אבני האפוד חלק א קצג

ב שידוכין דנהיגי האידנא לא הוי ככותב לה בעודה ארוסה ופשוט הוא דאינו אלא כאיניש דעלמא כנ"הג הגהב"י אות ט"ו וכ"כ ה' פ"ת בסק"א בשם הג' ישועות יעקב אבל ה' שערי רחמים שם אחר שהביא שהחק"ל בא"הע סי' מ"ה נגרר אחר ס' הכנה"ג הביא מתשו' מוהריק"ש בסי' ק"א דנקט בפשיטות דאין חילוק בין שידוכין לאירוסין ומידי פלוגתא לא נפקא י"ש

ג מדברי מרן שכתב דכותב לה בעודה ארוסה אין להביא ראיה אם קודם אירוסין לא מהני דאיפשר לומר דאף קודם אירוסין מהני ונקט הכי לריבותא אך מור"ם ז"ל כתב להדייא בס"ח דקודם אירוסין לא מהני סילוק והם דברי הרשב"א והר"ן וכ"ד רי"ו בנכ"ג והריב"ש בסי' ס"ד ולכאורה נראה מוסכם אמנם ה' שערי רחמים שם בדצ"ד ע"ד כתב דמוהר"ם (ע' כנה"ג הגהב"י סק"ד) והתוס' והב"ח בתשו' סי' קפ"ד ס"ל דאפי' קודם האירוסין מהני והכי נקטי רבני המערב ודייני הכי היפך דעת מרן ומנהג זה יצא טבעו בעולם קודם שנתפשטו הוראות מרן י"ש

ד אפי' למ"ד דלא מהני קודם אירוסין היינו בלשון סילוק אבל בלשון תנאי במחלוקת הוא שנוי אי מהני ע' מוהרימ"ט ח"א סי' מ"ה. בני יעקב מאמר קנין דמ"ה מחנ"א ה' ז"ומ סי' יו"ד בתי כהונה ח"א סי' ו' חק"ל א"הע סי' מ"ה והמוח' יכו"ל קי"ל שערי רחמים שם

ה שם ש"ע אבל עה התנה עמה אחר שנשאה תנאו בטל ויירשנה. המתנה עם אשתו שלא יירשנה תנאו קיים בין שהתנה עמה בעודה ארוסה בין כשהיא נשואה וכו' בעודה ארוסה יכול להתנות אפי' בלשון סילוק אבל בעודה נשואה צריך לשון זכייה ומתנה או קנין. ריא"ז הו"ד בש"הג ר"פ הכותב. ורב אחד הוב"ד בס' מכתב שלמה סי' ה' צירף עמו ס' ר"י בעל התוס' ר"פ הכותב ודעת הרי"ף לפי שיטת הרמב"ם לענין קנין. ואחרי כן יצא אחיו ה' מכתב שלמה בסי' ו' והשיגו כי דברי ר"י לא נאמרו אלא לענין מכירה ונתינה ולפירות אבל לא לענין ירושה ומ"מ נפק דק ואשכח דס' ריא"ז לאו יחידרה, והאיכא ס' ר' יונה וכמ"ש ה' בתי כהונה ח"א דכ"ב ומוהר"מ מפדוואה הוב"ד בס' בני יעקב דע"ו וא"כ שפיר יכול המוחזק לומר קי"ל דאף בנשואה מהני סילוק בקנין גם לענין ירושה ושוב חזר הרב מר אחיו שם בסי' ז' לחזק דבריו הראשונים עי"ד

ז גם היכא דהסילוק עשאו בלשון מתנה דסבר ריא"ז דמהני לה אפי' אחר שנשאת. מצאתי לה' עבודת השם בא"הע סי' ך' דדקדק כן מדברי רש"י בכתובות דפ"ג ואשכח מחלוקת בזה יעו"ש ולא בא בפיו ס' ריא"ז הנז' ע"ע. ז אפי' לס' הפוס' החולקים וס"ל דלא מהני סילוק לנשואה אפי' בקנין ה"ד בנוהג עמה מנהג אי'שות אבל כל שאינו נוהג עמה מנהג אישות כ"ע מודו דמהני והבא לחלוק ע"ז עליו הראיה. הרב הנז' בס' מכתב שלמה סי' ה' וחלק עליו בכח הרב המחבר שם בסי' ו' והרב הנז' חזר וקיים דבריו הראשונים עוד בסי' ז'

ח נתן לה כל המטלטלים שהי"ל בבית לכתובתה וסילק ידו וכחו מאותם הנכסים סילוק גמור בחייה ובמותה וכתב שתהיה היא רשאה למכר וכו' שפיר מהני דכיון דלא נתנה כתובה להגבות מחיים נכסים הללו שנתן לה בעלה לכתובתה בחייו למתנה דמו ומהני. ה' מכתב שלמה שם סי' ו' ונסתייע עצמו מדברי מוהר"א גאליקו שה"ד הכנה"ג בסי' פ"ה הג"הט סק"ו שכתב (למאי דקאי מר) דל"ד בנותן מתנה אלא ה"ה מי שמסלק עצמו מנכסי אשתו בקנין וכתב דמוהרא"ג השמיענו חידוש גדול ומיירי בסילק עצמו מנכסי אשתו הידועים שישנם בעולם וכשם דבמתנה יכול הבעל להסתלק ממנה גם מהירושה יכול להסתלק בלשון סילוק ול"ד לסילק מנכסיה בסתם דהתם מסתלק עצמו מכל נכסיה בין למה שיש לו באותה שעה בין למה שיהיה לה אח"ך אבל כשמסתלק מנכסים ידועים הוי כאילו נתנה לה אותם נכסים מהיום והביא שכ"ן שהבין בדבריו הדב"מ חא"הע סי' ל"ה עש"ב והרב אחיו שם בסי' ז חלק עליו וכתב דדברי הדב"מ תמוהים ולפי דעתו גם באופן זה מידי פלוגתא לא נפקא יעו"ש

ט שם בהגה הא דלא מהני תנאי אחר שנשאת דוקא שאמר שלא יירשנה מ"מ אם מחייב עצמו להחזיר ליורשים מה שיורש ממנה צריך לקיים. דין זה הוא מוסכם לכ"ע כנה"ג הגהב"י סק"ח. ולא אוכל להתעלם דלפום ריהטא דברי מרן גופייהו עומדים לנגדו שכתב וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו הנכסים לבית אביה הכל קיים ועלה קאמר דה"ד כשהתנה עמה קודם שתנשא אבל אחר שנשאת תנאו בטל ואע"ג דאין כאן תנאי שלא יירשנה דהוי מעמש"ב רק תנאי החזרה והנה הנם גם דברי הטור והרמב"ם בפכ"ג מה' אישות והוא מקור נובע מן הירוש' שהביא הרי"ף דקתני אלין דכתבין לנשיהון אי מיתת בלא בני תהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים ואינהו מוקמי לה בשכתב לה בעודה ארוסה וכמו דהכי מפרשי לה הרשב"א והרמב"ן ז"ל והגם דהלשון הוא תהדר דהוא לשון ירושה והיו יכו' לומר דהירושלמי איירי אחר הנישואין נראה דא ס"ל לחלק בהכי וגם הר"ן גופיה דאיהו מארי דהאי חילוקא הביא לשונו מרן ב"י גם הוא פירש דברי הירוש' דמיירי בכותב לה ועודה ארוסה ולמה לא פירש דהירוש' דקאמר תנאו קיים היינו בעבור כי התנאי הוא להחזיר ולא לעקר הירושה ולוקים ליה בלאחר שנשאת