אבני האפוד חלק א קפב

ה רפואה שיש לה קצבה פיר"שי בש"ס דהיינו שאינה חולה תדיר. וה"ה אם קצבו עם החולה דבר קצוב כן העתיקו הח"מ והב"ש ומבואר בדבריהם דתרתי בעינן לשיקרא דבר שאינו קצוב ובבציר חדא מקרי דשי"לק ונראה דבר זה מוסכם. אמנם עמדו ע"ז שני גדולי הדור מרבני האחרו' דהרב החבי"ף בספרו סמיכה לחיים חא"הע סי' ט' דס"ט המציא לנו דבר חדש ומלבד דע"פ דעתו גם אם החולי אינו תדירי כל שאינו, עובר במהרה נקרא שאין לו קצבה לדעת רש"י ודעי' ורק כשקצבו עם הרופא מקרי יל"ק עוד בה דאפי' נימא דאין כן דעת רש"י מ"מ דעת הגאונים שהביא בש"מ דלא כר"שי דמפרשי דשי"לק קציצה עם הרופא ושאין לו קצבה כל שלא קצצו עם הרופא ומכח זה העלה דמידי פלוגתא לא נפקא ויכול המוחזק לומר קי"ל ומזה ה' מוהר"יח ז"ל שם בסי' יו"ד דע"ו לא נח לו במחלוקת זה שהמציא ומר הוא דקאמר דרש"י והגאונים מא"ח ומא"ח ול"פ עי"ד. וה' מטה לחם הביא דבריהם ורמז דגם ה' חינא וחסדא בח"ג עמד בזה על יעו"ש. הסוגייא ולבסוף אסיק עוד דאכתי מידי פלוגתא ל"ן וגדול כח המוחזק יעו"ש. ומחלוקת זה אין בו מועיל רק לענין אלמנה דבדבר שיל"ק לכ"ע היורשין פטורין דאילו אשה נשואה אם היא מוחזקת אינה צריכה לזה דהיא אומרת דהלכתא אזלא דבין יל"ע ובין אין לו קצבה הבעל חייב וק"ל

ו ס"ג ש"ע אם ראה הבעל שהחולי ארוך וכו' ע' ב"ח וב"ש ר"ס זה. וע' חסדי דוד פארדו דק"ל ע"ב

ש"ע שם או הרני מגרשך ונותן לך כתובה ע' ב"י שהביא משם הספרי שאם היתה חולה ממתין לה עד שתתרפא ומ"ש ע"ז ה"ה וע' כנה"ג סק"ב ודעת הגאון ר' סעדייא בתשו' כי באה בס' ש"ץ ש"ד סי' ל"ה דיכול לגרשה עד שלא תתרפא עי"ש בדברי ה' המגיה

ח בז"הז דיש חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ נחלקו הפוס' אי יכול לומר כן דלס' מוהרש"ל אינו יכול ולס' הרא"ם יכול. ע' ח"מ סק"ג וב"ש סק"ד, ולפי מש"ל בסי' ע' דכל שרוצה לגרשה והעיכוב בא מצידה פטיר ממזונות לס' הר"אם ודעי' ושהמוח' יכול לומר קי"ל ה"ה בנ"דז נמי כיון דהרפואה הוא בכלל מזונות. ע' דברי שמואל חא"הע סו"סי ט'

ט הרופאים נאמנים לומר שלא יהיה לה תרופה עוד ע' בתשו' נודע בשערים חיו"ד סי' י"ד ובאחרונים שהביאו ראיה ממס' גטין דע"ב ע"א אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת מבואר דסומכין על אומד הרופא אף לענין דאורייתא דלא כתשו' מוהר"ם מלובלין סי' קי"ח ונו"ב סי' ע"ט. כ"כ בס' מי באר להרב מוהר"ח שור ז"ל בסי' נ"א וע' יאודה יעלה ח חיו"ד סי' ט"ז שהבא משם ה' זרע אמת חיו"ד ס' מ"ט וסי' ל"ב שאפי' ברופא עכו"ם סמכינן עליו, וכ"כ בס' יד יוסף הנד"מ חיו"ד סי' ס"ז חיים ושלום ח"ב סי' קי"א

סי' פ'

א ס"א ש"ע מעשה ידיה לבעלה. עמ"ש הכנה"ג סק"א בשם מוהרימ"ט ומ"ש אני עני לעיל בסי' ס"ט בס"ד

ב שם דחקה עצמה ועשתה וכו' המותר לבעל. ע כנה"ג הג"הטו סק"ו מ"ש משם הרדב"ז וע' מה שפלפל על תשובה זו מוה"רי בורלא בס' מקור ישראל א"הע סי' ב"ך דמ"ז. ג שי"ד ש"ע הרי שרצתה להניק בן חברתה עם בנה וכו' אם מת בנה ורצה להניק בן חברתה אם הבעל מעכב במחלו' הוא שנוי דהח"מ בס"ק כ"ד כתב דיכול לעכב וה' ב"ש בסקטו"ב כתב דאינו יכול לעכב ומוהרד"פ בס' חסדי דוד על התוס' דכתובות דקל"א ע"א כתב דשניהם צדקו דהח"מ מיירי בתובעת מזונות והב"ש מיירי בשאינה תובעת מזונות ויש להם על מה שיסמוכו מהתוספתא עי"ש

ד סט"ו בהג"ה וי"א דאפי' באומרת איני ניזונית וכו' אי חייבת להניק את בנה במחלוקת הוא שנוי וכ"מ שהיא יכולה לומר קי"ל ע' ב"ש וע' פ"ת סק"ט היכא שמכיר הילד לאמו אי יכולה לומר קי"ל וע' מטה לחם סי' כ"ד דהעלה דאז הבעל. יכו"ל קי"ל למפטר נפשיה והיא חייבת להניקו

סי' פ"ב

א ס"ה ש"ע בד"א שלא הניקה אותו עד שהכירה אבל אם הכירה ואינו רוצה להניק מאחרת וכו' התיבות הללו אשר באו בכתיבה דקה והנם דברי מור"ם אינם לחלוק כי אם לפרש דפירוש מכירה היינו שאינו יונק מאחרת זהו דעת רש"י והרא"ש ורי"ו ור' יונה ותלמידיו והטור והרמב"ם ומרן ומור"ם וה' הלבוש ומוהר"י מינץ ומוהר"ש לוצאטו ודלא כר' ישעיה הראשון והריב"ש דס"ל דאף אם יונק מאחרת אם מכירה כופין אותה ובודאי דלענין מעשה פשיטא דיש לנו להקל ולעשות ככל הני אשלי רברבי דהוו רובא. ידי דוד א"הע סי' ד' דק"צט

ב ס"ז ש"ע שלמו לו חדשיו וגמלתו וכו' אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן ו' שנים גמורות. זהו לשון הרמב"ם בפ"כא מה' אישות וכתב ה"ה דהטעם משום מאי דאמרינן בעירובין דפ"ב דקטן עד בן ו' בצוותא דאמיה ני"חל ולא כתב הטעם דרציחה דאיתמר פש"ס דכתובות דק"ב ע"ב. ובאמת ענין זה דרציחה לא כתבוהו שום א' מהפוס' רק הרי"ף והר"אש העתיקוהו ובקיצור פסקי הרא"ש לא נרמז דבר זה וכבר כ' הב"ש דלא ידע למה השמיטוה הפוס' וע' ברכות מים דקי"א. גם הכנ"הג בהג"הט סקי"ג עמד בזה ובס"קיד כתב דאפי' נימא דיש פוס' דסוברים דאין לחוש לרציחה אין האחים יכולים לומר קי"ל משום