אבני האפוד חלק א קעג

סי' ע''א

א ס"א ש"ע חייב אדם וכו'. מזונות האב לבניו אי חייובן הוי מן התורה או מד"ס. ע' ארעא דרבנן מע' המ' אות ת"ו ומ"ש הרב יאודה יעלה בח"המ סי' כ"ו דקי"ב ע"ד ואני הדל בהגהותי שם

ב ש"ע שם לזון בניו ובנותיו כשהם קטנים הר"ן ס"פ אע"פ דקדק מדברי רש"י דדוקא בחיי אמה חייב האב דמדין מזונות האם נגעו בה אבל כשאין אמם קיימת אינו חייב במזונותיהם והח"מ סק"א הביא דמדברי הרא"ש אין נראה כן גם הב"ש בסק"א חלק על הר"ן וע' יד"א הג"הט סק"ב שרמז להמש"ל פי"ב מה"א דין י"ד שכתב דהר"ן לאו להלכה אמרה. והרב המגיה בס' משנה למלך שם כתב לדקדק מדברי הרמב"ם שם שכתב כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בנו דמשמע דס"ל כדברי הר"ן דמדין מזונות אמם נגעו בה דאל"כ למאי הלכתא אקשינהו יעו"ש. ולדידי ק"ל ע"ז ממ"ש הרמב"ם גופיה בפ' כ"א מה' אישות גבי גרושה וז"ל שלמו חדשיו וגמלתו אם רצתה המגורשת ש היה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן ו' שנים גמורות אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות וכו' יעו"ש והא התם בגרושה קאי דאין האב חייב במזונות אשתו ועם כל זה מחייבינן לו במזונות בנו ואף הראב"ד החולק עליו שם אינו אלא מטעם דחייב ללמדו תורה הלא"ה וכגון בבת יודה להרמב"ם דכופין אותו וכ"כ הרא"ש בכלל פ"ב להדייא ומהתימה על ה' מוהר"י כולי ז"ל דכ"כ בדעת הרמב"ם ולא נרגש מזה. וכבר עמדתי ע"ד בהגהותי לס' יאודה יעלה שם דקי"ב הביטה וראה

ולכאורה נראה דסברת הר"ן היא יחידאה אך ע' לקמן בסי' פ"ב בטור שהביא כ' י"א דהא דאמרו הבת אצל האם היינו באלמנה אבל לא בגרושה ויכולין אנחנו לומר דהי"א קיימי בשיטת הר"ן ודוק ושוב נזכרתי שכבר האריך בזה ה' עבודת השם בא"הע סי' ט"ז והקשה על מוהר"י כולי כקושיין ולבסוף העלה דשפיר מצי המוח' לומר קי"ל כהר"ן ומטיל מזון הבנים על הצבור ואני הדל בהגהותי שם הנה הבאתי דברי ה' חינא וחסדא בח"ג דמ"ו ע"א דאחר שכתב דמצי המוה' לומר קי"ל מאחר דגם הב"ח קאי כוותיה ולס' מוהרי"כ גם הרמב"ם קאי כוותיה משוי אנפשיה הדרנא והעלה דלא מצי לומר קי"ל והקשתי עליו דלא ראה דה' ק"ן קאי בשיטת הר"ן יש"ב

ג שם ש"ע ומשם ואילך זן כתקנת חכמים עד אשר יגדלו. עמ"ש לקמן בסי' פ"ב בס"ד

ד ע"כ לא חייבו חז"ל לזון בניו ובנותיו אלא דוקא בבנים כשרים אבל בנים ממזרים לא. פסקי מוהרא"י סי' ל''ז וה' פחד יצחק אות הכ' הביאם ה' עבודת השם בחא"הע שם ולכן מי שנשא אשה שנשאת בהוראת ב"ד לאחר שנעלם בעלה ושוב נתברר שהיה בעלה חי והוציאוה ממנו וביני ביני ילדה בן ובת והאשה תובעת ממנו דמי מזונות פסק הרב דהדין הוא דפטור ליתן וחלק על מורה א' שפסק את הדין לחייב את הבעל. אך מתשובת ה' חיים ושלום ח"ב סי' י"ד מתבאר להיפך דהיכא שהוא מודה שבא על א"א ושהולד ממנו שחייב לזונו ודייק לה מדכתב מרן בסו"ס זה יהבא על הפנויה אם אינו מודה שהולד ממנו פטור מלזונה דמשמע דכשמודה חייב ולא ירד לחלק דפנויה שאני שהולד אינו ממזר ותימה איך נעלמו ממנו דברי מוהרא"י וכו' וצ"י. וע"ע בס' ח"וש שם שאם הנואף מכחישה ויש לה נכסים חייבת לזון את בנה הממזר ואם אין לה הצבור חייבין לזונו יעו"ש

ה האם אינה חייבת במזונות בניה הקטנים. כנה"ג סק"ב משם מוהרי"ו מיהו ה"ד היכא שיש להם קרובים מצד האב אבל אם אין להם קרובים מצד האב ויש לה נכסים חייבת היא לזונם ואין להטילם על הצבור. ה' חיים ושלום שם. וע' פ"ת סק"ח מ"ש משם ת' חוט השני דאם יש כאן חבי האם ואחי האב החייוב מוטל יותר על אחי האב שענין המזונות תלויין יותר בירושה י"ש וז"ל מו"הר בשער אשר א"הע סו"סי ל"ב האלמנה אינה חייבת להניקו בחינם ואם אין ליתום נכסין על הקרוב יותר לשלם דמי ההנקה ואין לך קרוב יותר מאבי הבן וכך היא הסכמת רבני שלוניקי בתשו' מוהרשד"ם א"הע סי' קצ"ג ומוהרי"א סי' שע"ב וה"ה בכל ההוצאות מהיתום קטן חייובא רמי''א עליה וכו' א"ד והסכים עמו מוהר"ר ב"ה שם בסי' ג"ל והן הנה דברי ה' אשדות הפסגה בא"הע סי' ט' וכתב שם גדולה מזאת דאם אין נכסים לקרובים החייוב מוטל על גבאי העיר לשלם לאם דמי ההנקה יעו"ש וע' בס' ידי דוד סי' ס"ה דאם אין ליתום קרוב מצד האב ויש לו קרובים מצד האם חייבים גם מצד האם ואפי' אם הקרובה שיש לו היא נשואה לאיש חייבת היא לפרנסו וכל זה בתורת צדקה ע"ע ובס' אהל יצחק בח"המ סי' קי"ט דלענין כפייה לית דין ולית דיין לכוף י"ש גם הרב שמעון פסח ז"ל בתשו' כ"י היטב חרה לו על ה' ידי דוד שכתב דאחות הילד הנשואה חייבת ומר קאמר דאין הדין כן דתשו' הת"הד חשר עליה סמך יתדותיו כבר חלקו עליה האחרו' סי' ע"ג

א ס"ט ש"ע מי שמשכן כסות אשתו אינה יכולה להוציא מידו בלא כלום. דין זה שרשו פתוח בתשו' הרשב"א ח"ב סי' רפ"ו והובאה ב"בי פה וטענת האשה היא שהבעל הוציאה מביתה שלא מדעתה כתב וז"ל ומאן לימא לן שאין הבעל יכול למכר ולמשכן כסות אשתו ובניו