אבני האפוד חלק א קסט

לא יהיב לה מזונות אינה צריכה להתנות בפירוש ולומר איני ניזונית אלא זכתה במע"י אפי' דרך שתיקה ע"כ מבואר בדברי מוהרי"מט גופייהו דבעלמא הדין הוא שתאמר בפי' והשמיענו הך חידושא דהיינו דוקא היכא דהבעל זן אותה אבל היכא דאינו זן אותה מאין תזכה ולכן אינה צריכה לומר בפירוש בכ"הג ונסתייע עצמו מדברי הר"ן שכ"כ דכל דאיהו לא יהיב לה מזונות אינה צריכה להתנות בפי' ולע"ד כן הוא מבואר בשורש סוגייא דכתו' בד"נח דסתמא דש"ס בעי לסייועי לר"ה ממתני' דקאמר המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת וקאמר מאי לאו בניזונית שבעלה זן אותה וע"כז עושה ואוכלת והוי סייעתא לר"ה ותירץ בש"ס לא מתני' מיירי באינה ניזונית ומש"ה קאמר דה"ז עושה ואוכלת ולא הוי סייעתא לרב הונא דאיהו קאי בניזונית ודוק סי' ע'

א ס"א ש''ע חייב במזונותיה. מי שרוצה לגרש את אשתו באיזו טענה שאינו נאמן עליה והיא אינה רוצה ואינו יכול לגרשה מחמת תקנת הקהלות אינו חייב במזונותיה כנ"הג הג"הט סק"ה ויד"א סק"ב משם הרא"ם בתשו' ח"א סי' ל' ושכ"כ הב"ח ומוהרא"ש בסי' נ"ה ועם שרבים מהפוס' חולקים עליהם יכול המוחזק לומר קי"ל עי"ד וע' פתחי תשו' לקמן סי' ע"ז סק"ב שהביא משם הגאון בית מאיר דאין לומר קי"ל כהרא"ם ושם הביא משם ה' ישועות יעקב שכ"כ רק בטענת עוברת ע"ד סמך עליו יעו"ש. וע"ע כנ"הג לקמן סי' ע"ז הג"הט סק"ג ומ"ש ע"ד ה' מוהר"מ אשכנזי בתשו' כי באה בס' פחת נגב סי' טו"ב ובספרו אם הדרך הנד"מ חה"הע סי' יו"ד ושם הביא ג"ך מתשו' הר"ן סי' ל"ח שיש לדקדק ממנה דקאי היפך ס' הרא"ם והגיע ליישוב ושם נאמר דמ"ש הכנ"הג דה' תו"י סי' לק"ט קאי לעומת ס' הרא"ם, לפי דעתו ונהפך הוא דגם איהו קאי בשיטת הרא"ם יעו"ש ובס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דקנ"ד ע"א שכ"כ

ב ע"כ לא כתבו הרא"ם ודעי' שאינו חייב במזונותיה אלא דוקא היכא דהעיכוב בא מחמת חרגמ"ה אבל אם העיכוב בא מכח שנשבע שלא לגרשה אפי' הרא"ם יודה שחייב במזונותיה יד"א סק"ג משם הפמ"א זכו"ל חא"הע אות מ' ומדברי הכנה"ג בח"המ סי' כ"ו נראה דלא ס"ל לחלק בהכי ושפיר מצי המוחזק לומר קי"ל. ה' מוהר"מ אשכנזי בתשו' פאת נגב ובס' אם הדרך שם, וע' ידיו של משה חא"הע סי' ח' דהגם דדעתו כהפמ"א עכ"ז כתב דהמוח' מצי מימר קי"ל דאף במקום שבועה נאמר דינו של הרא"ם וכ"כ בס' ידי דוד סי' ט"ו עבודת השם א"הע סי' כ"ח דקנ"ו ע"ג ועוד לו בדקס"ה ע"א דברי שמואל סי' ט' דקנ"ד. שגם הם הסכימו כן ע"ע ולמוהרי"ץ אשכנזי נר"ו בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ב דמ"ג ע"ג ולהר"הג מר קשישא רב נהור"אי גאון אי"ש ירושלים נר"ו בתשו' כי באה שם סי' י"ג דמ"ה: וע' בס' שערי רחמים סי' ב' דקאי בדעת הר' פמ"א והסכים עמו הגאון מוהרא"א ז"ל וזוהי שק' על מר בריה כי ביצחק יקרא נר"ו שלא זכר מדברי מ"א

בתר דנא חזה הוית לה' פני יצחק נר"ו בח"ב דס"ג דאחר שכתב דליכא מאן דפליג דהיכא דהעכוב הוא מחמת שבועה דחייב כתב וז"ל ואפי' נימא דגם בזה איכא פלוגתא מה שאינו מ"מ לא מצי הבעל לפטר עצמו בשבו' בטענת קי"ל אפי' נאמר דהשבועה הוייא מדרבנן מאחר דאיכא ס"ס להחמיר ס' אם הלכה כהר"אם וא"תל דהלכה כהר"אם שמא הלכה כהאו' דהיכא דאיכא שבועה שלא לגרשה גם הר"אם יודה וכו' יש"ב ולכאורה ק' דמדוע שום א' מהפוס' לא שת לבו לזאת. אבל האמת דהא לא מכרעא דהא קי"ל כל שאתה מרבה ספקות וס"ס אי אתה יכול להוציא מיד המוחזק והכא השבועה הוא שלא יגרשנה והא אינו מגרשה וכמ"ש בכיוצא בזה לקמן סי' ע"א ובטענת מזונות אין כאן שבועה ודוק

ג אפילו לס' הר"אם כל שהוא זיווג ראשון מודה דחייב במזונותיה כיון דהוא חייב להמנע עצמו משום איסור דלא יגרש אדם אשתו א' וכו'. ה' ידיו ש"מ שם וה' אם הדרך שם ובסי' י''א ובתשו' פאת נגב חולק בזה ולא ס"ל לחלק בין זיווג א' לזיווג ב' והכי מסתבר דהא אפילו היכא דאיכא שבועה שלא לגרשה דהוי ודאי מדאורייתא איכא מן הפוס' דסברי דפטור מהמזונות וכ"מש קודם לכן כ"ש באיסור זה וכן העלה ה' דברי שמואל שם וע' בהגהותי לס' עבודת השם חי"וד סי' ט"ז

ד בכתובות שלנו שכתוב ועלי מזונייכי וסיפוקייכי וכו' וע"ז נטל קנין ושבועה גם הר"אם יודה דמצד השבועה חייב ה' ידיו ש"מ שם. מיהו ה"ד לכתובות של קושטא שכותבים הכל בדף אחד ושם כתוב כל התנאים ובסופן כתוב דנשבע לקיים כל התנאים דלעיל אבל בכתובו' שלנו שכתוב בב' דפים ובדף האחד כתוב חייוב המזונות ובדף הב' כתוב השבועה אין השבועה אלא על מה שכתוב בדף הב' וכמ"ש מוהר"חש בח"ב סי' ע"ד וא"עג דה' ירך אברהם באא"הע סי' ו' גמגם בדברי מוהר''חש במה כחו גדול לחלוק על מוהר"חש. ה' ידי דוד סי' ט"ו וכ"כ בס' דברי שמואל דק"נה וע' לקמן סי' קנ"ד מ"ש אני הדל שם ובס' פני יצחק ח"ב דס"ג ע"ד

ה מאחר דהדבר שנוי במחלוקת אם האשה תפוסה יכולה לומר קי"ל כמ"ד דחייב במזונותיה ואף במזונות דלהבא ה' עבודת השם בסו"סי כ"ח

ו אשה שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים ואינה