אבני האפוד חלק א קצו

תכשיטיה מוציאין מידה ויעו' עוד בס' פנ"י דקי"ז. ומי כהחכם היודע פשר דבר הרב המחבר אי"ש ירושלם שכתב דאם הם תכשיטין הראויין להתקשט בהם בתוך ימי אלמנותה הדין עמה אך אם הם תכשיטין שאין ראוי שתתקשט בהם בימי אלמנותה הו"ל מדת סדום יעו"ש

טו"ב סכ"א ש"ע אינה יכולה לעכב עליהם ולומר יהיו המטלט' מונחים בב"ד שאזון מהם שמא יאבדו וכו' בעל שכתב לאשתו אחר הנישואין שנתרצה ברצון נפשו שלעולם יהיו כל סכי כתובתה תחת ידה ולא יותר וכו' כונתו שתהיה בטוחה על פרנסתה ומזונותיה שאם באיזה זמן היתומים לא יתנו לה מזונותיה שתיזון ממה שתחת ידה וכו' ובנד"ז יש לפרש באופן אחר שכל אלמנות דעלמא אין סכי כתובתה בידן אלא בעת שתרצה לגבות גובה אבל בלאו הכי אם לא ירצו היורשים לא יניחו בידה הנכסים ובזאת אמרינן שהתנה ש היו סכי כתובתה בידה אלא דבעיקר התנאי יש לפקפק אמנם יהיה על בטחון המזונות או כתובה כיון שכבר חלקו היתומים הנכסים ושתקה ודאי מחלה ואין כח בידה לחזר ולתבוע מוהר"דא זל בע"ס מגן גבורים בתשו' הנדפסות בס' ירך אברהם א"הע סי' ה' והסכימו עמו מוהר"ם קלעי והר"הג מוהר"חש ז"ל שם

י"ח שם ש"ע ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות והיא ניזונית מדמי הקרקע שבידם. מרן ז"ל פה סתם כסברת רה"ג היפך מ"ש בח"המ סי' ק"ז ס"ד ודבריו בכאן הם עיקר. ה' פני יצחק ח"ב דקט"ו ע"א משם ה' נוכח השלחן והסכים הוא כן

י"ט מדברי מרן דנקיט בלישניה והיא ניזונית מדמי הקרקע שבידם יש להוכיח דדוקא אם מכרו קרקע חבל חם מכרו מטלטלין אין לה זכות ליהנות מדמיהם כלל. ה' פנ"י שם דקי"ו. וכן מצאתי לה' מוה"רי פאראגי ז"ל בתשו' הנד"מ בסי' ס"א שהאריך בזה ואסיק להלכה דדוקא מדמי הקרקע אבל לא מדמי המטלטלין י"ש

שם בהגה הקנו לה בקנין על המזונות וכו' לא נתכון רק על מזונות שבחייו. ע' יד"א הגהב"י סק"ס וס"א מה שנראה שהרי"בש חולק ע"ז וע' שמחת יו"ט סי' ב"ך דפ"א וע' מטה לחם הנד"מ ס' ה' מה שפלפל בזה. כ"א סכ"ה ש"ע וכן יש לה למכר למזונות וכו' וכ"ש להשכיר מטה לחם סי' י"ג

כ"ב שם וכן אם מכרה בינה לבין עצמה מכרה קים. זהו דעת הרמב"ם ויתר המפרשים, אמנם הרב מוה"רי חבן מיגאש רבו בתשו' סי' קע"ח ס"ל להיפך וקאי בשיטת ר"ח דמכרה בטל יעו"ש

כ"ג סכ"ז ש"ע אבל למשכן אינה צריכה. ובבא הזמן אם לא ירצו לפרוע הבע"ח יכול למכר הקרקע מטה לחם שם

כ"ד סכ"ט ש"ע וכן מוכרת והולכת לעולם עד שישאר מהנכסים כדי כתובתה. אם מכרה ולא שיירה בנכסיה כדי כתובתה מכרה בטל. ר' האיי גאון בס' המקח ש"ו וש"ט וכ"כ גם ר"ח ואין הדבר כן שלמה יהיה מכרה בטל היא הפסידה לעצמה ובגמרא לא אמרו אלא עצה טובה. ר' ישעיה הראשון בס' המכריע סי' נ"א

סימן ע"ד

א ס"א בהגה וי"א דיכולין ליתן לה מדור הראוי לה בבית אחר. ע' ב"ש סק"ג שכתב דדין זה לא מצינו מפורש רק דייקו מלשון ר"צ גאון ובתוס' ובהר"אש ובהרש"בא וש"פ לא משמע כן. וע' חסדי דוד בביאו' על התוס' דכתובות דק"לד ע"ד שכתב דהכי מוכח מהתוספתא

ב ס"ב ש"ע נפל הבית אין היורשין חייבין וכו'. ע' יאודה יעלה ח"מ סי' כ"ח מה שפלפל על עיקר דין זה

ג ס"ו ואם לאו אין אנו נותנין לך אלא כפי ברכת הבית. ע' ב"ש סק"י חסדי דוד שם

ד ס"ו ש"ע ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים נותנים לה מזונות וכו' דוקא בטענה זאת אבל לא בטענות אחרות כגון שכנים הרעים או שנכנסים ויוצאין בבית אנשים שאינם מהוגנים וכיוצא. מו"הר בס' באר המים א"הע סי' ע"ח

סימן צ"ה

א ס' ש"ע מאחר שהיורשים חייבים במזונות האלמנה מעשה ידיה שלהן. אלמנות המשרתות בבתי העשירים ומרויחים שם וכשבאות לגבות כתובתן שואלים היתומים שיתנו להם מה שירויחו והאלמנות אינם רוצות ליתן באמרם שהן המיתו את גופן לשרת במשא כבד כדי להרויח לעצמן ולא ליתן ליתומים הדין עמהם ובהא אפי' רש"בם שהביא הטור לקמן יודה. ידי דוד סי' ס"ד

ב ס"ב ש"ע אם היתה מניקה יכולה היא לומר איני מניקה אלא בשכר. ע' כנ"הג הגה"בי סק"ב שהביא מחלוקת האחרונים אי הוי בניזונית מן היתומים או דוקא באינה ניזונית. וע' יד"א הג"הט סק"ב. מטה לחם סו"סי ט' מה שפלפל בדברי הכנ"הג

, ג ס"ה ש"ע צמצמה עצמה והותירה ממזונותיה וכו' הכל ליורשים. חכם ורב שאנשי הקהל התנדבו ונתחייבו ס"מ לזמן קצוב ונח נפשיה דרב ונשארה אלמנתו והתנדבו לה נדיבי עם ס"מ לשנה וקמצה והותירה ממה שהיו נותנים לה ויורשי הבעל טוענים שהוא לעצמם דא"עג דאינה ניזונית מנכסיהם מ"מ בעבור כבוד הרב נתנו לה לכ"ע טענתם בטלה מכמה טעמים. מקור ישראל א"הע סי' ב"ך ובס' היכל מלך דע"ו.