אבני האפוד חלק א קסז

ואתו רבנן ואמרו דאף באומר שזנתה אשתו תהא אסורה עליו עדיין איכא לאקשויי דבאומר פ"פ תהא מותרת דאף אם נאמינהו שזנתה הלא איכא ספק אם הוא תחתיו ובחדא ספקא לשרי ככל ס"דר ואפי' באשת כהן דהא ליכא הכא עדים כ"א ע"פ דבורו ומדבעי בש"ס דיקא ס"ס מבואר דעיקר האיסור הוי מדאורייתא אפי' באמירתו ולכן הוצרכנו לס"ס ובדליכא ס"ס אסור. והכי נקיט לה הרמ"בם פי"ח מה' א"ב הלכה יו"ד כהן שקדש גדולה או קטנה וטען שמצאה דרוסת איש נאסרה עליו מספק וכו' שאין כאן אלא ספק אחד וס' איסור בשל תורה לחומרא. גם הטור ז"ל כ"כ וז"ל ובחדא ספקא הולכין להחמיר כשל תורה עי"ד ובב"ש סקי"ב

ואל תש בני מההיא דאמרו בש"ס דיו"ד ע''א חכמים תקנו לבנות ישראל לבתו' ק"ק ולאלמנה ק' והם האמינוהו שאם אמר פ"פ מצאתי נאמן דמוכח מהכא דנאמנותו הוייא מדרבנן דז"א רק כונת הש"ס לומר דתינח דנאמין לבעל לאוסרה עליו מטעם שאח"דא אבל להאמינו גם להפקיע חייוב ממון שיש לו אצל האשה מאיזו טעם יהיה נאמן ולזה השיבו דעיקר התקנה מדרבנן הם אמרו והם אמרו אבל לענין איסור עיקר הנאמנות הוא מדאורייתא וכאשר הוכחנו בהוכחות וראייות בריאות וטובות מהש"ס

והוצרכתי לזה לפי שראיתי לרב אחד מח"ור זמננו מוהר"ד סתהון נר"ו בתשו' כי באה בס' מעשה איש חא"הע סי' יו"ד למאי דקאי מר במחלו' הפוס' שהביא ה"המ והובא ב"בי בטוענת נאנסתי אם נאמנת דאיכא פוסקים דס"ל דאינה נאמנת סבר הרב נר"ו דיש להקל להלכה ולפסק כדעת האומרים דנאמנת מאיזה טעמים ואחד מהם כתב וז"ל כ"ש לפי מה שראיתי בס' כסא דהרסנא סי' קנ"ג שהאריך להוכיח דכל שאינו בקינוי וסתירה מה שמחמירין בספקו הוא מדרבנן וכתב דגם רמב"ם לדעת ה"המ דסובר דבטענת נאנסתי אינה נאמנת לא הוי אלא דרבנן והכריח הדבר בראייות נכוחות וג ולה שבהם הוא דהרמב"ם סבר דכתו' דרבנן ועכ"ז בטוענת נאנסתי חייב ליתן לה כתובה ואם חסרון נאמנותה לגבי איסור הוא מדאורייתא לא היה מחייבו בכתובה שהיא מדרבנן אע"ג דמדאורייתא נאמנת ע"ש וגם רואה אנכי בש"מ בשם שיטה ישנה דכתב דהא דמהני ס"ס בטענת פ"פ היינו משום דל"ד לסוטה וכו' וה"מ כשהוחזק שם טומאה אבל לא הוחזק שם טומאה אין אוסרין בס"ס הרי בטענת פ"פ ל"ד לסוטה וכו' א"כ כיון דטענת פ"פ לא הוי כסוטה דמחמירין בספקא דאורייתא והא קמן שמתירין אותה בס"ס באשת ישראל א"כ הה"ן דיש לסמך ארוב הפוס' המתי' בנ"ד דטוענת בריא ולפי האמור דטענת פ"פ הוי איסור מדרבנן יתכן שזהו טעם התו' שהקשו שתהא מותרת בס"ס והקשו הפוס' דהס"ס אינו מתהפך וכו' אכן ע"פ מ"ש ניחא הס"ס שכתבו התוס' לאו מדין ס"ס הוא אלא מדין ס' בעיקר איסור דרבנן שהולכין בו להקל דעיקר איסור טענת פ"פ הוא מדין ס' סוטה ואיסורו מדרבנן ולכן בהצטרף עמו ספק אחר מתירין אותו כדין כל ספק איסור דרבנן שהולכין בספקו להקל את"ד נר"ו. העתקתי רוב לשונו מפני שאין הספר מצוי והרב סמך על שני הנשיאים שכ"כ, אך עגמה נפשי כי הספרים שציין הן כסא דהרסנא והן שיטה מקובצת אינם תחת ידי כעת ולא זכיתי לירד לסוף דעתם היאך יכולין אנו לומר דאיסור פ"פ הוי מדרבנן דכפי מה שהוכחנו מהש"ס וכפי דברי הפוס' הנז' הוא מבואר כי טענת פ"פ הוי איסורו מדאורייתא ואם נאמר לחלק יהא דכתב הרב דטענת פ"פ הוי איסורו מדרבנן היינו היכא דהיא טוענת נאנסתי דמכחשת אותו אבל בשותקת אה"ן דאיסורו מדאורייתא וכמו שנראה מריהטא דלישניה דה' כסא דהרסנא שהביא עכ"ז לא יגהה מזור דמלבד דפשטייות דברי הרב אינם מורים כן עוד בה דגם לשון השיטה ישנה שהביא אין מורה כן ומי שהספרים אצלו ישים עינו עליהם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו

ה שם בהגה וי"א הא דנאסרת באשת ישראל דוקא בשאינה מתרצת עצמה וכו' ע' ח"מ סק"י דאף באשת כהן אי מתרצת עלמה דקודם אירוסין נבעלה דנאמנת והב"ש סק"טו כתב דהא דנאמנת היינו באומרת נאנסתי קודם קידושין. והגאון נו"ב במ"ב סי' כ"א ה"ד הפ"ת בסק"ז עמד בחקירה זאת ומר סבר מימר דהא דנאמנת ה"ד באומרת נאנסתי קודם הקידושי' דלא אבדה חזקת כשרות דידה אף בעודה פנויה אבל לא באומרת נבעלתי מוהר"ד סתהון נר"ו בתשו' שם דס"ה עמד באורך בזה ופלפל ע"ד הגאון ישועות יעקב שכתב דבטענת נאנסתי קודם הקידושין נאמנת לכ"ע ומאי דמסיק לענין הלכה הנה הבאתי דבריו לעיל בסי' ו' לך נא ראה

ו שם אבל אמרה נאנסתי נאמנת זהו דעת הרר"י. וע' מוהר"ם זיסקנד רוטונבורג בסי' כ"ו מה שפלפל בזה וכתב דדעת מרן דאינה נאמנת וכתב עוד שם דבנד"ז שהרגה את הולד ונחשדת על ש"ד וכן היכא דעשתה איסור דנתיחדה עם העגלון איתרע חזקתה וגם ר"י מודה דאינה נאמנת. וכ"כ הפ"ת בסק"ז משם ה' נודע ביאודה וע"ע לו בסק"ח ד"ה והנה מ"ש משם הנו"ב ומשם ה' כנס"י והמעשה שהזכיר שם בשם הכנס"י שהיה מעשה באיטלייא ברופא א' הוא המעשה שנשאל מוהר"ם הנז' וע' לעיל בסי' ו' סי"א מ"ש שם

ז אם בעלה מאמינה ואין לבו נקפו כלל יכול לסמך על ר"י והיא מותרת לו. פ"ת סק"ח בשם הנו"ב ודעת מוהר"ם רוטונבורג שם להיפך דבכגו"ד לא מהני נאמנות בעלה להתיר יעו"ש.