אבני האפוד חלק א קפ

ואע"ג שה' מקור ברוך סי' י"ז והא"ר שם הקשו על ס' הרש"בש מ"מ מידי ספקא לא נפקא יעו"ש ובס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דקמ"ב ע"ד וסי' יו"ד דקנ"ז ע"ג ובמה שרמז מר ידידנו המגיה נר"ו שם

ו ש"ע שם ותטול בלאותיה הקיימין. ע' שמן המשחה ה' אישות פי"ד דברי שמואל סי' יו"ד מדק"נח ואילך

ז המדודין שנתן לה אביה אי ליתנהו בעין אפילו איתה מאי דאתי מחמתייהו אינו חייב להחזיר דכיון דלהוצאה ניתנו הו"ל הנהו נכסי ככלי הנדונייא שבלו ונאבדו דפטור מלשלם אלא דוקא הקיימין היא נוטלתן, משכנות הרועים מע' הע' אות רכ"ט דרי"א ע"א

ח מסתמייות דברי מרן והפוסקים נראה דבטענת מאיס עלי אינה צריכה הכרזה וכ"כ הב"ש בסק"ח לכל השיטות. וע' תשו' הרש"בא במיוחסות סי' קל"ח שכתב דגם בטוענת מאיס עלי צריכה הכרזה וה"ן נס'תר מחמ"תו במ"ש בח"א סי' אלף ר"לה ויש לחלק דהתם קאי בתובעת גם כתובתה והתם בעי הכרזה אך כיון דמדברי הר"אש כמ"ג מוכח דגם בזה לא בעי הכרזה ספק דדבריהם להקל ה' חק"ל בא"הע סי' ל"ה

ט ש"ע שם ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו וכו'. אם אמירת האשה היתה שאינה רוצה לשוב לבית בעלה עד שתתפשר עם ב''עח וגבול וזמן שמה עד אותו פרק לא מקרייא מורדת פ"מ ח"א סי' נ"ו וכ"ך ה' עדו"בי סי' ד"ל ומוהר"ר חסדאי הכהן בתשובתו שבס' ע"בי סי' ע"ב חלק על העדו"בי דאפי' ששמה גבול וזמן למרדותה חשיבא מורדת עי"ד. ומיהו ע"כ לא נחלקו אלא דוקא כשהדבר ניכר לכל שטענתה היא אמת משא"כ היכא דהיא טוענת שימתינו לה עד שתלד שאיפשר שיוסר הפחד מלבה שהגזימה אותה להכותה ורץ אחריה בסכין מלבד דמי מפיס שטענתה היא אמת ודחויי קמדחה ועוד דכולי האי ואולי דשמא יוסר הפחד מלבה. ה' עבודת השם סי' ח"י

י אשה האומרת דכראת את בעלה החתן נסתמים עיניה ונראה לה כהר חשך ומחמת זה משליכתו מעל פניה דין מורדת דבעינא ליה אית לה ולא דין מורדת דמאיס עלי מו"הר בכ' דברי שמואל סי' יו"ד דקל''ז

י"א האשה שהלכה לבית אביה והבעל קורא אותה שתבא אל ביתו והיא אינה רוצה לבא אחריה ואומרת לו שאם רוצה שיבח הוא אחריה ראוי לקראתה מורדת. כנ"הג הגה"בי ס"ק ל"ד ושם בסק"לה כשבני הבית מרגילין עמה קטטה וע"מש אני עני לעיל בסי' ע"ד

י"ב שם ש"ע ואח"ך מכריזין עליו בב"כ וכו'. אם האשה היא במקום רחוק באופן שא"א להכריז ארבע שבתות בתשו' שואל ומשיב ח"א סי' קי"ד דעת השואל דדוקא להפסיד כתובתה בעי הכרזה והתראה אבל לענין חרג"מה לא בעינן והוא ז"ל חולק עליו. ומדברי הע"הג סי' ל"ז משמע כדעת השואל וא"כ במקום עיגון כזה שא"א בשום אופן להפריז יש לסמך על ה' ע"הג ולהתיר לו חרג"מה ע"פ היתר ק"ר. יד יוסף הנד"מ בהשמטות לא"הע סי' ב'

י"ג שם ש"ע ואין נותנין לה גט עד יב"ח. ע' בתשו' רב שרירא גאון כי באה בס' שערי צדק ש"ד סי' ט"ו דאחרי רבנן סבוראי כשראו חכמים שבנות ישראל הולכות ונתלוות בגויים ליטול גט באונס מבעליהן ובאין לידי גט מעושה וכו' כופין אותו ונותן גט לאלתר וכו' יש"ב

י"ד היב"ח נמנין אחר התראות ב"ד וכל שלא התרו לה ב"ד לא חשיבא מורדת, פאת נגב סי' ט"ו משם הפ"מ והמט"י וה"ד מו"הר בס' דב"ש א"הע סי' ח' דקל"ח ע"ד וסי' יו"ד דקל"ז אך אחד מח"ור קושטא בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"א סי' א"ך כתב משם הפאת נגב דהסכמתו אינה כן אלא כל שעבר כ"כ זמן אף בלי התראת ב"ד יכול לישא אחרת וכבר גליתי אוזן דאין ס' פאת נגב מצוי אצלי אך ראיתי בס' דברי שמואל סי' י"א דקס"א ע"א שהביא דברי הרב הפוס' הנז' וכתב דנראה דגם חכמי קושטא הסכימו עמו וכן מוהרח"פ שם מדלא חלקו עליו בזה וזהו היפך מ"ש הוא עצמו במקומות אחרים ומי שיש בידו ס' פאת נגב עיניו תחזנה משרים. ועמ"ש בזה בתשו' באלול התרס"ה. וע' בס' יד יוסף הנ"ל שם שם שכתב דכל שעבר זמן אין לעגנו יותר ומכריזין עליה ד' שבתות בב"הכ ואח"ך תפסיד הכל ואם לא תרצה להתגרש מתירין לבעל לישא אחרת בלי גירושין י"ש

ט"ו שם בהגה ואפי' היא מעוברת. כלומר שאינו חייב במזונותיה מפני העובר אבל לכשתלד אינה חייבת להניק הילד ח"מ וב"ש וע' פ"ת סק"ד מטה לחם סי' כ"ד

ט"ז שם בהגה וחייב בפדיונה וקבורתה. ע' ב"ש ס"ק ט"ז דכתב דה"ד תוך יב"ח אבל לאחר יב"ח כיון דהוא פטור מכתובה פטור ג"ך מקבורתה וע"מש לקמן בסי' פ"ט בס"ד

טו"ב שם בהגה י"א דבז"הז שאין נושאין ב' נשים וכו'. היה איפשר לומר דלא נחלקו אלא בחרג"מה אבל לענין שבועה שמקבל אדם ע"ע לכ"ע אמרינן דאדעתא דמורדת לא נשבע ודלא כמוהר"שדם בחי"וד סי' ק"ס והפ"מ ח"א סי' נ"ה וה' מט"י ח"א סי' י"ג דכתבו דאין להתיר כ"א דוקא לאחר יב"ח ואחר התראת ב"ד. מ"מ נראה דכיון דשלשת הרועים סגרו את הדלת שלא להתיר עד שיעברו י"בח אנן נמי לא עבדינן עובדא נגד סברתם דהן לו יהי ספק הו"ל ספק שבועה ולהחמיר. מיהו מורדת דמאיס עלי יכולין אנו להתיר מחמת דאיכא ס"ס. ה' עבודת שם. וע"ע בס' דברי שמואל שם מד"קע ואילך שעמד בזה הן לענין חרג"מה והן לענין שבועה ועמד ג"ך במה שציין