אבני האפוד חלק א קסו

י"ש וכ"כ הז"לא בדרצ"א ע"א הן עתה ראיתי לה' מר בריה דה' שבט בנימן בסו"סי רפ"ו דאחר שהאריך בזה כתב וז"ל דמאחרי שבת בסברה להקל ה' בית יאודה ורבו והרב"ד וה' שפת אמת ומוהר"י ממיץ וה' בית אברהם וה' דרך המלך ועילא מנהון הר"הג מוהריט"א ז"ל מלבד כמה רבנים אחרים שהסכימו עמהם ועשו מעשה רב יש להתיר בשופי כנלע"ד א"ד ז"ל

סי' ס"ז

א ס"ה ש"ע כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אפי' ק' אין לה. וה"ה תוספת כנ"הג הג"הט סק"ד משם מוהרימ"ט וע' תפארת אדם א"הע סי' ד'

ב ס"ט ש"ע נשא חרשת או שוטה וכתב לה ק' מנה וכו' נוסח כתובה לפקח שנשא חרשת ע' בס' שבט בנימן סי' רי"ט ורכ"ג ועד"ר והנמש'

ג סיו"ד ש"ע ואם ב"ד הם שהשיאו החרש וכתבו לו כתובה וכו' נוסח הכתובה וכו' ע' מה שרמז בזה בפ"ת סק"ב וע' שבט בנימן סי' ר"ט

סי' ס"ח

א ס"א ש"ע כל שכתובתה ק' או שלא תקנו לה כתובה וכו' ע' מה שפלפל בזה בס' חוקי חיים סי' ד"ן דקי"ח

ב שם ש"ע כל המתיחד עם ארוסתו קודם נישואין אין לו טענת בתולים. היה נראה דדוקא בטוענת שבא עליה אבל אם שותקת וכ"ש אם מודית שלא בא עליה ודאי יש לו ט"ב. מיהו מדברי רי"אז נראה דדעת הפוס' דבכל גוונא אפי' לא טענה היא כלום אלא שותקת אין לו טענת בתולים ה' בעי חיי חא"הע סו"סי ח"י מבואר מדבריו דלא חזר בו אלא בשותקת אבל לא היכא דמודית שלא בא עליה. והב"ש בסק"א הצ"ע אי בכ"הג דטוענת בתולה היתה ואינה טוענת שבא עליה אי נאמנת במגו י"ש ויש לתמוה על שני הנשיאים דלא זכרו דברי התוס' בכתובות ד"ט ע"ב ד"ה אבל דכתבו דמ"ש בש"ס דאינו יכול לטעון ט"ב משמע בכל ענין בין שאומרת שבא עליה מן האירוסין בין שאומרת פתח נעול מצא דביאודה נאמנת במגו דאי בעיא אמרה באירוסין בא עליה וע"ע

ג עתה שנתפשט המנהג הרע להתיחד המשודך עם המשודכת כאיש ואשתו ואין מכלים אין לו טענת בתולים אף להפסידה כתובתה ה' בעי חיי שם ותיבת אף כדי נסבה דדוקא להפסידה כתובתה הוא דמהני אך לא להתירה לבעלה וכמ"ש הב"ש בסק"א וז"ל וכל זה איירי לענין ממון אבל לענין איסור נאמן לאוסרה על נפשו כמ"ש בש"ס עכ"ד וקושטא קאי דהכי איתמר בש"ס ד"ט ע"ב. ומכח זה לא אדע שכ'ול דברי מי שגדול אי"ש ירושלם הרב מעשה איש בא"הע סו"סי ט"ו שכתב וז"ל וגם בנ"ד דבעודה ארוסה היה מתייחד עמה והיה עושה פרצות דבכגו"ד נאמנת לומר נאנסתי קודם הקידושין במגו דאי בעייא אמרה ממך נאנסתי והיתה נאמנת וכו' מש"אכ בנ"ד דהיא משנה ערוכה ופסקה הרמ"בם והטור והיא הלכה פסוקה כל המתייחד עם ארוסתו בבית חמיו אינו יכול לטעון ט"ב וכו' עי"ד דמבואר מהם דהך מתני' נאמרה אף להתירה לבעלה ולפי האמור לא כן אבי

! ד ס"ז ש"ע כשאמרו שטענתו על הבתולים טענה אם הוא כהן הרי היא אסורה עליו. לנו לדעת אי איסור זה הוי מ'הת או מדרבנן דהנה באשת כהן שזנתה בודאי התם פשיטא דאסורה עליו אף אם הוא באונס וכמ"ש בש"ס בכמה דוכתי ומהם ביבמות דנ"ז ע"ב דמפיק לה מקרא דוהיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת ויש אחרת שאפי' נתפסה אסורה וזוהיא אשת כהן והו"ל לאו הבא מכ"ע וכמ"ש בש"ס אבל בכי האי דלא ידעינן שזנתה ולא סוחזקה טומאה עליה אלא עפ"ד אי בכ"גוד גוך הוייא איסורה מ"הת או"ד בכנה"ג מדאורייתא שרייא כיון דליכא עדים רק חכמים אסרוה ע"פ דבריו ונ"מ דהיכא דיש ספק פלוגתא דרבוואתא אי אסורה עליו או"ל אזלינן לקולא

ולפום ריהטא נראה להוכיח דגם בטוען פ"פ הוי אסורה עליו מדאורייתא דהכי איתא בש"ס כתובות ד"ט אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופר"שי וא"עפ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא ע"פי לגבה נפשיה הוי מהימן לשויי נפשיה חתיכה דאיסורא. ומאחר דעיקר האיסור הוי מטעם דשוו א אנפשיה ח"דא ור"ל דכל לגבי דידיה הו"ל כזנתה בודאי. הלא כתב מוה"רם ד"ב בתשו' סי' ז"ן דאיסור זה דשאח"דא הוי דאורייתא ואני הדל בהגהותי לס' יאודה יעלה חי וד סי' א' רמזתי לרב רחומ'אי מוה"רא ברכה נר"ו בס' ויקרא יהושע סי' א' ד"ד ע"א שהביא כמה פוסקים שכ"כ (תיכעת אין בידי הספרים הנז' לא זה ולא אותו) ותו אמרינן עליו בש"ס ליישב מימרת ר"א דהקשו עליו מברייתא דה"ק אין האשה נאסרת על בעלה בע"א אלא בב' עדים וקנוי וסתירה אפי' בע"א ופ"פ כב' עדים דמייא עי"ש וכיון דהו"ל כב' עדים המעידים שזנתה שהרי דבר ברור היא לו שנבעלה מי שם פה לומר דאיסורו מדרבנן דאם באו ב' עדים ומעידים שהאשה הזאת זנתה היכול נוכל דבר דאסורה מדרבנן (יע' פ"ת סק"ד שכתב משם מוהרי"בל וש"פ דס"ל דמטע"ז כיפין אותו להוציא ואפי' לס' החולקים מ"מ לענין חומר האיסור הו"ל כב' עדים יעו"ש) או אינו אלא מדאורייתא ולכן לא התירו אלא בס"ס דאין אנחנו מפילים דבר ממה שהעידו שנבעלה רק דיש לנו תרי ספקי באופן הבעילה ומשו"ה שרייא לבעלה כשהיא אשת ישראל אבל בחדא ספקא לא שרייא וכד הוינן בה מכיפיה מבריך מדאצריך הש"ס ס"ס ולא קשרי בחדא ספקא ש"מ דאסירא מדאורייתא דאם נאמר דמ"הת אינה נאסרת האשה על בעלה אפי' ישראל רק כשיש עדים שזנתה תחתיו