אבני האפוד חלק א קפו

י"ב סי"א ש"ע נתן לה א' מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות קנה הבעל אא"כ התנה וכו'. ע' ב"ש סקכ"ג שאסף וקבץ הג' שיטות שיש בדבר הזה וכתב דאם תפס הבעל י"ל קי"ל כר"ת ודעי' דס"ל דלא מהני להפקיע זכות בעלה אא"כ יאמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונתנת בפיך הא לאו הכי קנה הבעל עי"ד והנה כל שאמר לו בכה"ג ומתה האשה לכ"ע אין יורש אותה הבעל דהא כל שלא נתנה בפיה לא קנתה היא כי היכי דתירש בעלה והמתנה חוזרת אל הנותן אך היכא דלא א"ל בכה"ג רק ע"מ שאין לבעליך רשות בהן או מה שתרצי תעשי ומתה האשה אח"ך בזה הב"ש שם הביא משם הבע"הת ש"ו ח"ד שהביא משם ר"ן בן מוהר"ם דחינו יורש אותה וע"ז קמתמה מר דמדברי רשב"ם (כצ"ל) והרא"ש בבתרא דנ"א ע"ב מוכח דבכה"ג הבעל יורש אותה יעו"ש וע' בס' עבודת השם א"הע סי' כ"א דק"ל ע"ד מה שפלפל בדברי הב"ש הללו ובסי' ך' דקכ"ט ע"ב כתב הר"ר נתן לא קאמר אלא היכא דא"ל הנותן ע"מ שאין לבעליך רשות בהן בחייך ובמותיך וכדברי הרמב"ן בחידו' לבתרא לדנ"א אלא שקיצר בדבריו יעו"ש

סי' מ"ו

א ס"א יש מי שאומר שאם היא נ"ון תוך הבית אינה נאמנת לומר של פ' הם. ה"ה דאינה נאמנת לומר דשלה הם. בא"הט סק"ג וע' תשו' הרשב"א ח"א סי' תתקנ"ז הביאה מרן ב"י לקמן סי' צ"ו ובס' מקור ישראל א"הע סי' כ"א פלפול עצום על תשו' הרשב"א הנז' עם תשו' הרא"ש כלל צ"ו סי' ד'

ב ס"ב בהגה מיהו אם כיון בתוך הבית או שהבעל מאמינה על שלו אינה נאמנת. זהו לשון הטור ומסיים שם אבל שטרי חובות וקניית הקרקעות שעשה הבעל על שמה הם שלה. ע' בח"מ סי' ס"ב בדברי הסמ"ע וש"ך שם דמידי פלוגתא לא נפקא וע' בני אברהם א"הע סי' ל"ח שעמד באשה שהוציאה שטר מכר איך קנתה קרקע פ' מפ' וברשותה העבירוהו בפנקס המוטולי ואומרת דהיא לח קנתה כלום ולא נתנה דמים אבל האמת שבעלה קנאו וכתב השטר על שמה דאחר שערך מחלוקת זה וכתב דויד המוח' ע"הע וירד לחלק דבכה"ג לא נאמר לגלויי זוזי הוא דעבד פנה לסוב"ב במחלוקת אחר שיש בפוס' בכותב השטר ע"ש אחר מי זכה מי שנכתב השטר על שמו ולא בא לידי גמרה של תורה יעו"ש, וכבר זה שנים רבות אנכי עשיתי אר"ש רחבה בענין זה דכותב השטר ע"ש חברו בתשובותי לח"המ הנדפסות ויהיו נקראים בשם חשן האפד בסי' י"ג ערכתי דעות הפוסקים בזה מערכה לקראת מערכה לך נא ראה אם טוב בעיניך

סי' פ"ה

א ס"א האשה שיוצאת מתחת בעלה וכו' נוטלת כל נכסיה. כשכתוב בכתובה סך פ' והוא כתב כן על סמך שיקבלנו אח"ך ולא בא לידי פרעון, כשבאה האשה לקבל כתובתה אי חייב הבעל לפרוע לה במחלוקת הוא שנוי. ע' בספרי הפוס' המצוינים ביד"א סי' נ"ב הגה"ט סק"ז. זכ"ל ח"ג דקכ"ט. ירים משה בזכרונותיו ע' כתובה או"ג, וכתב ה' חיים ושלום בח"א סי' א' די"ב דאין המוחזק יכו"ר קי"ל דאם היו רואים האחרונים דברי הראשונים הוו הדרי בהו וע"ע לו בח"ב סי' צ"ח אך ה' תפארת אדם בחא"הע סי' ח' כתב דאעפ"כ יכול המוחזק לומר קי"ל י"ש, ורמזתיהו לעיל בסי' נ"ב וכ"כ בס' שערי רחמים ח"ב אה"ע סי' כ"ט

ב שם ש"ע ונ"מ נוטלתן כמו שהם. מי שמת ואשתו תובעת נ"מ מלבד כתובתה היא זוכה במה שבידה לומר שהם נ"מ וכו'. כנ"הג סק"ב. יד"א סק"א. תפארת אדם א"הע סי' י"א שער אשר סי' ל"ה מקור ישראל א'הע סי' כ"א

, ג ס"ב ש"ע נצ"ב וכו' נהגו שכל זמן שראויין לעשות מעין מלאכתן ראשונה וכו'. בעוב"י שלוניקי יע"א נוהגין לכתב בכתובה תנאי זה דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וע"מש לעיל בסי' ס"ו בביאור הכתובה

ד שם אפי' הן כלויין הרבה נוטלתן וכו'. אם התכשיטין היו ראויין לשבת ועכשיו אינם ראויים אלא לחול לפי כבודו אינן נוטלתן אלא לרצונה ובשומה של עכשיו אם תרצה אפי' לדעת הגאונים. כנ"הג הג"הט סק"ח משם הרש"בץ בתשו' והיא מוצ'את בח"ב סי' רצ"ב. ומדברי מרן והלבוש דנקטי בלישנייהו אפי' שהם בלויין הרבה מוכח להדייא דכיון דחזו ללבישה דהוי מעין מלאכתן ראשונה נותנם לה מה גם דלס' הכנ"הג שכתב דזה הוי גם לדעת הגאונים ק"ט דמדברי הגאונים שהביא הרי"ף מבואר דאפי' בלו הרבה דלא כהרש"בץ ז"ל יאודה יעלה א"הע סי' ו'. ומן האמור בזה קל"ט על ב' המאורות הגדולים כמו"הרר קאלמארו וכמו"הרי מנשה הו"ד בס' תפארת אדם א"הע סי' טו"ב דע"ד ע"ג וז"ל ואני ר"ק נסתפקתי מלבוש הראוי ללבש בחול ולא בשבת כדמעיקרא אי מקרי זה מעין מלאכתו. ושאלתי למו"הרי מנשה נר"ו וא"ל מסתברא דלא הוי מעין מלאכתו הראשונה דתשמישו הראוי בעינן ברם מוהר"יק נר"ו ח"ל שהוא זוכר בבירור מזמן הרבנים דאפי' דלא חזי לשבת היה נוטלו כמו שנישום בליסטה וכו' עי"ד. ולא אחד בהם דיעלה על לשינו ת' הרש"בץ הנז' ודברי הכנ"הג והוא פלא

ה מת הבעל מחולי הדבק ובאת האשה לגבות כתובתה והיורשים אומרים לה הנה מטלטלך והיא טוענת שימכרו היורשים המטלט' וישלמו לה הפחת נשאל בזה מ"ור דיינא בס' יאודה יעלה חא"הע סי' ז' ומכותלי דבריו ניכר שדעתן