אבני האפוד חלק א קצא

כתובתה והוא חולק ע"ז והכנ"הג בח"מ סי' רפ"ג הגהב"י סק"ג הביאם בשם רב עמרם גאון ומה שהביא הכנה"ג שם בשם רב נטרונאי דה"ד לק' ור' אבל ירושה דילה לא ירית כתובתה בס' שערי צדק שם סי' מ"א בשם רב פלטוי

טו"ב ס"ה מורם בהגה אבל כל זמן שלא נתגרשה אע"ג שנתן עיניו לגרשה יורשה. לאפוקי מדעת רשב"ם בבתרא דקמ"ו דס"ל דאינו יורשה כיון שנתן עיניו לגרשה וכל הפוס' חולקים עליו. ב"ש סקכ"א גם הכנ"הג בס"ק כ"ז כתב שאין המנהג כרשב"ם ובס"ק ק"י כתב משם הפוס' דנקיטינן כהרא"ש אך הרב יד"א בהגהב"י ס"ק ט"ז כתב משם הכר"ש ודעימיה דיכול המוחזק לומר קי"ל כרשב"ם מאחר דמוהר"י אבן מיגאש ורי"ו קיימי כוותיה. והר"הג חוקי חיים בסי' ט"ז התמרמר עליהם דאין כן דעת הגאון אבן מיגאש לפי מה שהוכיח מדברי הר"י אב"מ בשרשן ורי"ו לא הכריע ומחמת זה זו הלכה העלה דאין המוחזק יכו"ל קי"ל כרשב"ם דסברה יחידאה היא. אמנם אחריו לו' קם הגאון מו"הר מוהרא"ג ז"ל בספרו צל הכסף ח"א סי' י"ב דס"ז ועמד בזה ונפק דק ואשכח עוד ב' רבנים מלבד מוהר"י אב"מ ורי"ו דקיימי בשיטת רשב"ם ולכן העלה דהדת נתנה דיכול המוחזק לומר קי"ל כרשב"ם דאין הבעל יורשה ועמד שם ע"ד הפ"מ בח"א סי' ד"ן שהביא היד"א בס"ק י"ז דכתב דאין המוח' יכול לומר קי"ל מטעם דלכ"ע ירושת הבעל דאורייתא ע"ד יש"ב וכבר קדמו ה' חוקי חיים שם בתמיהה זו וע' מכתב שלמה סי' ה' וסי' ז' משם מר אחיו ומ"ש הוא ע"ד בסי' ו' והעלה דמצי המוחזק לומר קי"ל והן עתה נד"מ ס' פחד יצחק אות הנון ושם בע' נדונייא דט"ו ע"א כתב וז"ל ובתשו' שנשלתי להיות סניף להגאון בעל מנחת יעקב מה דין הירושה אם נתעלפה האשה ומתה בעוד שהב"ד היו יושבין והסופר היה כותב לה גטה והוריתי וכו' דהזמנה כי האי כדאי הוי שלא יירשנה כדעת רשב"ם ולבסוף הוכחתי דכיון דתלייה קרא בוכתב ונתן דתרתי בעינן ועדי מסירה כרתי אין ספק דבחזקת א"א הוה קיימא בכל הדברים גם לירושה דין הוא שהבעל יירשנה במה שתחת ידו אף אם הגט היה חתום וכו' מאחר דאיכא מ"ד דע"ח כרתי והא הכא כבר חתמו ולכן הוכחנו והעלינו דאם יורשי האשה תפוסים יכו' לומר קי"ל כרשב"ם וכו' וכמ"ד דע"ח כרתי ואין שום ב"ד יכול להוציא מידם אך אם אינם תפוסים יורשי האשה יקחו ג' רבעים והבעל רביע וכו' את"ד. ואין התשובה בידינו לראות מדוע כשאינם תפוסים יורשי האשה עכ"ז זוכים בג' רבעים? וע"ע במפתחות פנימייות שבס' עבודת השם במע' היו"ד דכתבתי שם משם הר"הג אי"ש ירושלים ז"ל בס' בני בנימן ח"א סי' טו"ב דהסכים דמצי המוח' לומר קי"ל והסכים עמו הגאון מוהרד"ח שם והובא ג"ך בס' נדיב לב חח"המ סי' ט"ל, וע"ע לו בס' מעשה איש א"הע סי' י"ח וי"ט, ו"ע' בס' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' כ"ג שכתב שדעת מרן דלא כרמב"ם ונ"מ למקומות שקבלו עליהם סב' מרן אבל בשאר מקומות גדול כח המוחזק

י"ח לדעת רשב"ם שאינו יורש אשתו נשואה כשהיא בקטטה כ"ש כשהוא מאותם שכופין להוציא וכו'. כנה"ג ס"ק כ"ט ולא רמז מבטן מי יצאו הדברים. אך מו"הר שם הביא כן משם המרדכי ומוהרד"ך וחלק עליהם וכתב דיש לחלק היכא דמאס בה הוא מדעתו להיכא דמצד הדין אינו יכול לעכב דהתם עכ"פ דעתיה עלה ויש לו אישות עמה ולא מפקעה ירושת הבעל ובהא יודה רשב"ם י"ש. אולם מוהרש"מ ז"ל בס' עבודת השם בחיו"ד סי' ט"ז דל"ג לא ס"ל לחלק בהכי וחלק ע"ד ע"ע ובס' פחד"י שם כתב דעמד בזה בתשובה ולא זכינו לאורה

י"ט טענה שאין לו גבורת אנשים והיה מכחישה ועד שלא הספיקו ב"ד לעיין בדינה חל"ש האשה ובא הבעל להוציא מיד חמיו נכסי אשתו הראויים לו ע' מט"ש ח"ג בש"ות מירא דכייא סי' י"ג שכתב דל"ד לרש"בם מיהו זוכה אביה מההיא דהכנ"הג בסי' קנ"ד הג"הטו ס"ק ק"ס וה"ד ה' שערי רחמים ח"ב א"הע סי' כ"ד ופלפל בחכמה ע"ד והעלה דמצי המוחזק למימר קי"ל

ך אפילו לדעת רש"בם דוקא בזמן שלא היה חרג"מה אבל בז"הז דאיכא חרג"מה וגם שבועה שלא לגרשה בע"כ גם רש"בם יודה. כנ"הג ס"ק קי"ב והי"דא ס"ק ח"י משם כמה פוסקים וכן הסכים מו"הר בס' צל הכסף שם וכ"כ הפ"ת סק"ח משם הגאון חת"ס וכ"ד ה' חוקי חיים שם. אולם ה' עבודת השם כתב דחילוק זה אינו מוסכם וכמו שכ"ן להדייא מדברי רש"ל ביש"ש ומתשו' ה' שבות יעקב ח"ב סי' ק"ם עי"ד והכי נקטי בפשיטות שני צנתרות הזהב אשר בירושלים בס' בני בנימן שם וע' מכתכ שלמה שם

כ"ע היכא שפרע כתובתה ונקרעה ונתנה לו רשות לישא אחרת והתירו השבועה זכו יורשי האשה. יד"א ס"ק

כ"א וכתב מו"הר שם דל"ד אלא אפי' אם האשה נתרצתה להתגרש בדבור בעלמא הגם שלא התירו לבעל שבועתו ומתה זוכים יורשי האשה בתפיסתם עי"ש. וע' חוקי חיים שם דמסיק להיפך דאף אם קנו מידה לגירושין כיון דהיה על תנאי שיגרשנה ומיתתה גרמה שלא יכול לקיים תנאו המחילה בטלה יעו"ש

כ"ב אם גם ביבם ויבמה שיש קטטה ביניהם נחלקו רש"בם והר"אש. ע' כנ"הג סק"ל צל הכסף שם.