אבני האפוד חלק א קעז

דס"ל דיכול להניחה מבלי מזונות עגונה ושוממה מבלי כל. וכ"ן ברור דעת הרב מוה"רם לידידי בהגהותיו שבס' סם חיי שם די"ט ענ"ד. וכ"ד ה' באר מיים חיים ח"א א"הע סי' ב'

ובינותי אני במה שהביא הרב שם משם מוהר"שך (כי תשובות מוהר"שך אינם תח"י כעת) דאחר שכתב דאין להאשה הנז' על בעלה חייוב שכ"ו כתב דאם עדיין תמאן ותקשה את ערפה יוכל לישא אשה אחרת במקום שהולך ולא יתחייב בשכ"יול לאשה הממאנת ע"כ וכבר רמז תשובה זאת הכנ"הג בהגהב"י סקי"ג והיד"א סקי"ו הביא שכ"כ ה' בני משה סי' ט' ושלהן גדולה משלנו דבשלמא בחלוקה הראשונה דהיינו היכא דנשבע שלא לגרשה בע"כ אינו עובר על שבועתו במה שמניחה בלי שכ"ו דהא מ"מ לא גרשה אבל בכ"הג דהוא עובר בק"וע לישא אחרת עליה בזה הוא חידוש גדול אולם טעמו דיכול הבעל לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי וכמו שהעתיק ה' רא"מ שם דברי מוה"רשך וזוהי שקשה דנקט טע"ז כהלכתא פסיקתא והלא לפי דברי הרי"בש טענה זו אינה ראויה לכפותה ואיך אנחנו נתיר איסור שבועה בטענה שבמחלוקת היא והרב פסיק הכי משום דלדעתו ס' הת'הד היא אמתית ומ"מ לפי דברי הרב טע"ז יועיל גם לנדון שלנו דאע"ג שנשבע שלא לגרשה בע"כ אדעתא דחוסר מזונות לא נשבע

אולם חזינא ליה לה' ראש משביר שם בדע"ד ע"א דהדר ביה מר משמעתיה באשר עינו ראה לה' בני משה סו"סי ל"ד שכתב דכיון שהוא אינו יכול לעלות והיא מוחזקת בעצמה לאו כל הימנו להניחה ולילך כיון שהוא משועבד לה בשכ"ו ואין מצות ישוב א"י כדאה לבטל חייוב זה וזה היפך ממ"ש בסי' ט' וע"ז מני"ר לחלק יצא בין כשרוצה הבעל לילך לא"י דהיינו ההיא דסי' ל"ד לכשרוצה לילך מחמת חסרן מזונות וסו"ד העלה דאין לנו כח לפטר את ר' לעלות לא"י באשר ידוע מחלוקת הראשונים בדבר שאינו חייב מצד הדין ונשבע אי חייב מכח השבועה ומר ניהו נקיט כהנהו רבוואתא דס"ל דכיון דאיכא שבועה בדבר ספק שבועה להחמיר י"ש. ולדידן לא מהני עיקר חילוקו לכאורה דמה בין עליית א"י לחסרן מזונות הלח זה וזה במחלוקת הוא שנוי דבטענת חוסר מזונות יש פוסקים דס"ל דאין כופין אותה כמו שיש בעליית א"י ג"ך ועוד דחם חילוק זה הוצרך לו ליישב הנהו תרי פסקי דה' בני משה מדוע העלים עין מתשו' מוהרח"ש וה' מגן גבורים סי' ז' והשליכם אחרי גיוו יהיה איך שיהיה למאי דאנן קיימין דהיינו בחסרן מזונות גם הרב מסכים דיכול לילך ולהניחה עגונה ומכותלי דבריו ניכר שדעתו גם להתיר לישא א"א עליה וכדברי מוהרש"ך. והכי נקיט בפשיטות ה' מוהר"ם פארדו בתשובתו שבס' כפי אהרן ח"א בסו"סי י"ב וז"ל באופן דבהא סלקינן דאם לא תבא הרשות נתונה שישא אא"ע ופטור ממזונות זאת האשה וכשהדין נותן שכופה אותה ולא שמעה הרי כתב מוהראד"ב דנותנים לו רשות לישא אחרת יעו"ש (ונראה נפל ט"ס בדברי הרב ובמקום מוהר"שך כתב מוהראד"ב) וה' כפי אהרן שם בסו"סי י"ג: היה לב'אר דברי הרב שבאו בקצרה והסכים עמו בנ"ט שהיו לו בע"ח בעירו ואם ילך שם ודאי יכניסוהו לבית האסורים ואדעתא דהכי לא נשבע ומצוה איכא להתיר לו שבועתו עי"ד

וכשאני לעצמי בנדון דקיימי הרבנים הנז' יש לי לדון דאין להתיר לבעל לישא אחרת והוא דנדון הרבנים הנז' כפי מ"ש ה' כפי אהרן שם הוא באתרא דנהיגי להשביע בכתובות שלא יוציאנה חוץ לעירה ובזה נחלקו הפוס' דאיכא מ"ד דאף בחיסור מזונות אין להוציאה ואיכא מ"ד דבחיסור מזונות יש להוציאה וכיון שכן איכא הכא ס"ס להחמיר ס' אעיקרא אם הלכה כהת"הד דאיסור מזונות יש בו כדאי לכוף לאשה להוציאה ממקום למקום דלמא הלכה כהרי"בש דס"ל דלא מהני טענה זו להוציאה אפי' במקום דליכא שבועה ואת"ל דהלכה כהת"הד דלמא במקום דאיכא שבועה שלא יוציאנה הלכה כמוהר"יבל ודעי' דאינו יכול להוציאה וכיון דאיכא ס"ס להחמיר איך אנן ניקום ונשרי לו לישא אחרת עליה

כי על פי הבאור הנה נא לי טעם נכון למאי דחילק ידע ה' ראש משביר גבי עליית א"י כנז' דהיכא דנשבע שלא לגרשה שאינו יכול להניחה עגונה כנז' וגבי חסרן מזונות יכול להניחה והיינו משום דכיון דאיכא פוס' שכתבו להדייא דהיכא דנשבע שלא לגרש אין כופין לעלות לא"י וכמ"ש הכנ"הג איכא הכא ס"ס להחמיר ס' אי עליית א"י בז"הז הוייא טענה לכופה דדלמא הלכה כהאומ' דליכא מצוה בז"הז ואין כופין וא"תל דגם בז"הז איכא מצוה וכופין דלמא הלכה כהאומרים דהיכא דנשבע שלא לגרש אין כופין מש"אכ בההיא דחסרן מזונות דלא מצינו פוסק שיאמר בהדייא דאם נשבע שלא לגרש ואיכא חסרן מזונות דאין כופין אדרבה מצינו למוהר"שדם דס"ל דאפי' במקום שבועה כופין נמצא דליכא הכא ס"ס להחמיר ובעבור זה כתב דאפי' במקום שבועה שלא לגרשה היכא דאיכא חסרן מזונות יכול להוציאה ואם לא תצא יכול להניחה בקרן זוית

ואשא עיני ואראה לההוא סב"ק נר"ו בס' פני יצחק ח"ב מד"סב ע"ג ואילך שעמד ברוצה להוציאה ממקום למקום השוה אך דא עקא שבשעת קידושין נשבע שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא א"א עליה ובתהי' דבריו הביא ת' הר"ן והרב"ד הנז' ותשו' הבני משה והביא משם מוהר"ח מפ"ד בתשו' בירך משה סויסי יו"ד שהק' עליו דסותר את עצמו ומנ"יר נ"רו יישב מדנפשיה בחילוקו של ה' רא"מ הנז' ושוב נפק דק ואשכח דתשו' הר"ן הנז' אינה מוסכמת והר"אם פליג ע"ז דסבר דכל שהעיכוב הוא מצדה הוא