אבני האפוד חלק א קעט

סי' ע"ז

א ס"א מו"רם בהגה וי"א דאם רוצה לגרש מיד וליתן לה הכתו' וכו'. ע' ח"מ וב"ש מ"ש על ת' הר"אם ח"א סי' ל' לענין מזונות אם חייב כיון שהוא חפץ לגרשה והעיכוב בא מצדה, וע"מש בזה לעיל סי' ע' ולקמן סי' קנ"ד

ב שם ונ"ל דאף בלאו דלא יגרע אינו עובר ע' עבודת השם סו"סי כ"ט

ג ס"ב ש"ע האשה שמונעת בעלה מתשמיש וכו' אם אמרה מאסתיהו וכו' אם רצה הבעל לגרשה וכו'. דעת מרן הרי הוא כמבו'אר דאין כופין אותו דלא כהרמב"ם ורשב"ם דס"ל דכופין את הבעל לגרש שכבר חלקו עליהם כל הבאים אחריהם וכמ"ש בב"י ויש מהם שהפריזו המדה לומר דאם נשאת בגט שע"י כפייה תצא וכמ"ש בח"מ וב"ש אך הרב מוהר"א אבן טוואה בתשו' שבס"ס התשב"ץ סי' ל"ה עמד על כל הסברות וחלקן לשבעה וכתב דהדעה הב' היא ס' הרמ"בם ורשב"ם וקיימי כוותייהו רש"י ורגמ"ה ור"י והראב"ד והסמ"ג וכמה מחכמי ישראל נמשכו אחריהם עי"ד. והגאון מו"הר מוהרא"ג זצ"ל בס' צל הכסף ח"א חא"הע סי' י"ג ה"ד וברר ולבן והראה לנו איזהו מקומן שגילו הפוס' הנז' דעתם ובסו"ד בדפ"ו ע"ד כתב וז"ל נמצינו למדים דרבים הם כת הראשונים הסוברים דכופין לגרש בטענת מאיס עלי מכת הראשונים דס"ל דאין כופין דכת הסוברים דכופין הם כל הגאונים ד רב שרירא גאון ובנו ר"ה ורגמ"ה ור"ח סתם ובעל העיטור והרי"ף והרמב"ם והראב"ד והסמ"ג ורשב"ם ור' יאודה ורש"י לדעת הסמ"ג והריטב"א מהם דס"ל דכופין מדינא דש"ס ומהם דס"ל דאף דמדינא דש"ס אין כופין מדינא דמתיבתא כופין אותו לגרש וכו' יש"ב, וע"ע פאת נגב סי' ט"ו שמן המשחה פי"ד דה' אישות. עבודת השם א"הע סי' ח"י דקכ"ג ע"ד מעשה איש חא"הע סי' י"א י"ב

ודע דבב"י הביא ע"ז ת' הרש"בא יציין המציין בח"א סי' רל"ה וע"ע שם בסי' אלף קצ"ב ובמיוחסות סי' קל"ד וקל"ח ובכל אתר ואתר משונין הדברים מזו לזו ובאו לידי תשו' הרש"בא כ"י אשר עלו עתה על מ"הד בשם תשו' הרש"בא ח"ו ושם בסי' ע"ב כתוב תשו' ארוכה מאר"ש על פתגם דנא ולדידי חזי לי דלזו כיון מרן הב"י וכמו שכתבתי בהערותי שם

ד לדעת הרמ"בם ודעימיה דס"ל דבאומרת האשה מאיס עלי כופין את הבעל שיגרשנה ה"ה באומר האיש דמאיסא עליה אשתו דיכול לגרשה אפי' בע"כ אף לאחר תקנת רג"מה שתקן שלא לגרש בע"כ משום שלא יהא כח האשה מחמת תקנת רג"מה גדולה מכח האיש. ה' פאת נגב חא''הע סי' טו"ב ה"ד מוהר"ש מאטאלון ז"ל בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' יוד' דל"א ע"א וילפי לה בדדמי הרב הנז' ורב אחר שאתו שכן ה"ה לענין שבועה

והנה ס' פאת נגב אמ"א לראות הדברים בשרשן וכאשר ירדף הקו"רא בדברים ככתבן כמו שהעתיק הרב לבו כים יהמה דדברי ה' פ"ן תמוהים במה שהשוה אשה לאיש דבאשה דיינו לומר כן בעבור דאיכא הפסד כתובה משא"כ באיש וכאשר תמה עליו ה' מוהרש"מ שם ביתר שאת והצ"ע דבריו. אך ראיתי להג' מו"הר בס' צל הכסף שם בתשובתו שבסי' י"א ד"מ ע"א שכתב שלא דקדקו יפה הרבנים הנז' בתשו' ה' פ"ן דהפ"ן כתב וז"ל ולפ"ז יראה לע"ד דלענין ממון היכא דאיכא רגליים לדבר לענין המיאוס כעין נ"ד שנתברר מום הנתק בב"ד ורוצה לגרשה והיא ממאנת מצי למימר קי"ל כהרמב"ם וסיע' ויכול למנוע ממנה שכ"ו וכו'. ואדרבא כוונת הרב לחלק בין איש לאשה ומשום דבטענת האיש לא שייך פסידא משו"ה הוצרך הרב לדון מטעמא דאיכא רג"לד דזה מאמת טענתו יעו"ש וה' מוהרש"מ בספרו עבודת השם חא"הע סי' כ"ט דקס"ג ע"ג חזר וטען וחיזק דבריו הראשונים וכתב דמדברי הפ"ן מבואר דאין עיקר טעמו משום דאיכא רג"לד דאף בלא זה ס"ל דטענתו טענה ומאי דנקיט בלישניה היכא דאיכא רג"לד בטענת המיאוס ריווחא אשכח לנ''ד יש"ב

אולם הרב יצחק אשכנזי נר"ו בתשו' כי באה בס' צ"הכ שם סי' י"ב דמ"ג ע"א רוח אחרת איתו דבהשיגו ע"ד מוהרש"מ דמתשו' הפ"ן דקאי לענין חרגמ"ה אין ללמד ממנה לענין שבועה כתב שם בדמ"ג ע"א דאעיקרא המציץ היטב בתשו' הפ"ן דסי' טו"ב יראה דלא כתב הרב דגם בנ"ד דאיכא שבו' דכופין אותו להוציא אלא כוונת הרב דכיון דמ"הד כופין אותה לקבל גטה יועיל זה להקל מעליו שבו' המזונות אך מעולם לא עלה ע"ד הרב להתיר לו לישא אחרת או לגרשה בע"כ נגד השבו' וכאשר יראה המעין בדבריו דסי' ח"י יעו"ש

ה טענה האשה שקודם הנישואין מאסה בו וע"כ השיאוה אביה או אמה אפי' לס' החולקים על הרמ"בם יודו הכא דהא ליכא חששא שמא עיניה נתנה באחר כיון שהדבר מפורסם דמעיקרא בע"כ נשאת לו הרשב"ש בסי' צ"ג והובא ב"בי אך כתבד לענין מעשה לא היה מקל בכך וכתב בס' אליה רבה בתשו' סי' י"ג דא"עג דהרש"בש לא כתבו אלא להלכה מ"מ דיינו שהרש"בש זל דעתו כן להלכה. וה' מוהרש"מ בתשו' צל הכסף שם דל"ה ע"ג סמך ראשו ורובו על הוראה זו גם לגבי האיש ומו"הר מוהרא"ג שם בסי' י"א ד"מ ע"ב וע"ג חלק עליו ורד לחלק דהרשב"ש לא אמרה אלא לגבי אשה וגם באשה עצמה לא נמצא מי שסמך על ת' הרש"בש אפי' לסניף בעלמא י"ש. והרב מוהר"שם בספרו ע"הש סי' כ"ט מדקס"ד ע"ב ירד להציל עצמו וסיים וכתב דלפי דעתו מוה"רא מונסון ומיהרי"מט בחא"הע סי' מ' שרמזם הכנה"ג בהגה"בי ס"ק סברו וקבילו ס' הרשב"ש