אבני האפוד חלק א יט

הר"ר ברוך וכ"ר להכנ"הג בא"הע סי' קס"ב הגה"ט סק"ד שהביא ספקו של הר"ר ברוך והביא ראיה לדבריו מדברי הרמ"בם פ"ו מה' יבום שהוא כיוצא לדין זה והצ"ע מסוגייא דפ' כיצד דכ"ד דאמרו בס' חלוצה לא גזרו בהו רבנן וע' למוסר"לח בהגהותיו שיישב דהתם קאי בחלוצה לכהן י"ש. שו"ר להב"ח בסי' קמ"ג שכתב דאי מהתם היה מקום לדחות אי לאו דמצא סמך ממק"א ע''יד. איך שיהיה מוכח מהכא דבס' אחות חלוצה מחמרינן ול"א ס"דר לקולא וזה מנגד לס' מוהרש"דם ור"של וה"בש ודעי' דס"ל דדוקא בסוג כהונה אזלינן להחמיר וחפשתי ומצאתי לה"בש גופיה בסי' קע"ג ס"ה דרפא שבר זה דעמ"ש מרן שם והם דברי הרמ"בם דמי שקדש אשה בס' קידושין וא''חך מת אחיו שהוא נשוי אחותה דחולצת ולא מתייבמת ומוציא את אשתו בגט מפני שהיא ספק קרובת חלוצתו כתב משם הנמ"קי וז"ל א"עג דאחות חלוצתו מד"ס והוא ס"דר אפ"ה קנסו רבנן וגזרו באחות חלוצה אטו אחות ערוה דאורייתא ואלמוה לגזרתם להוציא אפי' על הספק אפי' בדיעבד עי"ד והן הנה דברי הרשב"א והריט"בא בחידו' על הש"ס. ועוד טעם אחר למדתי מדברי המא"מר שם בד"מא ע"ג ואשים דברי בפיך וז"ל נדון זה שנייא מכל ס"דר דאיכא בעולם דבכל שהוא אחות חלוצתו ליכא ספק כלל דכיון דחלץ לאחותו לעיני כל העם נר' ברור דאחותו הוייא אחות חלוצה אלא דהספק הוא בחליצה גופה אם היתה צריכה חליצה או"ל וחלץ לה מספק א"כ השתא בחלוצה לא בא הספק לפנינו כלל דבודאי היא אחות חלוצה והספק בא לה ממקום אחר וכו' וצריכין אנו להכריז דהטעם שמותרת הוא מפני הספק שהיתה באחותה ואיכא דשמע בהא ולא שמע בהא עכ"ל הרי לפניך ב' ישובים כי היכי דלא תקשי מסוגייא הנז' לכת הסוברים דל"א מעלה עשו ביוחסין בשאר פסולי קהל שאינן מיחוסי כהונה

והבט עיני בס' יד דוד די בוטון בחידו' לי"וד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"א וז"ל שכתב על ס"ס באיסור שפחה כתב הפ"מ בח"א סי' ך' דבאיסור שפחה אין היתר אפי' בס"ס משום מעלת יוחסין וכן הוכיח ה' עדו"בי סי' ח' וכן הוא הנראה מדבריו של הפ"מא ח"א סי' ל"ב וע' בס' דרכי נועם יו"ד סי' י"ד. דב"מ ח"א ח''יוד סי' ד"ן. באי''מח יו"ד סי' י"ד ע"כ. וראיתי אני כי הן הנה דברי ה' בא"מח שם ואהמ"ר כדחזי לע"ד לא כן אנכי עמדי ומלבד כי הפ"מ הגם דבתחי' דבריו כתב כן מ"מ אסוף דינא העלה להתיר בס"ס יעו"ש ומוה"רא קופינו בחתימתו שם הסכים להתיר בס"ס ולא פירש הטעם משמע דס"ל דלעו' שרינן בס"ס עוד בה דמה שצרף עמו לה' עדו"בי ולה"פמא המעיין בדברי התשו' בשרשן יראה דלא היה מטעם מעלת יוחסין ולכל אחד ואחד הי"ל טעם נכון דה' סידר הספק בא לפנינו עכשיו אבל בנ"דז דבמה עדו'"בי כתב דגבי עבד הוו תרי קולי דסתרי אהדדי ולא עבדינן ס"ס דמפני ספקו אתה מתירו לישא שפחה. והס"מא טעמו היה משום דלא ישר בעיניו הס"ס אי משום דלא היה שקול ואי משום דלא היה מתהפך יעו"ש ולא בא בפיו טעמא דמעלת יוחסין. והד"במ אחר שערך השלחן והביא דברי הפ"מא והעדו"בי כי מאנו להתיר בס"ס בקש ס"ס אחר יעו"ש בדפ"ח וה' באמ"ח גופיה לא אמרו לכל היחוסין אלא למאי דקאי איהו לענין היתר שפחה י"ש וס' ד"ן שציין כעת אינו עמדי ומכל מקום נקוט מיהא דאי מתירינן בס"ס פיסולי קהל אשר אינם פיסולי כהונה במחלו' הוא שנוי בין הפוס' ראשונים. אך רבני האחרו' נקטי להקל וכמו דאסיק החק"ל שם דכיון דס' ממזר שרי מ"הת א"כ אין הספק נופל אלא בשל דבריהם אי מקילינן בס"ס או"ל והא קי"ל ספק בשל דבריהם להקל יעו"ש וע' לה"ה מוה"ר מוהר"אג בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ב' ולהרבנים שהעלו כן בס' עיני כל חי דק"לו ואילך. הגאון רע"קא בתשו' הובאה בפ"ת ס"ק ל"ז. חתם סופר סי' י"ג, נדיב לב א"הע סי' ג' ובתשו' כי באה בס' אחי וראש סי' ט' ד"קל ע"ב וע' למוהר"שמ בס' עבודת השם סי ה' דנ"ז ע"א דלא אזיל בשיטה זו. ואין להקשות עליו דבסו"סי ג' התיר פסולי קהל בס"ס דהתם שאני דהענין הוי ספק אם נכנס זה בפיסולי קהל אעיקרא ודוק. וע"ע בס' חיים ושלום ח"ב סי' י"ב דע"ד ע"ד סרכין תלתא דהתירו בס"ס בפיסו' קהל ולשני המאורות רבני ירוש' מוהר"יא ומוהר"אא זל בס' בני בנימן סי' ל"א ול"ב וה' מטה לחם בסי כ"ג דס"ב פשפש ול"ו מצא אחד מן קמחייא מני"ר ר"יחז דמבואר מדבריו דעבדינן עובדא להכשיר בס"ס י"ש ובד"סג ע"ב ואילך

ה אפילו לפי סב' האומ' שאף בפיסולי קהל שאינם מייחוסי כהונה אמרינן מעלה עשו ביוחסין ולא שרינן בס"ס מ"מ בתלת ספקי לכ"ע מקילינן וכ"ש בד' ספקי. ה' כסי אהרן חי"וד ה' עבדים סי' י"ב

ו סי"א ש"ע אינו מותר בבת ישראל עד שיכתב ג"ש. ע' בחידו' ליו"ד על סי' רס"ז סש"ט מה שרמזתי שם

ז שי"ג ש"ע איזהו ממזר וכו'. ברייתא יבמות דמ"ט הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומ' יבם שהולד כשר. ומרן השמיט פה שו"י מאחר דכייל לן דדוקא ערייות שיש בהן כריתות ומ"כד ולא נקט רק נדה משום כרת שבה ואי הוה נקיט לשומ' יבם היה שפת יתר ומ"מ הרמ"בם בפ"ג מה' יבום דין י"ט ומרן לקמן סי' קנ"ט ס"ג כתבוהו להדייא בעבור דאיכא למטעי דכיון דכתיב לא תהיה למימר דל"ת בה קידושין סד"א דהולד מממזר קמ"ל והוצרך לכותבו לגלות לנו דהוי ממזר מדרבנן. וה' לח"מ פ"ד דה' אישות דין י"ד כתב דמ"מש הרמ"בם פט"ו מה' א"ב דאין