אבני האפוד חלק א קסב

מחמת יוקרא וזולא הוא שלו ע"כ וכן ראיתי בתשו' כ"י להרב המובהק כמו"הר שלמה נאחמאש ז"ל אחד מח"ור הדור ההוא שמתברר מדבריו שהמנהג כן. הרי שינוי אחר דפחת דזולא הוא שלה וזה ימים ושנים ששאלתי להשמאי הבקי שבשלוניקי ידי"ן הרש"ש צ"רו ואמר לי דכן הוא המנהג עכשיו דהפחת הוא לבעל ודוקא פחת מחמת בלוי אבל פחת דזולא לא כי הזולא והשבח הוא לאשה וכאשר כתבתי בהגהותי לס' יאודה יעלה א"הע סו"סי ו'

ופה סופיאה נוהגין דאם פחתו או הותירו הוא לבעל ככתוב בכתובה וכמובן מתוך דברי הז"נא דרס"ט ע''ב ואף אם לא היה ברור לנו המנהג עכ"ז היה לנו לדון מן הסתם כפי הכתוב בכתובה וכמ"ש הכנ"הג בסי' פ''ח הגה"ט סקי"ג וכן העלה מו"הר בס' שע"א שם דצ"א עג"ד, והגם דהרב מוהר"ר ב"ח שם בסי' ל"ג כתב דיש לצדד לדון כהוראת הגאונים ולא כלישנא דשטרא דרובא דעלמא נהגו כהוראתם יפה השיבו תשובה נצחת מו"הר שם בסי' ל"ד והקהיל קהלות סברות הפוס' דרובא דרובא אזלי בתר דינא דגמרא ומינה דבמקום דלא ידעינן מנהגא היאך הוא דאית לן למיזל בתר רובא כ"ש היכא דכתיב בשטרא בהדייא היפך סברתם עי"ד נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, מה גם דבסופיאה הוי אתרא דלא כתבי כל כלי וכלי בפרטות דלדעת מרן בכי הא גם הגאונים לא אמרוה

ודוק

(י"ז) כן הביא הנוסח הרב"ד בד"סה ע"ד ובסופיאה אין נוהגין לכתב ומאתאן זוזי דחזו לה. ובאזמיר נוהגין כן וכתב ה' שבט בנימן בסי' קמ"ג דזו ראיה שהק"ור נכלל בכלל התוס' מדלא כתבי בר ממאתן זוזי י"ש

(י"ח) הכי כתבינן בשלוניקי מימות עולם וכאשר העתיק כן ה' תורת חסד בסי' קמ"ו והוא מקור נפתח בש"ע סי' ק' וז"ל ועכשיו נוהגים לכתב בכל הכתובות ששעבד לה כל נכסיי מקרקעי ומטלטלי מטלטלי אגב מקרקעי דקנאי ודאקנה ומ"מ לא נהגי לגבות ממטלטלין שמכר או נתן וכו' מפני ת"ה והכי נקיט לה הרש"בץ שם וכן נוהגין בפיליפופולי ובפאזארגיק אך ראיתי לה' נח"ש באות נ"ט שהאריך להוכיח דלא נכון לעשות כן למכתב בכתובה לשון אגב יעו"ש טעמו והגם דהוא בא לחלוק על עיקר הדין מכח חילוקים וסברא וכמו שכ"ר לה' יד"א בסי' ק' הגה"בי סק"יב שהביא משם ה' פנים מאירות שדחה דברי הנ"חש י"ש נראה דפה סופיאה נקטי הכי שהרי בדקתי איזה כתובות וראיתי שאין כותבין תיבות מק'ואמ רק קבלית עלי ועל ירתאי בתראי להתפרעא וכו' מוכח דסברי וקכילו פקפוק ה' נח"ש

(י"ט) כנוסח זה העתיק הרב"ד בא"הע סי' ס"ה וכתב דכל הריבויים האלה מהנו לגבות האשה כתובתה מן העידית שבנכסיו בין מקרקעי ובין ממטלטלי ושכן מצא למוהר'ימט חא"הע סי' ב' שכתב דמסתברא דעכשיו שנה לכתב כן דבכה"ג גבייא מן העדית אפי' מיתמי כמ"ש הר"א והטור והרמ"בם פ"טו מה' מל"ול וה"ה שלא תגבה פחות מהמטבעות ע"כ. ודברי מוהר"ימט הללו רמזם הכנ"הג לקמן סי' ק' הג"הט ס"ק כ"ב וע' יד"א שם סק"ו וכ"ט. אולם הנח"ש שם באות ן' סק"ב כתב משם מוהר"ם ב"ב בתשו' קו"ק סי' קכ"ט דא"עג דכתבינן מכל שפר ארג נכסין יהבינן לה סובין דכל מילי מיטב ננהו ואם היו מסלקין אותה בקרקע כדינא דגמרא מהני לישנא הדין להגבות לה מעדית שבקרקעות אבל עכשיו מתקנת הגאונים שמסלקין אותה במטלט' כל מילי מיטב ננהו וע"פז נהגו שם באשכנז לכתב כסף צרוף ליפות כחה גם במטלט' י"ש. והכין חזינא לגדול בדורנו מוהר"ש מאטלון ז"ל בס' עבודת השם א''הע סי' כ"ד דקל"ח ע"ב שהביא משם ה' עדות ביהוסף ח"ב סי' כ"ט ול' שדחה דברי מוהר"ימט ושהרב ומוהר"ץ אשכנזי כתבו דלענין מטלט' יכולים היורשים ליתן לה המטלט' שרוצין דתנאי זה ל"מ לגבות מן המטלט' החשובים ורמז דברי הר"חש הנז' והרב"ש בסי' ס"ו ס"ק י"ד וה' חינוך ב"י בסי' קי"ט והקשה על מוהרי"מט דנעלם ממנו תשובת מוה"רם ועל הרב"ד תמה דאישתמיט מיניה כל זה ומר הוא דקאמר דאילו היו רואים מוה"רימט והר"בד תשו' מוה"רם ב"ב הוו הדרי בהו יש"ב

(ך) אחריות הוא מלשון אחר שיכול לרדף אחריהם ולטרף אותם מהלוקח הרשב"ץ. וה' נח"ש פירשו באו"א

(כ"א) בסופיה נוהגין לכתב פה ודלית להון אחרייות דהיינו מטלטלין וכן הביאו הנוסח הרשב"ץ והנח"ש

(כ"ב) ע' ב"ד אה"ע סי' ס"ה דנ"ו עא"ב שבט בנימן סי' ע"ד, ובסופיאה כותבין בחיי ובתר דנא וע"ע להכנ"הג בסי' צ"ג הגהב"י סק"ח שכתב משם הפוס' דתיבות הללו לא באו לומר שתוכל להתפרע בחיי הבעל קודם גירושין דזהו נגד הדין אלא הכונה מחמת גירושי' ע"ש וביד"א סק"ח משם ה' נאמן שמואל סי' ע"ג

(כ"ג) ע' מוהרח"ש חא'הע סי' כ"ח דקמ"ו ע"ד ולה נאמן שמואל סי' פ' דק"ב ע"ב מה שפירש בלשון זה (כ"ד) כנוסח זה הובא בתשו' הר"הג מוהרח"ש ז"ל ח"ג סי' ע"ג ואחריו הביאו אותו שלשת הרועים רבני שלוניקי הפ"מא והכ"רש וה' נאמן שמואל. הפמ"א בח"ב סי' קי"ו הביאו ורמז דברי הריט"בא בחידו' לקידושי' וע' כרם שלמה סי' כ"א וה' נאמן שמואל סי' ע"ט דצ"ה ע"ג כתב דלשון זה דהיינו מצויין וגרשמין לעדים מורה באצבע שנזדמנו להעיד אכל מאי דכתיב שם באותה כתובה ומה שנהגו לכתב כן בכתובו' ולא בשאר שטרות הוא משום שחששו לדברי הס"מק בהגה שכתב דצריך לברר עדים בגיטין ובקידושין שאל"כ כולהו עדים ורגילות הוא שעומדים