אבני האפוד חלק א קעד

שלא מדעתה וכו' והוו בה רבנן קמאי דהרשב"א הן נס"תר מחמ"תו דבתשו' סי' תתק"לה הביאה הרב"י לקמן סי' ץ' כתב להדייא שיכולה האשה למחות בבעלה שלא ימכר מלבושים ותכשיטין שעשה לה חמיה גם ה"ה בפכ"ב מה' אישות כתב בשם הרשב"א והרמב"ן שאם מכר המכר בטל וכל אחד איש לדרכו פנו, והרב ש"ך בח"המ סי' ע"ב ס"ק כ"ו כתב דהך דהכא מיירי בבגדי אשתו שעשה לה הבעל וההיא דסי' ץ' איירי בבגדים שהכניסה לו דבהנהו יכול למכר ולמשכן וכן הביא היד"א לקמן סי' ץ' הגהב"י סק"מ משם הר"הג פמ"א ז"ל בח"א סי' ס"ג ולפי דעת השבי כ"ג הנז' הגם דההיא דסי' תתק"לה מיירי להדייא בבגדים שעשה לה חמיה הו"ל כעשאן בעלה, ולהדייא כתב הרשב"א שם דכיון שעשאן לה כבר זכתה היא, מ"מ התם שאני דכיון דבשעת נישואין התנו כן הו"ל כהכניסה היא משלה דמסתמא לא נתחייב חמיה בחייוב זה אם לא קבל מאבי הכלה סך מעות כנגדן או איזה טובת הנאה וע' נ"מ דקל"ה ע"ד ושו"ר כן בדברי הפמ"א בשרשו אבל כל שעשאן לה בעלה משלו מטוב רצונו יכול הוא למשכנן או למכרן. אולם היד"א שם הביא משם ה' משא"מ בא' חא"הע סי' כ"א דסבר לחלק הכי וחזר בו מכח דברי הר"ן בסו"פ נערה בשם הריטב"א דכתב דאפי' דעשאן הבעל אינו יכול למכרם י"ש והרב יאודה בורלא בתשו' מקור ישראל סי' ץ' בקש לדפאת שבר זה דדברי הר"ן בס"פ נערה בשם הרשב"א הנה הנם בשם יש מי שאומר וליה לא ס"ל אך חיש מהרה הד"ר הוא דמדברי הרשב"א בסי' תקמ"א מוכח להדייא דהכי ס"ל וא"כ תירוץ זה בדברי הרשב"א אין לו קייום וגם ה' משא"מ שם הניח דברי הרשב"א בצ"י וע' יד"א סי' זה הגהב"י סק"ג מ"ש משם ה' עד"בי ח"ב סי' ז'

ומ"מ אף שנאמר דהרשב"א סותר מיניה וביה ולא נוכל לדעת סברתו החמתית לא נ"מ לדידן מידי דבלא"ה המחלוקת הנהו עדין בין הפוס' דלס' הרמב"ם לכתחי' אינו יכול למכר ואם מכר מה שעשה עשוי ופסק כן מרן לקמן בסי' ץ' סי"ד ולס' הרמב"ן והרא"ש והטור מכרו בטל והמוחזק מצי מימר קי"ל וכמ"ש היד"א לקמן שם ס"ק מ"ב וה' מקור ישראל בסי' י"ט. וע"מש א"ה לקמן בסי' ץ' עוד בע"ז

ב יש לדעת מה חדש לן מרן בהך פסקא ובאיזה אופן קמיירי אם דנתנה רשות לבעל או אם אינו ידוע אם עשה ברשות או"ל הרי כפי מה שפסק בסי' ץ' מה שעשה עשוי מבואר דמכרו קיים ואמאי אתי עליה מר בסי' ע"ג משום ת"ה אלא ודאי דמיירי אפי' דידעינן בבידור שעשה שלא ברשות האשה מ"מ אינה מוציאה מידו כלום משום ת"ה הרב ישראל בורלא ז"ל בס' מקור ישראל סי' י"ט אני אומר אף שבעיקר הדין שחדש דאף בעשה שלא ברצון האשה בבירור אינה יכולה להוציא מידו יש לו אילן גדול לסמך עליו דהכי כתב הרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' פ' וה"ד הכנ"הג לקמן סי' ץ' הגהט"ו סק"ע דאפי' האשה צווחת בשעת המכירה המכר קיים מ"מ לא נוכל להעמיס כן בדעת מר"ן ז"ל משום יתורא דקר"א ובפרט דעיקר יסודו שכתב דמרן אתי עלה בסי' ע"ג משום ת"ה לא חזינא כי האי סימנא דבדברי מרן אשר לפנינו לתנהו להני מילי ולא הזכיר ת"ה. ויש בידינו לומר דהרמב"ם דהוא מארי דהאי דינא דס"ל מה שעשה עשוי היינו בסתמא דלא ידעינן אם היה ברשותו אבל בעומדת וצווחת לא וכמו שכן העלה להלכה מר בריה דהרב מר ניהו הרב יאודה בורלא שם בסי' ך' דגם לדעת הרמב"ם כל דידעינן בבירור כי שלא ברשותה מכר או משכן אז מה שעשה בטל ומבוטל ושכ"ד ר"י וגם הרשב"א ולשאר פוסקים אף מן הסתם מכרו בטל יש"ב וכאן מצינו בן חולק על אביו על בלי הגיד כי דעת הרב מ"א להיפך ונפש האב ונפש הבן ישישו וישמחו בגן עדן

ג לאו דוקא מכרם או משכנם אלא אפי' מסרם לערב שנתערב בעדו ועדיין לא פרע המעות ואיפשר שלא יבא לכלל חייוב ער"ז אינה יכולה להוציא מידו דאיפשר דיפרע ואז לא יהיה לו ממה לגבות, מקור ישראל שם בסי' י"ט סי' ע"ד

א היו"ד ש"ע וכו היא שאמרה אין רצוני שיבאו לביתי וכו' ודברי מורם בהגה. ע' יד"א בהגהב"י הפוס' שציין ובתוכם הביא משם ה' דינא דחיי ח' לאוין דפ"ג שכתב וז"ל ומעשים בכ"י דכשהיא טוענת שמצרים לה היא נאמנת ואין נותנין לה אשה לידע ממי מהן נתגלגלה אלא שומעין לה מיד ע"כ וע' חיים ושלום ח"ב קא"הע סי' א"ך תשו' מח"ור קושטא דאין האשה נאמנת בטענתה אם לא בעדים ובירור גמור שקרובי בעלה הם מצרין ומריעין לה ומרגילין עמה קטטה והסכים לזה מוהרח"פ שם בסי' ב"ך. גם מו"הר בס' דברי שמואל חא"הע סי' י"א עמד בזה והביא משם גדול הרב מוהריק"ו נר"ו (אשר לעת כזאת הוא ראש על ארץ רבה א"מ שלוניקי יע"א) בתשו' כ"י שהאריך בזה וזו הלכה העלה דכל הפוס' סוברים דאין האשה נאמנת ע"פ דבורה לומר דאינה יכולה לדור עם חמותה אלא בראיה ברורה ובא בהשג יד על ה' ידי דוד כי' קט"ו שכתב דמנהג שלוניקי הוא דנאמן ע"פ דבורה ומר הוא דקאמר דאין כאן מנהג כלל דלעולם בעינן שנתברר בעדים שהם מצרין ומריעין לה הל"ה אינה נאמנת יש"ב

והנה כל הפוס' הנז' הושוו דאם אינה מטה אוזן לבא לבית בעלה כל זמן שאין לה בירור שהאמת אתה דה"ז נקראת מורדת גמו' וכמבו' בדבריהם שם. ולא