אבני האפוד חלק א קפא

המציין תשו' הרש"בא ומר הוא דקאמר דאינו אלא תורתו של מוהר"ם ובסו"ד זו הלכה העלה דבמאיס עלי אם הבעל רוצה לגרשה תוך יב"ח מגרשה בע"כ מכח ס"ס יש"ב ובסי' יו"ד דקנ"ח ע"ג וסי' י"א דקס"א. וע"ע בס' חיים ושלום שם תשו' ח"ור קושטא והסכמת הרב להתיר במורדת לישא אחרת אי מצד חרג"מה ואי מצד השבועה עי"ד

"ח שם בהגה ודוקא בנשואה אבל ארוסה וכו'. ע' יד יוסף שם

י"ט שם ש"ע וי"א שגם יבמה שלא רצתה להתייבם וכו' ע' צל הכסף ח"א סי' י"ג דפ"ה

ס"ג בהגה וי"א דכ"ז באינה נותנת טעם ואמתלא לדבריה וכו'. ע' ח"מ ס"ק כ"ה וב"ש ס"ק ז"ך שכתבו דאדלעיל בס"ב קאי וכונתו דהא דנקראת מורדת בטענת מאיס עלי היינו בלי אמתלא מבודרת אבל ע"י אמתלא אינה נקראת מורדת לדעת הגאונים משא"כ לדעת הרמב"ם דלא בעי אמתלא עי"ד. וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"א חא"הע סי' י"ג מדפ"ו ואילך שהאריך להוכיח דלסב' הרמב"ם ודעי' האומרים דכופין בטענת מ"ע היינו אפי' בלי אמתלא ודלא כהנ"מ בדרי"ג ע"ב שכתב דכל הסוברים דכופין הוא באמתלא יש"ב ובס' עבודת השם חא"הע סי' כ"ט דקס"ד ע"א

כ"א אשה הטוענת על בעלה בפני ב"ד ובפניו כי מביא לה גויים להתעולל עמם ובעבור זה אינה חפצה לשבת עם בעלה והוא מכחישה אי נקראת מורדת נחלקו בזה זוגא דרבנן ע' מעשה איש חא"הע סי' א' וע"ע שערי רחמים ח"ב הנד"מ סי' י"ג

כ"ב שם בהגה אבל כל מה שנתן לה או כתב לה אינה נוטלת כלום. ה"ד במתנות אבל מה שכתב לה בעלה בכתובה משלו גבייא גם ביצאה ממנו בגט וכ"ן ברור מתשו' הרד"בז ח"א סי' רס"ב ה' חק"ל בסי' ל"ה. ואין תשובת הרד"בז תחת ידי דלפקע"ד לשון מור"ם ולשון ההגהמ"ר בפ' אע"פ שממנו חוצב דין זה דמור"ם אינו סובל זה דלשון כתב לה היינו שכתב לה בכתובתה משלו

סי' ע"ח

א ס"א ש"ע נשבית חייב לפדותה, אם נשבית בפשיעתה דעת הגאון בית מאיר והמעי"ץ סי' ט"ו דאינו חייב לפדותה והכי נקיט בפשיטות ה' שדי חמד במע' אישות סי' ב' דע"א ע"א וע' פ"ת סק"א שכתב דדעת הריטב"א הו"ד בא"ז על דנ"א דכל שהוא ע"י פשיעה פטור הבעל ומן התימא על השד"ח דלא הזכירו. וע' בס' מטה לחם הנד"מ סי' א' שהביא כל הנז"ל ואח"ז כתב משם ה' חינא וחסדא בח"ג דז"ן שכתב דדבר זה בפלוגתא מתנייא בין הראשונים ע"ע

ב ס"ו ש"ע כהן שנשבית אשתו וכו'. אשת כהן שזנתה ברצון בשביה אם חייב לפדותה אע"פכ הרב"ח כתב דחייב לפדותה כיון דכבר היתה אסורה לו בלא"ה והב"ש חלק עליו בסק"ז. וכתב ה' חסדי דוד בביאו' על תוספתא דכתו' דק"ל שדבריו אמתיים וע"ש עוד דהסכים עם הרב"ח על מ"ש ע"ד הר"ן שהובאו בהגה בסעיף זה

סי' ע"ט

א ס"א ש"ע לקתה חייב לרפאתה, אם הוא על ידי פשיעה כמחלוקת בנשבית כמש"ל סי' ע"ח כן מחלוקת בחלתה

ב שם בין רפואה שיש לה קצבה, בטור הביא סברת ה' בעל העיטור דברפואה שיל"ק פטור גם הבעל וכל הפוס' דחאוה מהלכה. האמנם ה' ישמח לב בח"ב חח"המ סי' כ"ח דמ"ו ע"א עמד בזה והביא משם ה' משנת ר"א ח"ב בזכרונותיו דל"ו ע"ב דנפק דק ואשכח ת' הרשב"א ח"ג סי' פ"ב דס"ל כוותיה וכתב ה' מוהר"א די טולידו דלפ"ז מצי המוחזק דהיינו הבעל לומר קי"ל עי"ש. אולם ראה זה חדש דמר ניהו גופיה בספרו מטה לחם הנד"מ בסי' ט"ז אחר שכתב דרבים מהפוס' הראשונים דהיינו הרמב"ם והרא"ש והטור והר"ן והריטב"א משם רבו הגדול והר"אה וכ"ד מרן בש"ע דלא כהרב בע"הע הביא ס' המש"רח הנז' דהרש"בא קאי כוותיה ושכ"כ בס' יפה ענף באות כתובה דע"ג ואיהו גופיה מצא עזר להרש"בא במקו"א דקאי כה' בע"הע ופלפל בחכמה ע"ז וע'כז כתב דאין המוחזק יכול לומר קי"ל מטעמא דאם אנו פוטרין אותן איפשר לחוש שיבח הדבר לידי סכנה דאם אנו אומרים דיתן מכיסו על סמך שינכה מחשבון כתובתה איפשר דיתרשל בזה יעו"ש

ג אפילו לס' הבע"הע ה"ד קודם שהוציא ההוצאות אבל לאחר שהוציא בסתמא אם בא לנכות מכתובתה אינו רשאי משנת ר"א שם ומוהר"ח מנחם ז"ל בס' ישמח לב ח"ב בהשמטות לח"מ על דמ"ו פקפק עליו דמתשו' ה' יכין ובועז ח"א סו"סי ק"ח אין נראה כן. אמנם בספרו מטה לחם בסי' א' חזר וכתב דחידושו של המשנת ר"א קב ונקי ועוד לו בסו"סי ט"ו

ד אפילו לס' ה' בע"הע ה"ד ברפואות סממנים ושכר הרופא אבל אם אירע איזה חולי לאשה דכדי למעט החולי שיערו הרופאים דצריכה שתזון עצמה בחלב וכן מרק של בשר וכיוצא וחוץ מזה לא תאכל דברים אחרים אפי' פת וכל מיני שאר מאכלים בכה"ג אף ה' בע"הע יודה דחייב הבעל דנכנס זה בדין מזונות הקלים וחשובים. ה' מטה לחם שם בסי' ט"ו.