אבני האפוד חלק א קסח

ח לסברת האומרים דנאמנת בטענת נבעלתי קודם הקידושין להתיר עצמה אפי' לכהן הוא בהניח דאפי' ודאי זנתה מתרת לא מקרי זונה לאסרה לכהונה אלא הנבעלת לאחת מן העריות אבל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה ושמא תאמר ניחוש שמא לפסול לה נבעלה לא חיישינן להכי אלא בראוה שנבעלה או שבאה לפנינו מעוברת והיא שותקת אבל לא ראוה שנבעלה ל"ח שנבעלה לפסול לה. ה' בעי חיי א"הע דכ"ח ע"ד. מבואר להדייא מדבריו דא"עג דבעלמא כל שהיא שותקת בעינן תרי רובי להכשירה ליוחסין וכמ"ש מרן לעיל סו"סי ו' מ"מ שאני התם דהרי כרסה בין שיניה מש"אכ הכא דלא נפגמה אלא ע"פ בעלה לא בעינן תרי רובי גם מוה"רד סתהון נר"ו בתשו' שם דס"ח ע"ג וד' האריך להוכיח מפי הראשונים הריט"בא והרש"בא ושיטה ישנה דכתבו כן ותמה על הגאון בס' הפלאה בסי' ס"ח שכתב ע"ד מוה"רם דבעינן שתאמר מאיש פ' נבעלתי והגם דהרב אמרו בלשון לכאורה מ"מ האמת אינו כן י"ש וזה דבר תימה דלא בא בפיו ת' ה' בעי חיי הנז' וכבר מקודם לזה הזכירה לענין אחר. אשר מזה יש להפליא על הגאון הרב המחבר אי"ש ירושלים ז"ל שם בר"סי ט"ו שנכנס בחקירה זו וכפי הנראה משטחייות דבריו דגם בזה בעינן תרי רובי ויותר מזה יש להחמיר בנדונו י"ש ולא זכר שר תשו' ה' בעי חיי הנז' דכתב להדייא היפך דבריו וגם דברי הראשו' אשר באו בדברי הרב הפוס' נר"ו לא העלם על שפתיו והוא פלאי גם ע' להפ"ת בסק"ג שהביא משם הגאון בית מאיר דאף בכגו"ד בעינן תרי רובי ואין הספר תחת ידי לראות אם מדעתו אמרה או מצא כן באיזה מן הפוסקים דלפי האמור נראה ברור דבכגו"ד לא בעינן תרי רובי

ט בז"הז דיש חרג"מה שלא לגרש אשה בעל כרחה אי נאמן בטענת פ"פ או אמר נן דאינו נאמן וכמ"ש מו"רם לקמן סי' קע"ח עמד בזה הגאון ישועות יעקב בס"קו ה"ד הפ"ת בסק"ב וע' מ"ש ע"ד ומוה''רד סתהון נר"ו שם דס"ח ע"א כתב דמה שחידש הגאון הנז' דאפי' בטוען טענת בריא כנגדה אין בטענתו ממש צריך להתיישב לענין דינא אך היכא דהוי במקום שבועה וכמנהגנו דעדיפא מחרג"מה והיא מתרצת עצמה בטענת נאנסתי קודם הקידושין אינו נאמן עי"ד והסכים עמו בזה גאון ירושלם הרב המח' ז"ל שם בסי' ט"ו ד"ע ע"ג

י עתה שמקדשין בשעת נישואין ואין זמן הרבה בין קידושין לביאה אי מותרת לכהן דודאי לא זנתה תחתיו ע' ח"מ סק"ח. ב"ש סק"יג יד"א הג"הט סק"ג. פ"ת סק"ג ומ"ש אני הדל לעיל בסי' ו' בס"ד

י"א איש פ' וכהן משולל מדרך ארץ כי פשפש ולא מצא עזר כנגדו ויגע ומצא אשה בתולה ומפחדו שלא תחזר בה קדשה ק"ג והיה תמיד מתייחד עמה ומפר'יץ פרצ"ה ואח"ך נשאה וכתב לה כתובה ותוס' וכבא אליה ביאה ראשונה ביום הב' הלך אל הדיין לשאל ממנו אם יוכל לפחות לאשתו מכתובתה כי לא מצאה בתולה ופתח פתוח מצא וכאשר שלחו הב"ד לחקר הדבר ענתה ואמרה כי קודם שנתקדשה בהיותה בהלולא דרש"בי זי'עא והיא ישנה בבקר מצאה עצמה בעולה ואינה יודעת אם בא עליה איש בלתי ידיעתה והבחור אינו חפץ להוציאה אפי' אם תהא אסורה לי. העלה ה' מוה"רד סתהון נר"ו בתשו' מעשה איש שם להתירה לבעלה מכמה טעמים (איזה מהם העתקתי כל אחד לבדו במקומו) מה גם דאין רצונו לגרשה ולכ"ע אין לנו לכופו ולא לעשות הרחקה דר"ת ושוא"ת עדיף והסכים עמו לענין הדין הגאון הרב המחבר שם בסי' ט"ו ע"ע

י"ב ס"ח אף כשאמרו שטענתו על הבתו' טענה וכו' תוספת יש לה וכו'. ע' ב"ש סקי"ט דלס' רשב"ם והש"הג מפסדת גם ת"כ וע' לה' תפארת אדם בא"הע סי' ד' דהעלה דאפי' בטוען פ"פ ואפילו בכופרת יכול לפטר עצמו מהתו"ס מכח קי"ל ואפי' במקום שבועה יש"ב

סי' ס"ט

א ס"ד שו"ע אם אמרה איני ניזונית ואיני עושה שומעין לה מבואר בסוגייא דר"פ המדיר דבעינן שתאמר בפי' איני ניזונית ואיני עושה ומחמת זה הקשה ה' ידי דוד סי' ס"ו על ההיא דמוהרימ"ט חח"המ סי' ס"ז והביאו הכנ"הג לקמן בסי' פ' סק"א שכתב דהא דקי"ל מעשה ידיה לבעלה ה"ד בזן אותה אבל אם אינו זן אותה אע"ג שלא בא העכוב ממנו ואפי' לא אמרה בפי' איני ניזונית ואיני עושה מעשה ידיה לעצמה ומני"ר רמי עלה איך אישתמיט מיניה סוגייא ערוכה דר"פ המדיר הנז' ושכ"כ הר"ן בר''פ אע"פ והביאו הרב' בסי' ב' דצריכה שתאמר בהדייא איני ניזונית וכו' והניחו בבן תימה'

ולי אני עבדו אהמ"ר מעוצם רבנותו אין כאן קושייא ולא נעלם ממנו דמוהרימ"ט שום דבר דגם איהו מודה שצריכה לומר כן בהדייא וכמבואר בדבריו. והנה אמת דאילו היה מדברי הר"ן שהביא יש לדחות דכלפי מה שהשמיענו דאי אמרה איני עושה לבד לא מהני סיים וכתב דתאמר בהדייא איני ניזונית דכל שהוציאה בשפתיה דבר אינו די בשתאמר איני עושה לבד אבל כל שלא אמרה לא זה ולא אותו אה"ן דא"ץ לומר בפירוש אך לא נוכל להתעלם דמסוגיית הש"ס מבואר דבעינן שתאמר בפירוש אולם מוהרי"מט נשמר מזה וז"ל שם ואינה צריכה לפרש ולומר איני ניזונית ואיני עושה דכל זמן שאין הבעל זונה במה זכה במעשה ידיה ומנא אמינא לא מהא דמייתי הר"ן בפ' אלמנה ניזונית שם לא נתן לאשתו מזונות ועשתה ואכלה אפי' שהותירה אין לבעלה עליה דכל היכא דאיהו