אבני האפוד חלק א קצד

אכן בהביטי דברי הר"ן בשרשן ראיתי כי דעתו דלא מהני תנאי זה לאחר הנישואין אפי' שהוא בלשון חזרה כי אם דוקא היכא דהוי בלשון חייוב לא היכא דהוי תנאי לחודיה בלתי שום חייוב וכמו שסיים בלשונו אבל לאחר שנשאת לא אא"כ מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שיירש ממנה דבכה"ג ודאי מהני ע"כ ולכן הירוש' דקאמר סתם אי מיתת בלא בני תהדר לבי נשא דלא הוי רק תנאי לחודיה אוקמוה דהיינו בכותב לה ועודה ארוסה ולכך דיה בתנאי בעלמא והכי נקיט מור"ם בלישניה לשון חייוב ובזה יבא הכל על נכון דמרן והטור והרמב"ם ודעמייהו מיירו בלשון תנאי לחודיה והכי מתבאר מדברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן ב"י בסוסי קי"ח. אלא דהרשב"א רוח אחרת איתו להרס ולהפיל ארצה תנאי זה יען שלא נתחייב להחזיר ליורשים ולא קנו מידו היורשים להחזיר להם וגם לא להחזיר לה כדי שיהנו מחמתה ובמה יתחייב הבעל אצלם. וכמו שעמד ע"ז מוהרשד"ם בא"הע סי' קכ"א וקאמר מר חדא מתרתי או דהרשב"א פליג עם הרי"ן בזה או דגם הר"ן לא קאמר אלא בשחייב עצמו ליורשים כלומר (שקנו מידו הם) אבל שיתנה עם אשתו ויטלו ממנו קנין לה ליתן לפלוני בהא לא מיירי הר"ן עי"ד

נמצא דדינו של הר"ן הוא נקי ממחלוקת דכל שמתחייב לה אחר שנשאת בקנין להחזיר כתובתה ליורשיה מהני רק דלדעת הרשב"א צריך שיקנו ממנו היורשים ואיפשר דלא פליג הר"ן וא"ן פליג כבר כתב הכנה"ג בסק"ט דהמוחזק יכו"ל ק"ל כיון דהרמב"ן קאי כותיה (לע"ד ט"ס נפל בדברי הכ"הג שכתב הרמב"ם ומאי שיאטיה דהרמב"ם הכא לכן הגהתי בנון שהר"ן כ"כ בשם הרמב"ן שחילק בשם רבי בין לשון ירושה ללשון חזרה ודוק) וע' מכתב שלמה סי' ה' תשובת רב אחד שכתב אם יש לעשות תיקון הר"ן כי מוהרשד"ם פקפק ואחיו הרב המחבר שם בסי' ו' השיגו כי פקפוק הרמב"ם יש לתקן ע"י שהחייוב יהיה ליורשים ושיתנו בדבר קצבה ושם בסי' ז' חזר הרב הנז' והודה לדברי אחיו י"ש

סימן צ"ג

א ס"ג ש"ע ואין היורשים יכולים לפרוע לה כתובתה וכו'. ע' מקור ישראל א"הע סי' כ"ד וכ"ה

ב ס"ה ש"ע אלמנה שתבעה כתובתה בב"ד. משמע ב"ד מומחה ב"ש סקי"ב ובפני הרב מארי דאתרא די כמו ב"ד של ג' מטה לחם סי' ט'

ג שם אין לה מזונות. ה"ד לאחר ג"ח הראשונים חבל תוך ג"ח הראשונים אפי' תבעה יש לה מזונות. יד"א הג"הט סקי"ט משם הר"בד סי' ב"ן ובס"קט כתב משם ה' פנים מאירות להיפך דאפי' תוך ג"ח הראשו' אבד מזונותיה וה' ברכות מים בדק"יד הביא דברי שניהם ופקפק על הר"בד ולבסוף העלה דהמוח' יכול לומר קי"ל וה' משכנות הרועים במע' המ' אות רפ"ז דרי"ז כתב משם רבני המערב דהורו כהר"בד ובס' אם הדרך הנד"מ ממש בסי' ז' אחר שהביא שה' שמחת יו"ט בד"עט וה' נשמת חיים א"הע סי' ה' פקפקו על הוראת הר"בד גם איהו גופיה תמה על הוראתו וכתב דמצא לה' המאירי להדייא דאף תוך ג"ח אם תבע מזונותיה אין לה מזונות וה' המגיה הביא משם מוה"רמ פרישקו דגם הוא תמה על הר"בד מסוגיית ערכן דב"ך ע"א. גם מו"הר בס' באר המים חא"הע סי' ע"ו הרבה רעים לס' הפ"מא. וה' תפארת אדם בא"הע סי' ט"ו עם שהביא את כל אלה העיד בנו דנהגו ב"ד רבא דשלוניקי כהר"בד ושראש המנהיגים היה הר"הג כמוה"רי הכהן בן ארדוט ז"צל ויהיב טעמא למלתא יעו"ש. ומלבד זו אומר דמה שצרף ס' הב"ש בס"קז עם ס' הר"בד לע"ד יש לדחות. וע"ע ערך השלחן אות יוד ומ"ש עליו ה' מטה לחם סוף סימן ט'

ד שם ואפי' לא פרעוה. היינו לומר דאחרו הפרעון עד זמן מה מהתביעה אבל אם אינם רוצים היורשים ליתן או אין בידם לפרוע לא אבדה מזונותיה. כנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ו משם מוה"רא מונסון וע' פ"ת סק"ח שהביא חולקים ע"ז וע' מטה לחם שם שהביא משם הג' בית מאיר וה' מש"רא ח"ב א"הע סי' ט"ל דדחו ס' מוה"רא מונסון ומשם ה' חינא וחסדא ח"ג דמ"ח ע"ג כתב דאחר שאסף וקבץ פוס' דס"ל דלא כמוה"רא מונסון נפק דק ואשכח דרי"ו ור"ן גאון קיימי בשיטת מוה"רא מונסון באופן דמידי פלוגתא לא נפקא יעו"ש

ה שם אבל תבעה שלא בב"ד לא הפסידה. ומ"מ אם ירצו היורשים לסלקה הרשות בידם אחר שתבעה. גו"ר אה"ע כ"ד סי' ב' ה"ד ה זכרינו לחיים ח"ב דד"ן ע"א ותמה עליו דמתשו' הרי"ף מבואר להיפך. וע' מטה לחם שם דעמד בזה והעלה דהדין עמו. שם ש"ע או שרמזה ואמרו לה וכו'. תבעה כתובתה וכשבאו לגבותה מצא שלא היתה ראויה להגבות לא אבדה מזונותיה. כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ג משם הרד"בז ח"א סי' מ'. וע' יד"א סק"כה. משירא ח"ב א"הע סי' ט"ל. חייא וחסדא ח"ג דמ"ח מטה לחם שם

ז אם התביעה היתה בטעות כי היתה סבורה שיפרעו לה כל סכי כתובתה עם שאר המתנות שנתן לה בעלה וע"יז יהיו לה הרבה מעות ושוב נתברר שהמתנות אין לה דין להגבותם ונשארה רק בכתובתה אם יש לה מזונות. נחלקו בזה ה' מים רבים עם חכם ח' שבדורו. ע' יד"א הג"הט ס"ק ז"ך וע' משכנות הרועים מע' המ' אות רמ"ב דרי"ד שכתב דלאתרוותא דגרירי בתר מרן לכ"ע אפי' בכה"ג אבדה מזונותיה ושכך עלתה הסכמת בית דינו ועשו מעשה והפקיעו האלמנה מהמזונות והמדור וכיוצא עי"ד.