אבני האפוד חלק א קעה

אכחד תחת לשוני דמאחר דהא איכא ס' ה' ד"דח שכתב דהמנהג להאמין לאשה ע"פ דבורה. וגם ס' ה' ידי דוד שכתב דגם מנהג שלוניקי כן ונמצא דכל לגבי עירינו שלוניקי יע"א יש כאן ב' פוס' המסייעים לאשה היאך אנו יכולין לדון אותה כדין מורדת דהרי כתב הב"ש כסי' קנ"ד סק"ב דכל דאיכא תרי פוסקי' המסייעים לאשה יכולה לומר קי"ל כוותייהו שלא להיות מורדת י"ש ובשלמא על מו"הר מוהר' שא ל"ק דכפי המתבאר מדבריו שם היה ניכר הדבר לעין כל דהיתה אשה קשת רוח שהרי לא ישבה עדיין בבית חתנו כ"א ט"ו ימים ובודאי דכל כי האי יש לנו לומר שצריך בירור אולם חמסי על מו"הר מוהר"יקו נר"ו להבדיל בין החיים אולם אין תשובתו לפנינו לראות מה כתיב בה? דמי כמוהו מורה מנקיי הדעת) סי' ע"ה

א ס"א ש"ע מי שהוא מאחת מהארצות ונשא אשה בארץ אחרת כופין אותה ויוצאה עמו לארצו. ע' כנ"הג הג"הט סק"ז בשם תו"י שנסתפק אי ארצו רוקא או אפי' לארץ אחרת וע' למו"הרמ פארדו ז"ל בתשו' כי באה בס' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' י"ב דפשיט לה מדברי הר"ן דאינו יכול לכופה וסמך שתי ידיו עליו הרב המח' שם בס' י"ג דצ"ג ע"ב. וע' אם הדרך א"הע סי' ד' דפשיטא ליה להיפך

ב אם שלח לקרא לה ע"י כתב יכולה למאן. יד"א סק"ה משם מוהר"יקש ורמז לעיין בס' ד"ן סי' ט"ל ואינו תחת ידי אכן ראיתי למוהר"מפ שם שכתב שנגרר אחר מוהרי"קש ומ"ניר הביא משם מוהרי"דבז וה' בת יאודה ומשם איזה פוס' דלא סל"ה אלא אפי' ע"י כתב חייבת ללכת אחריו ובפרט בז"הז דנתחדשו הספינות והסכים עמו בזה הרב המחבר שם

ג שם ש"ע אבל הנושא אשה מאחת מהארצות וכו' אינו יכול להוציאה לארץ אחרת. הרב מוה"רם פארדו שם כתב דהטעם הוא מפני שאין שיירות מצוייות ממקום למקום ואיכא סכנת דרכים וה' כפי חהרן בסי' י"ג שם חלק עליו והוכיח מדברי המפרשים דהטעם הוא מפני שינוי המנהגים ולא מטעם סכנה יש"ב

ד שם בהגה אם לא יוכל לחיות ולפרנס את עצמו כופין את אשתו. ע' כנ"הג ויד"א הגה"בי סק"י שערכו המחלוקת מערכה להראת מערכה וע' מוה"ריקש בהגהותיו שאחר שכתב דהלכה כהת"הד רמז למרן בש"ע סי' קנ"ד ס"ט והמעין שם יראה דהר"אש בתשו' נראה חולק את"הד וע' למוהר"מג בס' דברי מרדכי סי' ט'. וה' מוהר"מפ שם רמז לנו תשו' הר"יף בסי' רט"ז דהיה נראה כחולקת על הת"הד ושוב טרח ויגע לומר דה''ריף ור"ץ גאון קיימי בשיטת הת"הד אך הלביש כונה אחרת בדברי הת"הד ואסופא דמלתא דן דינו כהת"הד י"ש ובא רעהו הרב המחבר שם ועמד ע"כ דבריו ומר הוא דקאמר דדיינו לומר דה"ריף ור"צג לא יהיו חולקים אך בודאי דלא מסייעי ליה ומ"מ גם איהו מסכים הולך לדינו של הת"הד ואף להנהו אתרוותא דקבלו עליהם ס' מרן אלא דלבו מהסס למעבד עובדא היפך מרן בהנהו מקומות ולכן עייל בפתחא אחרינא לנ"ד יש"ב ואחריו בא האי סב"ק רב חביבא כמו"הריץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב מד"נח ואילך ועמד בזה והעלה כל בתר איפכא דאפי' נימא דאין מדברי מרן בש"ע דסי' קנ"ד סתירה וכדסברי מימר קצת אחרונים מ"מ לבני ירוש' דנקטי כהוראות מרן שבב"י דינא הוי דאפי' בעבור חוסר מזונות אינו יכול לכופה וסתר כל דברי ה' כפי אהרן יש"ב וע' לקמן אות ח'

ה אפילו לדעת ה' תה"ד לא התיר לצאת אלא לעיר שכמותה אבל לא מעיר לכפר ומכרך לעיר. כנ"הג שם בשם מוהרימ"ט ח"א סי' מ"ז. ומלבד שנראה דבר תמוה דא"כ למה אנו צריכין לטעם הפרנסה הלא כל שהוא מעיר לעיר אפי' בלי טעם זה יכול להוציאה אף גם זו דמור"ם כתב להדייא למקום שירצה. וע' יד"ח סקי"א שהביא כן משם מוהריב"ל ומוהרשד"ם שהבינו כן בדעת הת''יהד ורמז למוהרש"ג בסי' מ"ב דעמד ע"ד מוהרימ"ט וע' למוהרמ"פ שם דצ"א ע"א מה שנדחק בדבריהם ולה' המחבר שם בדצ"ג ע"א מ"ש בזה

ו אם נשבע שלא להוציאה ודחיקא ליה שעתא אם יכול להוציאה במחלוקת הוא שנוי דמוהריב"ל וה' מ"ש ס"ל דאינו יכול והרדב"ז ומוהרש"ך ס"ל דיכול להוציאה ע' כנ"הג הגה"בי סקי"ב ויד"א ס"ק ט"ו וע' בס' פני יצחק ז"ב שם דנ"ו פלפול עצום על דבריהם וע' בדברינו לקמן אות ח' בד"ה וכשאני לעצמי

ז כתוב בכתובה הדירה תהא פה דמשק ובמקום אשר ייטב לשניהם ובסוף הכתובה כתוב ונשבע לקיים כל הנז' איפליגו בפירושא דמלתא ה' מוה"רא לאנייאדו וה' מוהר"מג בס' בירך משה סי' ב"ך וכ"ג דה' מוהר"אל פירש התנאי האחרון דהיינו על החצרות והבתים שידורו שם בדמשק אמנם מוה''רמג רוח אחרת איתו ותכלית דבריו הוא דאי אית ליה באתריה חסרון מזונות ובמק''וא טוב לו ולאשתו בריוח פרנסתם מצי לדור במק"וא ובלבד שיהו המקומות שוין וכו' וה"ד ה' פני יצחק שם דנ"ח והכריח הוא דהפירוש האמתי כהרב מוה"ראל ומ"מ לא סמך לבו ע"ז י"ש

ח היכא דאית ליה לבעל חסרון מזונות ואיכא ריוחא במקום אחר והיא אינה רוצה דבמחלוקת הוא שנוי אי יוכל לכופה וכנז' וכתב בכתובה שנשבע שלא לגרשה כ"א מדעתה ורצונה ככתוב בכתובות שלנו היכי לדיינו דייני להך דינא דבשלמא היכא דליכא שבועה שלא לגרשה