אבני האפוד חלק א קפז

להלכה דכיון דאין הפחת מצד הבלוי ולא מחמת זולא נותנים לה הבגדים כמו שהן. ואני הדל בהגהותי שם כתבתי והכרעתי דכיון דהוי היזק שאינו ניכר יכולים לומר לה הרי שלך לפניך גם לפי המנהג דיוקרא וזולא עליה דבעל להדר כ"ש לפי המנהג דיוקרא וזולא הוא שלה יעו"ש

ו אילו לא מסתפינא אמינא דהוראת הגאונים ה"ד במטלט' וכו' אבל בקרקע ובפרט חנות דלא שייך בהו כליה והפסד וגנבה ואבדה אלא דוקא יוקרא וזולא כשקבל אחרייות עליו אפי' יוקרא וזולא קבל אפי' לפי דעת הגאונים ולפי שלא מצאתי גילוי בזה בדברי הפוס' איני תוקע עצמי בזה. כנ"הג הג"הבי סקי"וד וע' יד"א סק"יב שהביא משם הרש''בץ והרש"בש דה"ה לקרקע וכן פסק מוה"רא איסטרוסה בתשו' כי באה בס' ידי דוד סי' ל"ח והסכימו עמו סרכין תלתא שם בסי' ט"ל וע"ע בס' חיים ושלום ח"ב סי' כ"ה

ז שם ש"ע בד"א במקום שנוהגין לכתב בכתו' הכניסה לה כלי פ' בסך פ' וכו'. מנהג סופיאה שכותבין הרול תוך הכתובה ושם רושמין הבגדים כל כלי וכלי בפרטות ומסיימין סך הכל כ"וך. מריש הוה אמינא דזה נקרא כולל הכל ביחד דמאי נ"מ שנכתבו כל הכלים בפרטות הלח לא ידענו סיכום כל כלי כדי שנתנהו לה באותו סך ושוב אח"ז ראיתי כי בדבר הזה נחלקו שני גדולי הדור שבימינו הרב מתתיה צורמאני וה' החר"יפ ז"ל והו"ד בס' שערי רחמים ח"ב א"הע ס' נ"ב דקי"ב והרב המחבר קאי כוותי והסכים עמו ה' מוה"רי ישראל ז"ל שם

ח ס"ג ש"ע אם היא אומרת כלי אני נוטלת שומעין לה. לענין השבין אי יכולין יורשי האשה לטעון כן במחנו' הוא שנוי ע' כנ"הג סק"ד. יד"א סק"ז. וע' במה שרמזתי לקמן סי' קי"ח

ט אלמנה שבאה לגבות כתובתה מן הבתים אשר קנה בעלה זה זמן בטענה שכל יושבי שער העיר יודעים שקניית הבית הכל כאשר לכל היתה מנכסי נדונייתה שמכרה מלבושיה ותכשיטיה הדין עמה. מוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' ל"ב

י ס''ז ש"ע הוציא הוצאות על נ"מ של אשתו וכו' אשה שהכניסה לבעלה לבד נדונייתה חלק חצי בתים שהי"ל בשותפות עם אחותה ובעת גבייתה לא נמצא ה שימה רק בשטר כתובתה כתוב שהכניסה עוד חצי בתים וכתוב ע"ז אחרייות והבעל וגיסו בנו עליית קיר קטנה ע"ג הבתים ותובעין היורשין מן האלמנה מה שהוציא נחלק בזה הראב"ד בספרו תפ"א סי' יו"ד עם רבני דורו דהם כתבו שכיון שקבל הבעל אחרייות על הבית הו"ל נצ"ב גמור והדין נותן שתשלם היא דמי העינוי והרב המח' ס"ל שיש לה דין נ"מ ומה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואסופא דמלתא עשה פשרה לדבר יעו"ש ובס' אם הדרך א"הע סי' ח'

י"א הוציא הוצאות על נכסי אשתו בנכסים שאין לו בהם אכילת פירות כגון שנתנו לה ע"מ שאין לבעל רשות בהם וכיוצא בהם אי בכה"ג אמרינן מה שהוציא הוציא. ע' חק"ל א''הע סי' ט"ל

סי פ"ט

א ס"א ש"ע מתה האשה בחיי הבעל חייב לקברה וליטפל בכל צרכי קבורה. קבורה תקנו חז"ל תחת נדונייתה ולא תחת נכסי מלוג כמ"ש בס"י ע"ז. ב"ש סק"א ונ"מ היכא דאבדה כתובתה וע' להרב לעיל בסי' ע"ז ס"ק ט"ז שהביא כן משם הב"ח ודבריהם צ"ע דאישתמיט מנייהו מלכי דברי התוס' בכתובו' פ' האשה ד"פ ע"ב דאזלי בתר דידהו דס"ל דמ"ש בגמרה קבורתה תחת כתובתה דל"ד אלא דה"ה תחת נכסי מלוג אלא דהרגילות הוא טפי שמכנסת האשה לבע' נצ"ב מנ"מ וכ"ן בתשו' מוהר"יל סי' פ' ויעו' עוד בתשו' מוהריב"ל סי' ע"ו ויותר תימא שהב"ש סותר למ"ש הוא עצמו בסי' נ"ה סקי"א ולא ידענא מאי אידון ביה עבודת השם סי' כ"א דקל"א

א ס"א ש"ע הבעל יורש את אשתו. זה כמה ימים נתפשט המנהג בשלוניקי דאם ח"ו מתה אשה נשואה והניחה זש"ק דמן הדין הבעל יורשה קמים בני משפחתה וכופים לבעל שיתן כל ממון כתובתה ביד שליש עד שיגדיל הבן או הבת שיש לו ממנה ליתנו להם ולע"ד הוא מנהג גרוע ואין לילך אחריו וכן דן ועשה מעשה מ"א הרב וכו' וקצת פעמים היה עושה הדבר בפייוס ולא מן הדין וכו' ואח"ז עלתה הסכמת הרבנים ה"י לנהג שאם הניחה בן ויש לו שום דבר בעין מנדוניית אשתו נותנין אותו ביד שליש לשם הבת וכותב שטר לתת לנישואיה כפי כבודו קודם שישא אשה אחרת וכו', הדב"מ הח"המ ח"א סי' ד"ן. והכי אזלא ומשכא מנהג שלוניקי יע"א וכמו שעבר על ידי כמה פעמים אך אינם נוטלים הכל רק למחצה לשליש ולרביע לפי ראות עיניהם ועושין כן על ידי כפייה. וע' הק"קל אא"הע סי' ס"א דבאזמיר לא נהגו כן ואם יבא הדבר לפני ב"ד יוציאו מקרובי האשה אף אם הם תפוסים וע' זכרינו לחיים ח"א במפתחות דק"ל ע"ב

ב כל ספק בירושת הבעל והנכסים ביד שליש זוכה הבעל לומר קי"ל אף למ"ד דירושת הבעל מדבריהם ה' עולת שמואל אלורינטין סי' ו' ועכ"ז לבי אומר לי דכל שאין שום א' מהם מוחזק אזלינן בתר הרוב ושכ"כ החק"ל א"הע סי' מ"ה דצ"ח. מוהרש"ג בס' צ' הכסף סי' ל"ה וע' שערי רחמים א"הע סי' יו"ד די"ט ובתשו' מוהר"א מאני שם סי' י"א. ובס' שערי רחמים ח"ב א"הע סי כ"ח.