אבני האפוד חלק א קצב

כ"ג אין לחלק בין שהוא רוצה לגרשה להיכא שהיא רוצה להתגרש ודלא כה' זקן אתרן סי' ר"ז. מו"הר יוסף חיים בר"ו רב מבבל בתשו' כי באה בס' מעשה איש חא"הע סי' י"ח. מיהו ה' שערי רחמים בח"ב א"הע סי' כ"ג כתב דע"כ ל"ק רש"בם אלא דוקא היכא דהוא הסכים לגרשה אבל אם היא האשה המבקשת הפירוד באיזה טענה וכפוהו ב"ד על כך והוא לא הסכים לגרשה רק על אפו ועל חמתו אליבא דכ"ע אם מתה יורשה ומה שנראה מדברי הנ"מ דרי"ט להיפך ומדברי הכנ"הג ס"ק כ"ט אין לומר קי"ל כוותייהו דאילו היו רואים תשובת ה' זקן אהרן בסי' כ"ז שכתב היפך דידהו הוו הדרי בהו י"ש

שם בהגה המורד על אשתו או מדירה וכו'. ע' ח"מ סק"טוב. ב"ש סק"כג. מכתב שלמה סי' ה' ו' ז' בני בנימן ח"א סי' י"ז. כ"ד כ"ה ס"ט ש"ע האשה שמכרה מנ"מ אחר שנשאת וכו' ואם הדמים שלקחה קיימים וכו'. ע' מה שפלפל בזה בס' ידי דוד סי' צ"ט

כ"ו שם בהגה ואין חילוק בין אם מכרה הנכסים או הקדישה אותן. דין זה מידי פלוגתא לא נפקא ואם ההקדש מוחזק יכול לומר קי"ל אפי' החדש בז"הז. הרב מוהר"ר יוסף חיים נר"ו בתשו' כי באה בס' מעשה איש חא"הע סי' י"ח והרב המחבר שם סי' י"ט

כ"ז סי"ב ש"ע נכסים שאינם ידועים לבעל כשיודעו לו מ"ד נעשו כ"מ. אם לא נודעו לו עד לאחר מיתת האשה הבעל יורש אותם בין למ"ד ירושת הבעל דאורייתא ובין למ"ד דרבנן. הר"ן ר"פ האשה שנפלו וה"ד הד"מ וכ"פ מוהר"חש בס' תו"ח ח"ג סי' ס"ח רמזו היד"א בהג"הט ס"ק נ"ח וכ"כ ה עבודת השם בסי' כ"ב דאפי' יורשי האשה תפוסים הבעל זוכה ובסי' כ"א עמד ע"ז ואחר שכתב שלא מצא חולק פש'פש ול"ו מצא דלפי דעת האומרים דירושת הבעל דרבנן איפשר דאינו יורשה לפי דברי הר"מה שהביא הר"אש ר"פ האשה שנפלו י"ש והיאך בסי' כ"ב כתב דיש להוציא מהמוחזק ולא ידעתי איזו היא משנה ראשונה

כ"ח סי"ד ש"ע ואם מכרן או משכנן מה שעשה עשוי ע' מטה שמעון סי' צ"ז הגה"טו סק' כ"ד. ירים משה שם ס"ק ל"ה. משכנות הרועים מ"ע הנון אות' וט' ומיהו ה"ד בדבר שאיפשר לבלותו אבל תכשיטין שהכניסה בנדונייתה שהם מתקיימים הרבה ויש בהם שבח בית אביה איפשר דכ"ע יודו דאין מכירתו מכירה. פוסק א' הו"בד בס' עולת איש סי' ב'

כ"ט ע' לעיל סי' ע"ג חילוקי דינים שכתבתי בענין זה קחנו משם וע"ע כנ"הג הג"הטו ס"ק נ"ט ויד"א ס"ק נ"ח ומ"ש לקמן א"ה בסי' קי"ח על ס"ח

ל סט"ו ש"ע אבל כלי זהב ובדולח יכול למכרם. דוקא החפצים שעושה הבעל לאשתו אחר נישואין אבל חפצים שעושה לארוסתו קודם החופה אינו יכול למכר. כנ"הג ס"ק קל"ג משם מוהרימ"ט וע"ש מ"ש עוד וע' מב"יט ח"א סי' ס"ט וה"ד היד"א ס"ק מ"ח וע"ע לו ס"ק נ"ה. ומוהרד"א ז"ל בע"ס מגן גבורים בתשו' הנדפסות בס' ירך אברהם סי' ו' כתב ע"ד ה' המבי"ט וז"ל הרב מיירי בענין שכפי הנראה היה מנהג שהדורונות ששולחים החתנים לכלות הם מתנה גמו' ואין הבעל יכול למכרם ואין ב"ח גובה מהם חובו וכו' אבל בנ"ד שאין מנהגינו כך אלא שכפי מה שראינו הבעל שליט בתכשיטין שעושה בשעת נישואין לאשה למכרם או לפרוע חובו וכנראה שאינם מתנה לאשה וכו' י"ש. ומבו' בדברי הרב דאפי' על התכשיטין שעושה לו קודם הנישואין מיירי יעו"ש היטב

ל"א סט"ז בהגה י"א דוקא מכירתה וכו' אבל אם מחלה לבעלה וכו'. ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק קמ"א בני אברהם א"הע סי' מ"ז

סי' צ"א

א ס"ד בהגה קהל שעשו ביניהם תקנות וכו' בעלה חייב לשלם. אשה הנ"ון בתוך הבית אם נדרה לצדקה צריך הבעל לשלם בשבילה אע"ג דיכול למחות לה מכאן ולהבא

ב"ש סק"יג משם הת"הד וע' פ"ת סק"א מ"ש על הנו"ב מ"ב חיו"ד ס' קנ"ח ושם רמז משם מור"ם בהגה בח''מ סי' ס"ב דסתם אשה נ"ון בתוך הבית. וע' יד יוסף הנד"מ בחי'וד ס' פ"א מה שפלפל בדברי הב"ש והעלה כוותיה י"ש

ב ס"ה בהגה אם לקחה יותר מכתובתה ונשאת צריך הבעל להחזיר המותר. ע' באר המים סי' ע"ה

סי' צ"ב

א ס"ו ש"ע בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא בעודה ארוסה או בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה לחופה. פשט דבריו מוכיחין דבכותב לה אפי' קודם אירוסין מהני ממ"ש מילת או וכן הבינו ח"ור מאראקאש הו"ד בס' ברית אבות סי' נ"ב אבל ה' ברית אבות גופיה כתב שם דשנו ברואה דמרן לריבותא נקטיה אפי' משעת כניסה לחופה שכבר מקודשת והוי סמוך לנישואין ולא נימא דהוי כלאחר נישואין קמ"ל וכן פירש הש"ך בח"מ סי' ס"ו סקל"ד ומ"מ מידי פלוגתא ל"ן והמוח' יכו"ל קי"ל כח"ור מאראקאש. רב א' הוב"ד בס' שעדי רחמים ח"ב א"הע סי' כ"א והרב המחבר שם אחר שהאריך לפלפל בענין המוחזקות בין הבעל ליורשי האשה כתב בדצ"ג ע"ד דאף אם יורשי האשה מוחזקין אין לומר קי"ל בכה"ג כח"ור מאראקאש במה שהבינו בדעת מרן היפך ה' ש"ך וה' ברית אבות י"ש.