אבני האפוד חלק א קסה

המתחייב נוסח התנאים וא"כ בנוסח כתובות שלנו שלא אחד בהם שידע מה המה החייובים והתנאים הנעשין אמרינן אם לא נכתב הרי לא נכתב ואינו חייב באותו התנאי. ובר מן דין כבר רבני הפוס' המציאו מחלוקת בזה בין הריט"בא והרש"בא ור' האיי עס הר"אש בענין נאמנות וכיוצא אי אמרינן כל שלא נכתב כנכתב דמי ויוכל המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דבעינן דוקא נכתב ע' כנ"הג ח"מ הג"הט ס"ק ע"א ובסי' ס"א הגה"ט סק"ה וסי' ע"א הגהב"י סקי"ט חש"ש סי' מ"ב הג"הט ס"ק ל"ז וסי' ס"א הג"הט סק"ט מט"ש סי' מ"ב הג"הט ס"ק כ"ה וסי' ס"א הג"הט סקי"ב וסי' ע"א הגהב"י ס"ק כ"ד, כי מן הבאר' נראה דמ"ש הכנ"הג בה"המ סי' מ"ב הג"הט ס"ק ס"ח וז"ל נהגו לכתב בכתובות כמנהג שו"ם ואם לא נכתב באחת כמי שנכתב דמי מוהרו"ך הו"ד בס' משאת בנימן סי' י"ב ע"כ ונקיט ליה בסתם וכ"כ מוהרשד"ם א"הע סי' קע"ג על תנאי השייור דהיה איפשר לומר שכיון שנתפשט המנהג כ"כ אע"פ שלא התנה הו"ל כאלו התנה ולפי האמור שנוי במחלוקת וכמו כן ההיא דכתב הכנ"הג בא"הע סי' קס"ה הג"הט ס"ק כ"ז דאם נהגו לכתב בכתובות שתגבה כתובתה אפי' נשארה זקוקה ליבם ובכתובה אחת לא נכתב איז בכך כלום דאע"פ שלא נכתב כנכתב דמי י"ש ולא הזכיר חולק וע' יד"א שם ס''ק ח"י גם זה מידי מחלוקת לא יצאנו דהני נמי בהני שייכי אך דא עקא ולא אוכל שאתו מה שהביא שם הכנ"הג דכ"כ מוהרא"ש סי' כ"ט וכן העתיק הרב"ד בא"הע סי' ק"ב דבריו שכתב וז"ל שאם המנהג לכתב בכל הכתוכו' כן אפי' אם לח נכתב כנכתב דמי אפי' ליכא אמתלאה במה לתלות מה שלא וכתב ושכן כתבו ועשו מעשה רבני העיר וכו' עי"ד וזוהי שקשה דמוהרא"ש הוא מכת האומרים דאין לעשות מעשה כדברי הרא"ש וכתב בתשו' דכמה פעמים בא מעשה לידם בשטר שאין בו להמנות והשביעו את הלוה וכמ"ש הכנ"הג משמו בח"המ סי' ע"א סקי"ט ומאי שנא בכתובה שפסקו ועשו מעשה לעשות תנאי שאינו כתוב כאילו כתוב וכעת אין ס' תורת אמת ומוהרא"ש תחת די לראות הדברים בשרשן וע' לה' אדמ"ק סי' ל"ו דנקיט בפשיטות בתנאי כתובה דאף שלא נכתב כנכתב דמי ואיתיה בהשג יד מפי קדוש ה' חסר לאברהם בא"הע סי ב' ד"ה ע"ד מדברי ה"ה הנז' בראש אמיר והיה בידו להשיגו מכל דברי הפוס' הנז' וע"ע בס' עבודת השם א"הע סי' כ"ד דלק"ח ע"ד בכתובה שלא נכתבה תנאי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וכו' שתלה הדבר במחלוקת

הנז'

(מ"ד) שבועה זו אינה אלא על התנאים הנכתבים בדף ה"ב אבל לא על החייובים הנכתבים בדף הראשון מוהרח"ש ח"ג סי' מ"ד. וע' ירך אברהם חא"הע סי' ה' שחלק עליו ומוהרד"ק בס' ידי דוד סי' ט"ז כתב עליו דבמה כחו גדול לחלוק על מוהרח"ש וכתב שגם ה' שבט בנימן סי' ש"א כתב כן יעו"ש ועמ"ש אני הדל לקמן סי' ע' וקי"ח וקנ"ד בזה בס"ד

מ"ה) ז"ל התשב"ץ שם בריש הסימן בכל השטרות נהגו לכתב הזמן בסוף השטר לפי שהרבה פעמים מקבלין העדות ואין כותבין השטר עד לאח"ז וכו' ובגטין א"א לאחר החתימה שאין חותמין אלא ביום שצוה הבעל וכן בכתובות אע"פ שאיפשר לעשות כן אבל כבר נהגו לחתם השטר ביום הנישואין בפרסום גדול ע"כ בין בגטין ובין בכתובו' כותבין הזמן תחילה עי"ד ואנן בדידן דנהגינן לכתב הכתובה בשני דפין רבנים הקודמים תקנו לכתב בדף הא' הזמן תחי' ובדף הב' הזמן בסוף ויצאנו י"ח כולם ומ"מ מבואר דעיקר מה שתקנו לכתב זמן בכתובה אינו אלא משום טרפא ולא משום הקדושין לידע באיזה יום נתקדשה וכ"כ להדייא הרשב"ץ שם בראש דבריו וז"ל מ"ש בכתו' ושטרות זמן הוא שאם יצאו שטרות אחרים על הבעל או על הלוה אי אם מכרו נכסיהם לדעת מי הקודם ויהיה נפרע תחי' ואע"פ שאם אין זמן בכתובה או בשטר אינו נפסל וכו' עי"ד וכן מבואר מדברי מרן בש"ע סי' זה ס"ד שכתב בנאבדה אי ידעי סהדי זמנא קמא כתבי ואי לא ידעי כתבי מהשתא ובמוחלת אין כותבין אלא מזמן של עכשיו ע"כ וה"ט דעיקר הזמן משום טרפא וק"ל דבגיטין דטו"ב נחלקו ר''י ור"ל על מה תקנו זמן בגטין דר"י אמר משום שמא יחפה על בת אחותו ור"ל אמר משום פירי וקי"ל כר"י דעיקר התקנה היא שמא יחפה על בת אחותו שהיא אשתו ושמח תזנה תחתיו וחס עליה שלא תחנק וכותב לה גט בלא זמן ונותנו לה וכשמעידין עליה בב"ד מוציאה גט ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה עי"ש וכפ"ז אמאי לא חשו רבנן כן בקידושי' ויצריכו שיהיה זמן בכתב מיום שנתקדשה שמא יחפה על בת אחותו שזנתה תחתיו בעודה מאורסת לו והוא אומר שאחר הזנות נתקדשה ומאי שנא זו מזו. ונלע"ד דלא דמו אהדדי דבשלמא בגט בעודו מחפה על בת אחותו לא קעביד איהו איסורא שאינה תחתיו עוד דמיום שידע הוא שזנתה יפרש ממנה ולא יבא אליה עוד רק שעכ"ז ב"ד יהרגוה בעבור האיסור שעשתה ותהני נה גטה להצילה מחנק אבל הכא ליכא למיחש שאם באו עדים שזנתה יאמר הבעל היום נתקדשה דעפ"ז היא מותרת לישב תחתיו ולא יוציאוה ב"ד מתחת ידו וא"כ יהיו כל בעילותיו באיסור להא לא חיישינן ודוק

(מ''ו) אם אירע טעות בזמן ע' יד"א ס"ק נ"א והנמש' דבמחלוקת הוא שנוי אם מועיל קייום וכבר אספתי בזה במז"הג שלי סי' קי"ט וכתב ה' ירך אברהם בא"הע סי' ג' דאם הטעות בזמן היה בדף הא' אם בדף הב' כתוב כראוי לכ"ע מהני קייום בראשון דאחר אחרון אזלינן