חלק א ר

לישוב על קושייא זו וגם אחרי כן הרב מוהר"ר ב"ח ז"ל בתשובה שם סי' ל"ב גם הוא שר המסכים בכל זה ואף הוא ראה בעין שכלו ליישב מאי דקשייא מההיא דבע"ח וכמ"ש עליו מו"הר שם בסי' ל"ד

ב"ך סי"ט ש"ע ושבו' חוץ לב"ד וכו' אינה בשם ולא בנק"ח וכו'. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ס"ג. יד"א הגה"בי ס"ק נ"ד שבט בנימן סי' ר"ך

כ"ג סכ"א בהגה אם נשבעה לפני ג' שהם קרובים ל"מ וכו'. ב"י בשם ת' הרש"בא. בקונט' תשו' הרש"בא כ"י שבאו לידי מצאתיה והיה טעמו משום דהב"ד הוא פסול כדין עדים שנמצא אחד מהם ק"ופ וזיכני ה' ועלו ובאו על מ"הד ויהיו נקראים תשו' הרש"בא ח"ו והמצא תמצא תשובה זו בסי' ו' ושם בהערותי כתבתי דענין זה הוא מחלוקת עצום בין האחרו' ועד אחרן בס' עבודת השם א"הע דצ"ט ע"ד ובסי' מ"ה דר"ד עמד עע"ז באורך וע"מש אני הדל בהגהותי לס' ע"הש וכו' את"ד בהערה שם

כ"ד שם משביעין אותה שלא בפניהם. אפי' הגבייה יכולין ב"ד לעשותה שלא בפני היורש אם היא בעיר אחרת אפי' קרובה. מו"הר בס' באר המים סי' ע"ט או"ב. ובס' מטה לחם סי' כ"ו כתב דלכתחי' עשו מעשה ב"ד להשביעה שלא בפני היורש יען היה בקרית חוצות

סי' צ"ז

א ס"ב ש"ע וי"א שמשביעה כל זמן שירצה. זהו דעת הרי"ף ודעימיה וכתב מרן ב"י שכ"ן שהוא דעת הרמ"בם. ולפי הכלל המסור בידינו דסתם ואח"ך מחלוקת הלכה כסתם יוצא דבדין זה דעת מרן כס' קמיתא שהיא ס' ר"ח וה"ג ור"ת וה"ראש ודעי' וכ"כ הב"ש בסק"א. וזוהי שקשה דכיון דב' עמודי ההוראה שהם הרי"ף והרמ"בם קיימי בחדא שיטה הי"ל לפסק כוותייהו וכנודע דרכו של מרן הקדוש ואיפשר דכיון דרוב הראשונים פטרוה משבועה וב"הג שדבריו דברי קבלה עמהם לא אזר חייל לפסק כהרי ף והרמ"בם לחייבה שבועה בקום ועשה. וע' לר' ישעיה הראשון בס' המכריע סי' מ"ח דגם איהו קאי בשיטת הרי"ף

ושמה תראה שכתב דאפי' לס' הפוסקים כר"ש דאינו משביעה אלא כל זמן שתובעת כתובה מ"מ אם בא להשביעה בעבור שתבעה כתובתה יכולין להשביעה על הכל אפילו על האפוטרופוסות שעשתה בחיי בעלה ושכך הולכת פתרן ההלכה ודלא כרב צמח גאון ז"ל בתשו' דמלבד דפסק כר"ש הפריז על המדה וכתב דאף בכ"הג אינן יכולין להשביעה כי אם שלא גנבה וגזלה אחר מיתת בעלה ולא קודם מיתת בעלה דליתא ושכן כתב ר"ח ז"ל בפירוש עי"ד וע' כנ"הג לעיל סי' צ"ו ס"ק ס"ה שכתב משם תשו' הגאונים כדברי רב צמח גאון ז"ל וע"ש מ"ש ע"ד

סי' צ"ה

א ס"ז בהגה ודוקא כל זמן שהיא קיימת אבל אם מתה וכו' יורשיה נוטלים כתובתה בלא שבו'. ע' כנ"הג לעיל סי' צ"ו הגה"בי סק"בג וז'. יד"א שם סק"ט. זכר לאברהם חא"הע דר"פד. באר מים חיים ח"ב א"הע סי' יו"ד

סי' צ"ט

א ס"ב בהגה ודוקא שעשאן לה הבעל אבל אחרים שנתנו לה תכשיטין בשעת נישואין למתנה גמו' נתכונו ע' כנ"הג וי"דא מה שאספו בזה. וע' בס' הון יוסף סי' ל' פלפול עצום בדברי הפוס' המדברים כזה וכמה אר'כן הוא בדברי הרש"דם סי' ס"ג וה' מים רבים סי' נ"ח והעלה דלפום דינא מתנות שנתן החתן או קרובו להכלה המחזיק בהם זכה בהם לבד היכא דאיכא מנהג יעוש"ב. וע' בס' באר המים סי' פ"ד וידי דוד סי' ך' שכתבו מנהג שלוניקי בזה ואח"ך כתבו דקרוב לזמנם הונהג דכל המתנות שנותנים בין להחתן בין להכלה שמחלקים ביניהם שהניתנים מצד קרובי הכלה הם להכלה והניתנים מצד החתן הן להחתן רק אם הם דברים ראויים לתשמיש הבית יעו"ש וכן הוא מנהג לחרסו כמ"ש ה' אשדות הפסגה סי' ט'. ומנהג סופיאה ואגפיה שהכל לבעל כמ"ש הז"לא דר"פד ע"א ובמקום שאין המנהג ברור שבקינן ליה אדיניה דהיינו מה שנותנים לחתן אף מצד הכלה הוא שלו ומה שנותנים לכלה אפי' קרובי החתן הוא שלה וכמנהג שלוניקי הקדום כ"כ מו"הר בשער אשר א"הע סי' ל"ב דצ"ז ע"א והסכים עמו ה' מוהר"ר ב"ח שם סי' ל"ג

ב מתנות שנותנים מצד קרובי הכלה שאנו נוהגים ליתנם לכלה כמ"ש אם יתברר הדבר שהגיעו ליד בעלה רק שנתנם הבעל לריוח היום או שהיה צ"ון בהם ואוכל פירותיו פשיטא ודאי דהגם דהשתא ליתנהו בעין דחייבים היורשים ליתן לאלמנה שיעור הסך ההוא לא שייך בזה לא טענת אבדה ולא טענת מחילה. שער אשר סי' ל"ה

סי' ק

א ס"א ש"ע מדינא דגמרא וכו'. אם יש מעות בעין והיורשים רוצים לסלקה במטלטלין והיא תובעת מעות, במחלוקת הוא שנוי אם יכולים ע' כנה"ג הג"הט ס"קג יד"א סק"ד פתחי תשובה סק"ב. והיכא דלית להו זוזי אע"ג שכתוב בכתובה במעות בעין אם מחוייבים למכר מטלטלים ולהביא מעות נ"ז במחלו' שנו חכמים וכמבואר שם ובס' זל"א ח"ב דרפ"ג וכתב ה' עבודת השם א"הע סי' כ"ד דכפי מ"ש העדו"בי סו"סי מ"ו דבכתובות שלנו דנהגינן למכתב וקבלם החתן כמלוה ורשו וכו' הרי חזר חוב הכתו' כשאר חוב דעלמא כי בעבור טעם זה הרשב"ץ בפי' הכתובה נתן כמה כחות לחוב הכתובות לכמה דינים הנאמרין בש"ס להקל דהשתא