עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבני האפוד חלק א

אבני האפוד חלק א קעא

Avnei Ha-Ephod part 1 171 · אבני האפוד חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

סי' כ"ח ה"ד היד"א בהגהב"י ס"ק כ"ו דסברת רבני צרפת יחידאה היא ואין המוח' יכול לומר קי"ל אמנם ה' מטה לחם בסי' א' הביא משם ה' נוה שלום בתשו' סי' טו"ב דקל"ח ע"ב שכתב דאין ס' רבני צרפת יחידאה ע"ש ומאליו דאם הבעל מוחזק מצי מימר קי"ל. וע"ע לו בסי' ט"ו מ"ש ע"ד מוהר"ח יאודה הנז'

ט"ו אפי' לס' רבני צרפת דבעי זמנתו לדין ה"ד בלותה מאחרים אבל כל שהוציאה מממון בעלה שהיה לה ודאי דלית דין ולית דיין שיאמר שהיא חייבת לשלם. מוהר"ח יאודה שם ומבואר שם דהיינו אפי' שהוציאה מתכשיטין שהיו לה בצוארה משל בעלה

ט"ז לפי סברת הרמב"ן ודעימיה דלא בעו הזמנה לדין ה"ה דאפי' תביעה מהבעל קודם ההלואה אינו צריך מוהר"ח יאודה שם אבל ה' מטה לחם שם הביא משמייהו דה' נוה שלום וה' עדות ביהוסף ח"א סי' ל"ח שכתב דאף להרמב"ן ובע"הת היינו דלא בעו הזמנה לב"ד אבל תביעה מהבעל צריך וכמ"ש הרשב"א בתשו' ואינו פטור אלא כשגרשה מביתו בכעס דכבר גילה דעתו שאינו רוצה לפרנסה. ומני"ר הכריע מדברי הרמב"ן גופיה ה"ד הנמק"י בס' אשי ה' דק"ט דלא בעינן כלל תביעה מהבעל לא בב"ד ולא שלא בב"ד יעו"ש

י"ז שם חייב לשלם. עמ"ש לקמן סי' קי"ו בס"ד

י"ח שם ש"ע עמד אחד מדעת עצמו וזנה משלו אינו חייב לשלם. אין חילוק בין זנה סתם ובין אם זנה לשם הבעל ודלא כהרש"בא. ב"ש וע' מוהרש"דם א"הע סי' קנ"ג שכתב שאם הוא מוחזק יכו"ל קי"ל כהרש"בא

י"ט בקשה ממנו בתחינה שילוה לה כל מה שישלח אחר הבקשה ההיא הו"ל כלותה ואכלה. כנ"הג הג"הט ס"ק ז"ך משם מוהרי"קא בתשו' דמ"ו. ונראה לכאורה דע"כפ בעינן מיהא בקשה אחת בתורת הלואה אבל אם לא היה שום בקשה מתחילה וע"ס בתורת הלואה אבד מעותיו וזה שלא כדברי הר"מז והרב"ד בחידו' על משנה כתובות פ' ב' דייני גזרות דדייקי ממתני' דדוקא היכא דעמד מעצמו ופרנסה אבד מעותיו אבל היכא דלא היה מעצמו כ"א דהיא בקשה ממנו שיפרנסנה הו"ל כלותה ואכלה אבל הרוחה בתשו' מוהר"יק בשרשה יראה דלא תלו הדבר כ"א שיהיה הענין ע"י בקשה הגם דלא הזכיר לישנא דהלואה וכעין זה כתב ה' שארית יעקב ס' ויקרא. ה' מטה לחם סי' א' ד"ב

שם בהגה ואין חילוק בין אביה לאחר שפרנסה. אב שפרנס את בתו בעודה אלמנה והיא בביתו מבואר מדברי מוהר"שך ח"א סי' קל''ב והובא בכנ"הג הגה"בי סק"ח שלא אבד את מעותיו ונעלם דבר מהדב"מ ח"א סי' מ' מא"הע שכתב דאף בזה הניח מעותיו על ק"הץ ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה. מו"הר בס' באר המים חא"הע סי' ע"ז וע"ח ושכן הסכים להלכה ה' מוהרי"בש ז"ל עי"ד

כ"א שם בהגה מיהו אם היו חייבים לבעל וכו'. ל"ד חייבים אלא ה"ה אם לקח מנכסי הבעל ופרנס אשתו ח"מ וב"ש והנראה בכונתם שר"ל דא"עג דלא היה אבי' האשה חייב ממות בהלואה רק דתפסו מהבעל איזה חפץ ולא מכרהו כדי לזון אותה מדמי החפץ אלא זן אותה ממעותיו על סמך הייותו מוחזק בנכסי הבעל אפ"ה לא אבד מעותיו. וה' נוה שלום שם כתב דאין נראה כן מדברי ר"ש רק היכא דפרנסה ממעות הבעל אבל כל שתפוס מנכסי הבעל על איזה אופן שיהיה תפיסתו תפיסה. אלא דבעיקר הדין מצא חולק להרש"בא דבפורע חובו ש"ח ס"ל דאף בתפוס מנכסי הלוה עכ"ז פטור יעו"ש

כ"ב שם בהגה אם אין האשה כאן תובע לבעל מדר"ץ. כתב הד"מ משם המרדכי פ' ב' דייני גזרות דשעבוד ב"ח על האשה ואם מתה האשה מוציאין מהבעל מדר"ן ע"כ וכ"ן מדברי הרש"בא בח"א סי' תת"פד ואנכי מצאתי בתשו' הרי"בש החדשות הנד"מ ממש בסי' י"ט הובאה שם תשו' מוה'רי בונפוש חתנו של הרי"בש שכתב וז"ל ולרווחא דמילתא אומר דאפי' לא קי"ל כחנן הבעל פטור ואין לשמעון טענה עליו מחמת מזונות דקי"ל בכתובו' גבי לותה ואכלה דב"ח גובה ממנה והיא נפרעת מבעלה ועכשיו שמתה בטלה טענה ע"כ והוא היפך דברי המרדכי והרש"בא הנ"ל ולא הזכירם

כ"ג סי"ב ש"ע אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר. אין צריך דוקא תביעה אלא כל שעשתה מעשה המוכיח דלא מחלה וכגון שפזרה ממעות בעלה וכיוצא גילוי דעת כזה סגי לומר דלא מחלה. מוה"רח יאודה בתשו' כר"ש סי' כ"ה

כ"ד שם בהגה וה"ה אם היה לה קטט עם בעלה וכו' והמניעה ממנו וכו' עובדא אתא קמן בר' ואשתו כי זה כמה שנים עברו ביניהם הפרשייות ודברי ריבות ופעמים הרבה נעשה השלום ביניהם והן עתה וי"ו דשלום קטיעא והוא טוען כי א"א לו לדור עם אשתו בשום אופן שבעו' כי היא בעלת קנאה ומחלוקת ומבזה אותו ומקניטו. והיא תובעת כנגדו כי אדרבה הוא הגורם כי הוא רועה זונות ומכה אותה וכיו"ב והעמידן לפנינו עדים ולשונם מחלקים. אשה אחת מהשכנות באה ומעידה כי הסבה היא ממנה כי היא משונה במעשיה ובעלת קטטה באופן דא"א שידורו שניהם כאחד, ובמושב אחר באו שני אנשים לפנינו האחד מעיד כי הוא נמצא בלילה אחד כשהיו מתקוטטים הבעל ואשתו והוא היה ראשית מדון והתחיל לבזותה ולהקניטה והיא ג"ך השיבה לו דברי חרפה ובוז וחשב להכותה לולא שנמצא שם האיש ההוא והצילה מידו, אך לעומת זה איש אחר בא והעיד לפנינו שהוא נמצא בלילה אחרת והיא התחילה להכעיסו במעשה ידיה ואדרבה הוא ואשתו יעצו אותה כי לא זו הדרך וא"עג דאין כל העדויות על פעם