אבני האפוד חלק א קסג

שם קרוביו וקרובי האשה והו"ל נמצא א' מהם ק"ופ עדותן בטלה וכן פירשו רבותינו וכן נהגו העולם וכו' ובד"קב ע"ד כתב דלשון זה הוא ע"פ ותיקין והנהו כתוב בספר ההסכמות של שלוניקי יע"א ובד"קנ ע"א הביא לשונו של הריט"בא הנ"ל ע"ע ובס' סם חיי סי' ו' וכבר ראינו לרבנים הקודמים להם ה"ה הרש"בש סי' ר"ל ד"מ ע"ג והרד"בז חדשות ח"ב סי' ת"שו וח"ד סי' מ"ז והש"ך בח"מ סי' ל"ו סק"ח שכתבו ג"ך דצריך ליחד עדים בעת הקידושי' מטע"ז דנמצאים שם קרובים ופסולים ע"ע וע"פ דבריהם לשון זה הנו נצב על עולו"תו לישנא מעלייא. אולם בסופיאה אינם כותבים בכתובה כדברים האלה ומתחילין דף הב' בנוסח זה. אלה דברי הברית והדברים אשר נדברו והותנו בין הזיווג הנאה מהחתן פב"פ עם הכלה פב"פ בשעת כניסתם לחופה והתנו ביניהן כולן תנאים גמו' ש"וק כתנאי ב"ג וב"ר וכו'. ובפאזארניק ופיליבי כותבין נחנו העדים הח"מ מצויין היינו בשעה שהתנו החתן והכלה הנז' תנאים אלו אשר נזכירם וכו' ואינם עולים על שפתותיהם לא סיכום הנדונייא והכתובה והתוספת אשר נזכר בדף הראשון ולא שהיו נרשמין לעדים ובאמת בראשית באי לארץ הזאת נטפלתי לדעת אם נוהגין לייחד עדים וראיתי שלא היו נוהגין כן ועם שלא האזרתי חייל לשנות נוסח הכתובה כנוסח א"מ שלוניקי מ"מ אנכי תקנתי וצויתי לש"ץ שבעת בואם להעיד ולסדר הקידושין יבררו מי המה העדים וכהסכמת כל הפוס' הנז' באין חולק. ואח"ז ראיתי להרב באר מים חיים בס"א א"הע סי' ט"ו שכתב דבמקומות רבים אין כותבין היינו מצויין ונרשמין לעדים וכו' י''ש (כ"ה) הטעם שחוזרין לכתב פ"ב בדף הב' הק' ור' והתוס' והנדונייא שאם יפול שום ספק באלו להחמיר עליו מכח השבועה. הרד"ק בסי' ידי דוד סי' ט"ז וע"מש אני הדל לקמן סי' קי"ח אות

(כ"ו) הגם שכותבין כן בדף הראשון ובדף הב' עכ"ז נהגו בשלוניקי שאין מגבין ק"ור מעולם וכמ"ש הרב"ד בא"הע סי' ס"ט דס"ו ע"ד והגם שמוהרש"דם בא"הע סי' קכ"ו וקכ"ט הרבה להציב אפו נגד האומרים דבשלוניקי נהגו שלא להגבות ומה גם דאיכא שבועה וכמבו' שם מ"מ אחריו נהוג עלמא שלא לגבות והכי נקטי רבנן בתראי להלכתא ע' ידי דוד סי' ך'. גם מו"הר מוהר"חג בס' צל הכסף ח"א אה"ע סי' י"ג ד"ב ע"ג העיד לנו כן והוא היה אב"ד של יתומים זמן רב

(כ"ז) עמ"של בסי' קי"ח בביאור תיבות אלו וע' עדות ביעקב סי' כ"ה דנ"ט ע"א וסי' ל"ו דפ"ט ע"ד. ופ"ס כותבין באופן זה ואם ח"ו יפטר החתן הנז' תחילה אזי בין תשאר לו ממנו זרע ובין לא תשאר לו ממנו לעולם תגבה היא כל סכי כתובתה ונדונייתה ותוס' ע"פ הרול הרשום מטה כפי הסכמת ותיקין ק"ק שבעירנו יע"א י"ש

(כ"ח) תנאי זה כבר הונהג לכתב בזמן מוה"רשך ז"ל ועמ"ש בח"ג סי' כ"א ע' כנ"הג סי' קס"ה הג"הט ס"ק כ"ו וכתב הר"בד בסי' ק"ב דע"פ תנאי זה שנתפשט לכתב בכל' הכתובו' לצאת ידי מחלוקת גם התוספת יש לו לגבות קודם חליצה ושכן המנהג פשוט וכ"כ הי"דא בסי' קס"ה הג"הט ס"ק טו"ב משם הר"במ ח"א סי' ץ' וכ"כ ה' אשדת הפסגה בא"הע סי' ט' משם מוה"רי פראנסיש ושהסכים עמו מו"הר מוה"ריד בנוסח כתובו' של רבני פטרץ שכתוב בהן כיוצא בזה וכ"ד מוה"רא אמארילייו שם בתשו' סי' יו"ד ומה נאה לפ"ז מנהג סופיאה שכותבין בפי' לעולם תגבה כל סכי כתובתה ונדונייתה והתוס' כי לפי מנהגנו אינן מפרשים על התוס'. אך בפיליבי כותבין סתם וז"ל ואם ח"ו יפטר הוא תחילה אזי תגבה היא כתובתה ע"פי תקנת והסכמת הרבנים הקדמונים שתקנו בע"ת אנדריאנופולי וכ' בפאזארניק ואינן מבארין אם תשאר זקוקה ליבם מה תהיה משפטה? וע' גנזי חיים דע"ט שהעיר על מנהג אזמיר שלא לגבות ליבמה התוס' והמתנה רק הפחת ובס' שערי רחמים הנד"מ ח"ב אה"ע סי' ל"ב דקי"ג כתב דמנהג זה אין ל"ו לא שורש ולא ענף בפוס' כ"א באזמיר שכן נהגו אך בכל חלוצה הדין נותן שקודם שתחלץ תגבה כתו' ונדונייתה ותוס' מנכסי בעלה ככל האלמנות אין נגרע דבר וכן העלה מו"הרי ישראל בהסכמתו שם

(כ"ט) פ"ס כותבין שיחיה ששים יום אחר פטירתה ובפיליבי כותבין מאה ושמנים יום ונהרא נהרא ופשטיה. אך בפאזארגיק כותבין בחייה ולאחר פטירתה ק"פ יום וע' מה שפלפל על נוסח זה ה' אשדת הפסגה בחא"הע סי' ט' דנ"ד ומה שיש לעמד בעיקר התנאי דהוי אסמכתא ע' שבט בנימן סי' צ"ח מה שיישב

(ל) ע' פירוש דברים אלה למוהרש"ג בס' משפטים ישרים תחה"מ סי' ב' והובאה תשו' זאת בתשו' מוהר"י חאנדאלי תי' ט"ו ע"ש בדק"ו ע"א

(ל"א) ע' לעיל סי' קי"ח מ"ש בביאור תיבות הללו ובסופיאה כותבין באופן שהכניסה ליורשיה ויורשי כתובתה

(ל"ב) פ"ס כותבין פה ואם ישאר לו ממנה זרע שיחיה ס' יום אחר פטירת אמו אזי לא יחזיר לו כלום אלא הוא יורש את הכל כדין תוה"ק ונראה טעמם דהיינו לכפל התנאי. אולם על מדוכה זאת ישבו ה' שבט בנימן בסי' ק"ץ דנ"ד ומר בריה בסי' רפ"ה והעלו דבכה"ג א"ץ לכפל התנאי ע"ש

(ל"ג) בסופיאה כותבין ונתחייב החתן הנז' שלא יארס ולא ישדך ולא ישא שום בת ישראל אחרת וכו', ובפיליבי אינם כותבים רק שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה ותו לא וכן בפאזארניק

(ל"ד) עמ"ש לעיל בסי' א' אות א"ג.