אבני האפוד חלק א קפד

בני שש בלבד בין זכרים בין נקבות ועד בן שש הוא שאמרו חכמים בלבד עכשיו איש זה שבנותיו עם אשתו בבית בעלה אם אינו זן אותם שם אין עליו כלום וכיון שהוא רוצה לשומן אצל אלמנה מקרובותיו ולזונן אם תשמע אמן לו עושה כן ואם לאו אינו זנן וכו' א"ד ז"ל מצינו גברא רבא דמסייע להטור הגם דאיהו ס"ל דאין לחלק בין אלמנה לגרושה

ט ש"ע שם היה ראוי לצדקה מוציאין ממנו הראוי לו בע"כ וכו' ראובן שהיה לו בן ומת והניח בת אחת קטנה ולרש אין כל ותובעת האלמנה מתמיה שיתן לה דמי מזונות בתה מחמת הדין דהבת אצל האם והוא טוען שתשב אצלו הבת והוא יזון ויפרנס אותה הדין עם האלמנה דאע"ג דאין חייובו כ"א מתורת צדקה וכמ"ש ה' חות יאיר בסי' ח' ומוהרשד"ם בא"הע ס' קצ"ג מ"מ מדברי הרמב"ם וה' המחבר שלפנינו מוכח דאע"ג דמבן ו' ומעלה אין חייובו כ"א מתורת צדקה עכ"ז חייב לשלח המזונות אצל האם ותמה על מוהרשד"ם בסי' ק"פ דקכ"ג ע"א שכתב להיפך וטרח ליישב. ה' מוהר"ם קשטרו ז"ל בס' ירים משה א"הע סי' ז'. ובס' מטה לחם הנד"מ סי' ג' הביא דמדברי ה' ידי דוד דס"ז ע"א נראה דרוח אחרת אתו בכונת דברי הדשד"ם ודינא יתיב דחוץ מן האב כל שהוא בתו' צדקה אינו חייב לשלח המזונות אצלה עי"ד. ומלפנים אותה גליתי דלדידי חזי לי דבכה"ג אין בידינו לכוף אפי' לאב מחמת שיש לו טענת קי"ל וכמש"ל בריש סעיף זה. איברא דה' ירי"מ נרגש מזה אך סמך עצמו אדברי הכנ"הג משם מוהריב"ל שכתב שלא נניח קבלת הגאונים בשביל ס' י"א עי"ד וכבר כתבתי לעיל דל"עד לא כן אבי

י מתבאר מדברי הגאון מוהר"י אבן מיגאש ז"ל בסי' ס' דחייבים האחים לתת לה שכר המדור שהיא דרה עם אמה אף שאמם כבר קבלה כתובתה עי"ד

י"א שם ש"ע ותיזון אח"ך מנכסיו בתנאי כתובתה. ע' לה' תפארת אדם א"הע סי' ט"ז שהביא משה התשב"ץ בח"ב סי' קל"ח שהביא בשם ר' יונתן בפי' ההלכות פ' מציאת האשה שמצא תשו' לגאון שאשה שנתגרשה אין בנותיה ניזונות משום תנאי כתובה שהרי נמחלה כיון שנתגרשה והעלה לענין הלכה דיכול המוחזק לומר קי"ל כתשו' הגאון ור' יונתן שהביא דבריו יעו"ש

י"ב שם בהגה ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת וכו' אבל אם נראה להם שטוב יותר לישב עם בית אביה וכו'. ע' כנה"ג הגהב"י סק"ו. ברכות מים דקי"ב מטה לחם סי' יו"ד

י"ג שם ואין האם יכול לכוף שתהיה עמה. ברכות מים דק"ט

י"ד אם האם הולכת לעיר אחרת ורוצה להוליכם עמה במחלו' הוא שנוי דלס' מוהריב"ל הרשות בידו ולס' מוהרשד"ם אינה יכולה להוציאם. ע' כנה"ג הג"הט ס"ק ל"ב ול"ד יד"א ס"ק ב"ך וכ''ה: ברכות מים דקי"ב ושם נאמר דיש ט"ס בדברי הכנה"ג ובמקום אפי' לס' מוהריב"ל צ"ל אפי' לס' מוהרשד"ם י"ש

סי' פ"ד

א ס"א ש"ע מציאת האשה לבעלה. בטור הביא מחלוקת הר''מה עם הרא"ש דלס' הר"מה דוקא בניזונית הוי לבעלה ולדעת הרא"ש אף באינה נזונית. וע' בס' מקור ישראל א"הע סי' ב"ך דמ"ה הביא דדעת הריט"בא ותלמידי ר"י הובאו בשיטת רב"א כס' הר"מה ולכן מצייא האשה שאינה ניזונית לומר קי"ל כהריט"בא והר"מה ז"ל ותמה על הרא"ם ח"א סי' ל"ד דנקיט בפשיטות דבאינה ניזונית היא לעצמה יעו"ש ב איפשר לומר דע"כ לא נחלקו הר"מה והרא"ש אלא היכא דכבר באה לכלל חייוב ובעלה נפטר מהמזונות באמרו צאי מעשה ידיך במזונותייך אבל מי שקדש אשה ע"מ שאין לה שאר וכסות כיון דמתחילה אין רצונו להתחייב במה שחל עליו החייוב תו ליכא איבה ולא ראיתי בפוס' מי שעמד בזה. מקור ישראל שם דמ"ו

סי' פ''ה

א ס"א ש"ע תקנו שיאכל פירות נכסי אשתו וכו'. אי נ"מ שאוכל מהן הפירות מקרו הפירות נכסיו גמורין של הבעל או"ל ונ"מ למילי טובא. ע' כנ"הג הגה"טו סק"א. ברכות מים דקי"ג ע"ב

ב ס''ב ש"ע נ"מ אם מתו או הותירו וכו' הכל לה שאין לבעל בהם אלא אכילת פירות. אם נפלה לאשה בירושה מידי דמטלטל ומעות וכסף וזהב והוקרו משעת נפילה ואילך דעת פוסק א' והו'בד בס' שער אשר א''הע סי' ל"ז דהרי הוא בכלל פירות שתקנו חכמים לבעלה תחת פרקונה ודוקא בקרקע שהוקר הוא שלו מפני שכבר מוציא פירות בלא"ה אבל חפצים ופירות עלייתם הם הפירות שלהם. והרב המח' מו"הר חלק עליו בכח גדול והכריע דמלתא דפשיטא דהעילוי הוא שלה כשם שאם פחתו והתלו דהוא שלה באחרייותה יש"ב

ג ס"ג ש"ע יש מי שאומר דנצ"ב אינו חייב באחרייותן אא"כ שמו אותן או שקבל אחרייות בפי'. כאשר ירדף הקו'רא בעיניו יראה דלכ"ע בחדא סגי או ששם עליו בדמים או שקבל עליו אחריות ומרן ב"י בבד"ה הביא דדעת הרמב"ם בפי"ז מה' אישות כהר''רא דבחדא סגי וכ"כ הקמ''ר בחידו' על הרמב"ם ודלא כהנ"מ בדק"ך. שכתב דסברת הרמב"ם היא סברא ג' דאפי' אי שיימינהו הנכסים וכתביניהו בכתובה כל שלא קבל עליו אחרייות בפיר' לא מקרו נצ"ב אמנם ה' ערך השלחן כתב בשם הרמב"ן והרש"בא והריטרב''א