אבני האפוד חלק א יח

להריט"בא בחידו' על הש"ס שכתב וז"ל תימא ל''ל קרא האיכא תרי ספקי ס' אזלא איהי לגבייהו דהוי מע"מ והוי ישראל ואידך דאזלי אינהו לגביהן ואיכא רוב כשרין וכל ס"ס לקולא ואפי' באיסורא דאיתתא ואיפשר לומר דא"הן ותלמודא ריבותא קתני דאפי' כשהוא ודאי דאזלא איהי לגבייהו דליכא אלא חד ספקא אפ"ה הולד כשר משום קרא דלא יבא וקרא נמי לא איצטריך אלא להכי אבל בשתוקי דאיכא ס"ס לא צריך קרא ומדינא שרי ע"כ וכ"כ הרש"בא בחידושיו הרי דכונת הש"ס הוא בדרך ממ"ן דאי אזל איהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש ואין כאן איסור כלל ואי אזלת איהי לגבייהו מ"מ אין כאן איסור דממזר ספק לא יבא רק משום מעלה אסור. נמצא דהא דאמרי בש"ס מעלה עשו ביוחסין היינו לספק ממזר וכגון היכא דאיכא חדא ספקא דאע"ג דק"יל בעלמא ספקא דאורייתא לחומ' מ"מ ספק זה התורה התירתו ולא הו"ל למיזל לחומרא מדרבנן מ"מ משום מעלה עשו ביוחסין החמירו אבל אי הו"ל ס"ס או רובא וכגון היכא דחזינן דאזל הבועל אצלה פשיטא דמתירינן לגמרי ולא עשו בזה מעלת יוחסין וע"פ שיטה זו הריט"בא הוי תנא דמסייע לרבני אשכנז דמתירין בס"ס שאר פיסולי קהל

והנני יוסיף להפליא במה שהפריז על המדה הפ"מ לומר דאף דהוי איסו' דרבנן ואיכא ס"ס עכ"ז החמירו ומבואר בדבריו דהגם דהס"ס הוא בנוי ומיוסד בפ"ע מבלי היות שם ער'וב הספק שפחה והראיה משתוקי דהוי דרבנן ולא שרינן בש"ס ובעבור זה בנ"ד הגם דהיה להן ס"ס בפ"ע עכ"ז לא רצה להקל עש"ה ולא יכולתי להולמו דל"ד אהדדי כעוכלא לדנא דהתם בשתוקי טעמא דהוי אסור מדר' משום דמ"הת איכא איסור ממזר ובס"ס היה היתר גמור והם לא רצו לסמך אס"ס (לפי שיטתו) ושבקוהו אעיקרא דדינא ונמצא דעיקר ההיתר והאיסור הוי ס"ס לא כן בנדון הפ"מ דלמ"ד דאיסור שפחה הוי דרבנן הו"ל איסו' דרבנן לגמרי ואיכא ס"ס חוץ ממנו ספק אי איכא קנין הגוף וצריך גט שחרור וא"תל דאיכא ס' אי הלכה כהאומ' דקידושין מהני להפקיע גט שחרור הו"ל ס"ס באיסור דרבנן ובכ"הג מי זה אמר דלא עבדינן ומה דמות יערך לההיא דשתוקי ודוק היטב

שוב האיר ה' את עיני וראיתי שדברי הפ"מ בהבנת הש"ס ממקום קדוש יהלכו שכ"כ הר"ר ברוך וה"ד המרדכי בפ' החולץ סי' כ"א למאי דבעי מימר דבכמה דוכתי החמירו בהם א"עג דאיכא ס"ס הביא הך דקידושין דאמרינן שתוקי כשר וקתני בה נמי ס"ס שמא אזלי אינהו לגבה וא"תל דאזלא איהי לגבייהו אימור לגבי כשרים אזלא עכ"ל וע' למוהרי"מט חי"וד סי' ב' ובחידו' על הש"ס בקי ודו' שם. מאמר מרדכי ביאור על המרדכי דמ"א. עדות ביהוסף ח"ב סי' ן' דמ"ט ואילך שהביא דברי הפ"מ הנ"ל ודתאן והעלה דדוקא בפיסולי כהונה הוא דאמרינן מעלה עשו ביוחסין ולא מתירינן בס"ס אבל לא בשאר פיסולין ע"כ ומאחר דהוכחנו דאיכא מהראשונים דפירשו כונת הש"ס דאף דאיכא ס"ס עכ"ז מחמירינן וה"ט משום מעלת יוחסין אף דלא הוי דבר שבכהונה וכס' הפ"מ ז"ל חל עלינו חובת ביאו"ר מה יענו הפ"מ ודישרן סמיכין עלוהי לההיא דהרמ"בם דמתיר האסורין לבא בקהל מטעם כל דפריש מר"ופ ואמרינן משאר האומות הוא הלא ביוחסין לא אזלינן בתר ס"ס וכ"ש בתר רובא. והנל"עד ליישב לשיטת הפ"מ ודעי' דאינהו סברי דהך דינא דהרמ"בם ה"ול כתרי רובי דאעיקרא אף אם לא פירש שלא בא להתגייר רק האשה שהלכה אצלו בעודו גוי מן התורה לא אמרינן דלעמוני נבעלה כיון דרובא דעלמא לאו עמוני ננהו ואז יהבינן להו דין קבוע דכמ"עמ דמי (וכמבו' כ"ז בס"הפוס יעו' בס' יאודה יעלה חי''וד סי יוד' ושמה תראה ואכ"מל) מתה דאית לן קולא אחרת דפירש ובא להתגייר וה"ול רוב אחר דכל דפריש מרובא פריש וה"ול כתרי רובי ל"א מעלה עשו ביוחסין היכא דאיכא תרי רובי ועדיפא מינה כ' הב"ש לעיל סי' ב' סק"יג דספק חלל א' ורוב הו"ל כודאי פסול ותרי רובי יעו"ש וכ"ש הכא ובעבור זה הוא דאזלי' להקל אך בעלמא כל היכא דאיכא רובא ואפי' ס"ס לא שרינן לכתחי"ב יוחסין ואפי' פיסולי קהל ודוק

בתר דנא חזה הוית להחק"ל ביו"ד סי' פ"ד דק"לו שהקשה תרי סוגיי אהדדי ההיא דברכות דכ"ח דממנה חצב דינו הרמ"בם עם ההיא דכתו' די"ד דליוחסין בעינן תרי רובי וכתב לחלק בין יחוסי כהונה ליחוסי קהל ושוב הדר ביה מכח ההיא דקידושין ד"עה וחתר ליישב ולבסוף זו הלכה העלה דלהתיר פיסולי קהל בס"ס מידי פלוגתא לא נפקא ושר"יו קאי בסב' המתי' יש"ב ולא בא בפיו תשו' הפ"מ הלז דקדמו בראיה זו דקידושין והוא פלאי

ואביט וה"ן עוזר לה' פ"מ ה"ה מוה"רי אלפאנדארי וה"ד ה' בני חיי בא"ח סי' תק"פט שהביא ראיה מיבמות דכ"ג מי שקדש אשה אחת משתי אחייות ואינו יודע איזו קדש ומת ולו אח אחר חולץ וכו' ופיר"שי ויבומי ברישא לא דלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו וכו' ואם איתה נימא שייבם את אחת מהם כיון דאין כאן אלא ספק אחות זקוקה דמדבריהם הוא וספקא דרבנן לקולא ואף לכתחי' דחד'ס' בדרבנן הו"ל כתרי ספקי בדאורייתא א"ו דביוחסין ל"א הכי יעו"ש. וטרם אענה ת"ם אנכי על הר"ר ברוך ז"ל שם במרדכי דיבמות סי' כ"א דנסתפק בס' אחות חלוצה אי שרינן א"ול וכו"של והעלה דלא שרינן הגם דאחות וחלוצה דרבנן למה לא נסתייע מהכא דהוא ממש הדין שלו וכמו שכן ראיתי לס' מא"מר בביאו' על המרי בד"מא שכתב שדין זה הוי ראיה עצומה לדינו של