אבני האפוד חלק א כ

ממזר אלא מערוה משמע דיבמה הנשאת לזר לא הוי ממזר י"ש והוא פלאי למה הוצרך להוציא דין זה ממשמעות דבפ"ג מה' יבום כתבו להדייא וע' להר"אש בפסקיו ס"פ החולץ דהביא הברייתא כצורתה ובנו הטור בקיצור פסקיו לא כתב אלא דהבא על הנדה וסוטה אינו ממזר אפי' מדרבנן והשמיט שומרת יבם משמע דהר"אש ס"ל דשו"י הוי ממזר מדרבנן וכמ"ש בפ' האשה סי' ג' וק"ל

ח שם זה הבא מאחת מכל העריות וכו'. ע' מה שרמזתי לקמן בסי' ל"ה על סי"א

ט ס"יד ש"ע האשה שהלך בעלה למד"הי וכו' וכיון דפלוגתא היא הוי ספק ממזר. ע' בס' דברי שמואל א"הע סי' א' מה שפלפל בזה ואסף איש טהור כל חילוקי דינים הנאמרים בזה וכתב דהוי ס' ממזר אפי' היכא דאומרת מאיש פ' נתעברתי דאנן בדידן חיישינן דמגוי ועבד נתעברה יעו"שב וע' מ"ש לקמן בס"ד על סכ"ט

י היכא דהבעל היה במאסר מצד שר הצבא ובעיר אחרת וממלכה אחרת העלתי בתשו' שהשבתי בש' התר"סב דגם הב"הג לא אמרה יעו"ש. (נשרף וח"עד) י"א פט"ו ש"ע א"א שיצא עליה קול וכו' שרוב בעילות תולים בבעל. אף דבעלה הי"ל קצת סימני סריס מ"מ אם לא נתברר דהוי ודאי סריס יש לנו לומר דהיא ידעה בעצמה שבעלה היה לה גבורת אנשים ויורה כחץ ובר אולודי הוה. ואפי' אם אומר בעלה שהעובר אינו ממנו דבריו בטלים אבל אם טען שאין לו ג"א אף שהאשה מכחישתו הבעל נאמן. מו"הר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' ב' ד"יב

י"ב הא דתולין רוב בעילות בבעל היינו ביושבת תחתיו אבל אם היא נפרדת ממנו וכ"ע ידעי דבר זה והבעל אומר שלא בא עליה אין לתלות בבעל. ע' בא"הט ס"ק טו"ב משם הב"ש ולהרב רפאל בן שמעון נר"ו בתשו' כי באה בס' תעלומות לב ח"ג סי' ו' דעו"ב

י"ג שם ש"ע ואם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבניה. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ד שכתב בשם איזה פוסקים דהיינו לכהונם אך לא משום איסור ממזרות וע' י"א סקי"ז שכתב שזוהיא ס' ב"הג וע' ב"ש ס"ק צ"ו דלרוב הפוס' איכא חשש ממזרות אף אם פרוצה ביותר וע' פ"ת ס"ק כ"א ואנכי מצאתי להרב המאירי בחידושיו לסוטה דקאי בסברא זאת שכתב וז"ל ולממזרות אין שום חשש ואפי' אם היתה פרוצה ביותר ואינה חוששת לזינות אף בשעת העיבור כגון סמוך לטבילתה או לוסתה מ"מ רוב בעילות אחר הבעל ע"כ וכ"כ הרש"בץ ח"ג סי' רי"ז

י"ד סי"ט ש"ע עכו"ם שבא על בת ישראל הולד כשר. ה' שער המלך פ"טו מה' א"ב האריך להוכיח מהתוס' בכמה דוכתי דסברי דהא דכשר היינו דלא הוי ממזר אבל נכרי הוי עד שיתגייר וכל זה בודאי בא עליה אבל אם יש ספק אם בא עליה א"ץ טבילה דאיכא כ"ס ס' אם מגוי נתעברה או מישראל ואת"ל מגוי דלמא הלכתא כהאומ' דא"ץ שיתגייר. ה' משה ידבר ה' אישות די"ד ע"א וע' בס' הלכות י"וט דקע"ג ע"גד דרוח אחרת אתו דהיכא דהביאה היתה דרך זינות ונתעברה ממנו ושוב לא ידע הגוי מהולד כלל ואמו גדלו בתורה וכו' איגלאי מילתא למפרע דמתחילתו ישראל גמור וכשר אפילו קודם גרות דישראל גמור הוא אך אם היה הענין שהגוי לקח את בת ישראל ובא עליה ולקח את בנו ונתגדל בגייות הוי גוי גמור ואינו מותר לבא בקהל עד שיתגייר כדין יעוש"ב וע' פ"ת סי' זה ס"קא

ט"ו שם ופגום לכהונה. ע' אחרונים ולה' בר"כי ובס' עבודת השם א"הע סי' ו' דג"ן וד"ן ונ"ה מ"ש בענין זה ושם נאמר דלסב' האומרים דפגום לכהונה הוי מדאורייתא יעו"ש ובהגהותי לשם בס"ד

מ"ז ס"ך ש"ע ממזר נושא לכתחי' שפחה. ספק ממזר אי יכול לישא שפחה במחלו' הוא שנוי. ע' בא"הט ס"ק פ"ד וע' בר"כי אות י"ב ולהרב כפי אהרן ח"א חיו"ד סי' ד' דל"ד

מ"ז ס"כד ש"ע אבל אם האחד ודאי והב' ספק וכו' דספק ממזר מ"הת מותר רק רבנן עשו מעלה ביוחסין ב"ש ס"קל. וע' פ"ת ס"ק ז"ך משם מוהרי"מט חיו"ד סי' ח' דמה שהתורה התירה ספק ממזר לגמרי התירתו מתורת ודאי לח מתורת ספק וע' ח"קל חי''וד ח"א סי' קי"ז ומ"ב חא"הע סי' ד' שעמד אי מה שהתירה התורה ס' ממזר הוא אפי' דאיכא ס"ס להחמיר וכתב דאין בידינו להכריע וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ב' די"ד. וע' מנחת חינוך ס' קדושים סי' רמ"ו ד"נט ע"ג שכ"כ משם ה' שב שמעתתא דההיתר הוא אפי' נגד רוב ואפי' בס"ס להחמיר אזלינן להקל וכ"כ בס' ישמח לב חא"הע ס"י י"ד

ט"וב סכ"ו ש"ע פנויה שנתעברה אם אינה לפנינו לבדקה או שהיא שוטה או אילמת וכו'. נראה דבאילמת אין לבדקה ברמיזות ואיפשר דאפי' אם רמז למאן דמכשר את הולד אינה נאמנת מדלא לישתמיט לשום פוסק לאשמועי' דין זה רק כלהו נקטי בסתמא דהוי ס' ממזר ולא ראיתי להחונים על הש"ע דעמדו בזה לבד זאת מצאתי בחפי'שה להגאון נו"בי מ"ק סי' ז' שנ"ט לשבח וז"ל ונלע"ד דהרמ"בם סובר דהא דסומכין על דבריה באומרת לכשר נבעלתי הוא מפני שיש סייוע לדבריה דאשה מזנה בודקת ומזכה וכ'ו ולסייועי סברה זאת מהני בריא דידה דלכשר נבעלתי אבל באומרת איני יודעת הרי חזינן דלא בדקה וחרשת שאינה בת דעת לא שייך בה בודקת וגם לא שייך בה לא אמירה