אבני האפוד חלק א קס

(י"א) כן הוא נוסח שלוניקי וכ"כ בפאזארניק. אך בסופיאה ופיליבי כותבין בתחילה ודא נדונייא דהנעלת ליה וכו' ואח"ך כותבין וצבי חתנא דלא והוסיף לה מדיליה וכו' וכן נראה מצד הסברא דבתחילה ראוי לכתב כמה היא הנדונייא ואח"ך התוספת והכי נקטי לה הרש"בץ וה' נח"ש וכ"כ התוס' בהדייא בב"ב דמ"ט ע"ב. ובחפשי מצאתי למוהר"ימט בח"א סי' קי"ט ובח"ב אה"ע סי' ב' וח"המ סי' ח' שהביא נוסח הכתובה כנוסח שלנו ולמד מזה להמחלוקת הידוע בן מוהר"יקו שורש פ"א עם מרן ב"י בא"הע סי' ק' על תוספת זה הנהוג בינינו אם יש לו דין נצ"ב או דין קולי כתובה דמוהר"יקו סבר שתוספת שלנו היינו תוס' שליש האמור במשנה דכתובו' דס"ו ויש לו דין נצ"ב ומרן כתב דלא נראו לו דברי מוהר'יקו ומ"ניר רצה ג"ך לחלוק על מוהרי"קו ובכלל הכרעותיו מר הוא דקאמר דמספר כתובה נלמד שכותב ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן וכו' וצבי חתנא דנא והוסיף וכו' והוא השליש שניתוסף לו ואח"ך כותב ודא נדונייא דהנעלת ליה מוכח שזה הוא תוספת על הכתובה וכמ"ש בר"פ אע"פ ואם רצה להוסיף אפי' ק' מנה יוסיף ושכן מצא להרש"בץ בתשו' בפי' הכתובה שכתב שזה התוס' שאנו כותבים הוא כעין אותו המוזכר שם במשנה ע"כ (נ"ל דכונתו דגם הרש"בץ קאי כשיטת הרב"י ודלא כמוהר"יקו דסבר דהיינו תוספת שליש המוזכר במשנה וכאשר באו דברי הרש"בץ בארוכה שם שכתב וז"ל ומה שנהגו להוסיף בכתובה שליש אינו הנזכר בגמרא פ' מציאת האשה שאותו דין הוא להוסיף בכספים שליש מהטעם שאמרו בירוש' רוצה אשה לישא וליתן בכספים וכו' ואנו נהגנו כן להוסיף בין בבגדים בין בכספים שליש לבתולה ולאלמנה ולא כלום אלא מנהגינו אינו המוזכר בגמרא ע"כ ואלי מן ההלכות שהכריע הרב שם לחלוק על מוהרי"קו ונמצא דגם הרש"בץ חולק על מוהר"יקו ובעבור זה סיים הרב ולא ידענא מאי אדון בה זה נ"ל בכונת מיהר"ימט וע' להר"בד בא"הע סי' ס"ט דס"ו ע"ג דרוח אחרת איתו בהבנת דברי מוהרי''מט ולדעתו הרש"בץ קאי בשיטת מוה''ריקו ולי אני עבדו לא הונח לי ואנא דאמרי דזה גרם גו בעבור שלא ראה דברי הרש''בץ במקומן ובס' ידי דוד סי' כ"ו נמשך אחר דברי הב"ד עי"ש ובס' מכתם לדור א"הע סי' ו' דקנ"ד ע"ד) מבואר מדברי מוהר"ימט ז"ל דבכונה מכוונת שינו רבנים הקדמונים הנוסח וכתבו תיבת וצבי קודם ודא נדונייא לידע ולהודיע דתוספ' זה אינו השנוי במשנה דהיינו תוספת שליש אלא הוא תוספ' על המנה ר' דדינו כעיקר כתובה

אולם אני עני לא נתיישב אצלי דבר זה עדיין מתרי טעמי חדא דהא הרש''בץ גופיה דאיהו מארי דשמעתתא דס"ל דתוספת זה אינו האמור במתני' מר ניהו גופיה הביא הנוסח דבתחילה כותבין ודא נדונייא דהנעלת ליה וכו' ואח"ך ורצה החתן והוסיף מדיליה הרי לך דא"ץ לכתב בתחילה התוספת קודם הזכרת סך הכתובה כדי להוכיח דבר זה דאפי' אם כותבו אח"ך יש לו דין זה בעצמו וזה מן התימא על מוה"רימט שלא נרגש מזה. ועוד דמצינו למוהר"שדם בא"הע סי' קל"ז דס"ל דתוספת שלנו יש לו דין נצ"ב וכס' מוהר"יקו ולא חש לנוסח הכתובה דכתוב התוספ' קודם הזכרת הכתובה דמסתמא נוסח של הכתובו' שלנו גם בזמנו היה כן וכבר כתבתי במק"וא דלא נשתנו הכתובו' מזמנם לזמננו (ע' לעיל סי' א אות נ"ג) ומתשובתו דס' קכ"ט נראה כן ולמה לא שת לבו להפך נוסח הכתובה כדי שיבא לפום דינא לפי דעתו. ובינותי בספרים וראיתי להרב"ד בא"הע סי' כ"ו דס"ו ע"ב שמוכח מדבריו להדייא דכונת מוהר"ימט בהכרעתו מספר כתובה אינו ממה שהקדימו תיבת וצבי לתיבו' ודא נדונייא רק ממה שכותבין תוספ' על עיקר כתובה דזה מורה דרצו לעשותו כעיקר כתובה וע"ז אשכח לה פתרי הרב"ד ובתוך סתירותיו דברי מוהרי"מט סתר גם הכרעה זאת יעו"ש. והגם דדברי מוהר"ימט רצין ובאין דכונתו היינו מדהקדימו התוספת לעיקר דחילו היה כדברי הרב היה די במה שהעתיק הנוסח דתוספ' על עיקר כתובתה ולא היה צריך להאריך לשון ולומר ואח"ך כותבין ודא נדונייא וכו' מ"מ מי לנו גדול מהרב מוה"ריד שהבין דכונת מוהר"ימט היינו על התיבות ולא על הקדימה ובזה ית ישב מאי דק"ל על מוהרש"דם וע' לה' חס"ל אה"ע סי' ג' די"ג סע"ב שהביא משם ה' עדות ביהוסף דהבין בדברי מוהרימ"ט דהיינו על הקדימה וע"ש מ"ש הוא לחלק מנוסח מוהרימ"ט לנוסח שלנו שכותבין תוספת על עיקר כתובה יעו"ש ולא הבינותיהו כי גם בנוסח מוהרימ"ט כתוב כן ודוק ומעתה נשאר לנו לדעת טעמו של דבר מדוע נהפך הסדר מנסחת הרש"בץ וה' נחלת שבעה וגובה להם התוספות וכנז' ומי יתן ידעתי

? (י"ב) זכורני מזה כמה שנים שראיתי בהסכמות שלוניקי שבס"ס זהרי חמה (אשר כעת אינו תח"י) שהסכימו לחלוק כל השומא שמכנסת הכלה להחתן בב' חצאין דאם הכניסה לו ד"מ סך מאה וששים זהובים במדודין ומאה וארבעים זהובים בתכשיטין וש"ע שנעשה הכל שלש מאות מחלקין אותם לחצאין וחושבין כאלו הביאה ק"ן זהובים במעו"ב וק"ן זהובים במטלטלין ומוסיפין שליש על חציים ועושים התוס' מסך חמשה ושבעים זהובים וכן להיפך אם הביאה ממעו מדודין סך ק"ס זהובים ומאה וששים זהובי' ממטלט' עכ"ז מחלקין אותם חציין בתו' מעו"ב וחציים במטלט' כדי להוסיף שליש על חציים והיינו כאותה ששנינו בכתו' דס"ו דבמטבעות מוסיף עליהן שליש והביאו הטור בסי' זה. וכמ"ש מו"הר ב"ד בא"הע סי' ס"ט דס"ז ע"א דתוספ' שלנו היינו התוס' האמור בפ' מציאת האשה דס"ו וע"ע תפארת אדם חא"הע סי' ז' ושם כתב דמה"ט אע"פ שהכניסה הכל כספים אין לה תוספת כי אם על המחצית יעו"ש.