אבני האפוד חלק א קפח

ג שם ש"ע בד"א במוחזק אבל לא בראוי כגון ירושה שראויה לירש ומתה בחיי מורישה. פקדון לא הוי ראוי דכיון שהוא בעין ביד הנפקד הו"ל כאילו גבתה האשה בחייה. יד"א הגה"ט סקי"ח משם הב"ח וכ"כ מוהרח"ש בח"ג ר"ס ס"ה ונראה שהוא מתורתן של ראשונים שכ"כ בהדייא ה' מוהרי"א בסי' ע"ח ותשובה זו הוא מכמה רבנים ה' צל הכסף שם. ושערי רחמים ח"ב סי' ב"ך

ד שם בהגה אבל אם הניחו מורשיה נכסים אע"פ שלא גבתה הבת מחיים וכו'. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ט"ו משם מוהר"ם אלשקר סי' כ"ח שכתב דאפי' אם מת מורישה בחייה כל שלא החזיקה בו בחייה ולא נכנס ברשות הבעל אפי' שעה א' קודם שמת ראוי מקרי וכתב עליו שדבריו תמוהים ושוב הביא משם מוהרשד"ם בחא"הע סי' צ"ח שכתב היפך מזה ועוד לו בס"ק כ"א לענין מתנה שנתנו לה הביא כמה מן הפוס' דאינה זוכה כל שלא באה לידה וע' יד"א סקי"ד וט"ז. וה' מוהר"ש גאטינייו בתשו' צל הכסף שם עמד בזה באורך וחילק בין ירושה דאתייא ממילא למתנה וכיוצא והביא מה שיישב ה' אדמ"ק בח"א חא"הע סו"סי כ"ח בדעת מוהרמ"א (ולא זכר שר כי ישיב לה גופיה הביאו הכנ"הג שם משם מוהרע"י) ולא נחה דעתו בזה ולכן העלה לענין דינא דאם יורשי האשה מוחזקים בודאי הגמור דיכולים לזכות מכח קי"ל כמוהרמ"א ודעי' יעו"ש וכ"כ בס' שערי רחמים שם דמצי המוחז' לומר קי"ל רק היכא דנהיגי כמרן י"ש. וה' אהל יצחק בליקוטיו דק"ל ע"ג הביא למוהרי"א בסי' קכ"ט ולמוהר"ח עובדיה שר המסכים שם דקיימי בשיטת מוהרמ"א ובבצרק התלונן עליו הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י דנדון מוהר"יא שאני דהו"ל כמלוה בלי משכון מה שא"כ בירושה דאתייא ממילא יעו"ש וחזינא עוד להרב הנ"ל שם דע"פ חילוקו של ה' אד"ק בא"הע סי' כ"ח הנ"ל רצה לתווך את השלום בין מוהר"שדם ומוהר"מא ומר הוא דקאמר דכל היכא דליכא שום שעבוד רק ירושה דממילא לכ"ע בעלה יורשה וחידש דבר לחזק חילוק זה דמדברי הרא"ש בתשו' כלל נ"ד סי' א' מבואר דפשיט"ל דהיכא דהמוריש מת בחיי הבת ואח"ך מתה הבת אפי' דלא הספיקה להגיע המעות בחייה עכ"ז לא הוי ראוי וחשיב מוחזק וזוכה בעלה בירושתה ומכח זה תמה הפלא ופלא על הרבנים שלא נסתייעו מתשו' הרא"ש ושאלו היה רואה מוהרמ"א תשו' הרא"ש הנ"ל לא היה חולק ואם נאמר דמוהרמ"א לא קאמר אלא היכא דאיכא שעבוד אלמנה דבהא גם מוהרשד"ם יודה וכמ"ש בא"הע סו"סי קי"ב וכו' אתי שפיר את"ד ואין ס' תשו' מוהר"מ אלשקר תחת ידי כי כפי מה שהעתיק דבריו הוא דמוהרמ"א נסתייע מתשו' ר"י תלמיד הרגמ"ה ומה יתן ומה יוסיף אם הרא"ש חולק כיון דיש לו למוהרמ"א אילן לסמך עליו. איך שיהיה אנן בדידן הנה הבאנו מרבני האחרונים שראו חילוק זה ולא הונח להם ועכ"ז עשאוהו מחלוקת וגדול כח המוחזק

ה אפי' לס' מוהר"מא דאינו זוכה הבעל היינו דוקא שבשעה שמתה הזקנה לא היתה נכדתה נשואה דלא זכה הבעל בשעת הנישואין רק במה שהכניסה לו אבל אם בשעה שמתה הזקנה כבר היתה נכדתה נשואה דבשעת זכייה זכו האשה ובעלה בנכסים גם מוהר"מא יודה דירית לה הבעל. הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י שם ודייק לה מתשו' מוהר"מא גופיה וכתב דא"עג דה' עולת שמואל פלורינטין בא"ע סי' ז' דל"ד ע"ב דחה חילוק זה מ"מ אינו אלא בדינו של מוהר"מא משום דנ"ד הוא דהנכסים היו משועבדים למזונות האלמנה אבל כל דאיכא שום שעבוד בשעת נפילת ירושה גם איהו יודה את"ד והאריך לקיים חילוק זה

ו אשה שנשאת לר' ויש לה בת נשואה לש' ומתה אשת ר' וחייב להחזיר מחצית הכתובה לבתה ולא הספיק לגבותה עד שמתה גם הבת בלא זרע ושמעון בעל הבת תובע ההשבון מיד ר' ויורשיה ממשפחת ב"א תובעין כיון שלא הספיק לגבותה הו"ל ראוי נשאל בזה הרד"ק בס' ידי דוד סי' ז"ך וקשקיל וטרי הרב דההשבון יש לו דין פקדון י"ש ומכותלי דבריו כיכר דכונתו לזכות להבעל כיון דאינו מלוה כדי שיקרא ראוי, אולם כבר ידוע דמלתא כדנא במחלוקת הוא שנוי בין הראשונים דלס' מוהרח"ש וסיעת מרחמוהי ההשבון יש לו דין חוב גמור וכמו שעמד בזה גדול בדורו מוהר"י מנשה ז"ל בס' בא"המ חא"הע סי' פ"ב ומר הוא דקאמר לשים שלום ביניהם דהיכא דאיתנהו בעינייהו דיינינן להו כדין פקדון ברם היכא דליתנהו בעינייהו שבלו או שנאבדו יש להם דין חוב ומאי דטבא ליה עבדי ליה ומצא חילוק זה במבי"ט ח"א סי' רכ"ב יעו"ש ולפ"ז בנדון שנשאל עליו תינח אם הנכסים היו בעין דשפיר קייב ליה דין פקדון אך אם הנכסים לא היו בעין הרי הן כחוב ולא קזכי בהו הבעל כ"ש אי שבקינן דברי מוהרח"ש כפשטן דיהיב לההשבון דין חוב ותבט עיני למוהר"שג בס' צ"הכ שם שעמד על נד"ז ממש והרחיב הדבר רח"ב רח"ב כיד ה' הטובה עליו וקזכי ליה לבעל והיה בהני"ח דר"זל קראו בשמותם ארבעה שמות לההשבון שם האחד סילוק ירושה שמסתלק הבעל מירושת אותו החצי שלא יירשנה וממילא נפלה הירושה לבעלי ההשבון, והן שני דהשבון זה הוי כמתנה ע"מ להחזיר דאבי האשה נותן לחתנו במתנה הנדונייא ע"מ שיחזיר לו או ליורשיו החצי. ג' דהבעל הוי כזוכה בעד היורשין בחצי חלק הנדונייא דמגו דזכי לנפשיה זכי לאחריני ועל שלש אלא זוכה בעל הבת כמו שהריך שם. אך לפי טעם הרביעי דהוא כחוב הוי ראוי ואינו יורש הבעל ושוב כתב דאף