אבני האפוד חלק א קנט

כן אבי ומה שפירשתי בדברי ראבי"ה הוא הנכון. ועל עיקר תמיהתו דאין בכתובה רמז מי המה המדברים כבר יישב זה הרש"בץ ז"ל וכאשר יבא לקמן באות ג' בתר דנא חזה הוית לה' שבט בנימן בסי' קפ"ו דהוא מפרש דברי ראבי"ה כמו שפירשם מר בריה יעו"ש

(ב) בלא ויו כ"כ בכלבו ומוהר'"ממ וכתב בלבוש הטעם דלא לשתמע לשון אונאה כמו השטן וא"וה מונין את ישראל. ה' נחלת שבעה סק"י ודברי הכלבו הללו הביאם הר"בי בסי' קכ"ה והעלם על שלחנו בסעי' כ"ו ומשמע מלשונו שגם הקריאה צריכה להיות בפתח ולא בחולם אבל ראיתי להגאון מוהר"ר מיכל בס' ברכות המים הנד"מ בביאור ס' הגט דכ"ח ע"א דכתב נקודתו בחולם וביאר וכתב וז"ל דא"עפ שבמדינות אלו כותבין אותו בלא וי"ו מפני שחוששין שמשמעותו לשון אונאה מ"מ אין לשנות בשביל זה הקריאה כמו כל תיבות שנכתבין חסר וי"ו ומ"מ קוראין אותו בחולם ובכלל זה עשרת מנים שכתוב בלא ויו וקוראין בחולם ועוד דאם היו קוראים אותו בקמץ משמעו לשון עבר כמו מי מנה עפר. יעקב וא"כ ר"ל שכבר מנינו כן ולא עתה אבל כשקוראים אותו בחולם משמעו שאנו מונין כן תמיד כמו מונה מספר לככבים ע"כ

(ג) בסופיאה ופיליבי ופאזארגיק נוהגין לכתב איך החתן פ'. והרש"בן שם קיים הנוסח ופירש דהוי כאלו כתבו יודעים אנו איך אמר לנא פ' גם הכנ"הג כהג"הבי סק"מ הביא הנוסחא כן ועמ"של באות א' ובס' שבט בנימן סי' קפ"ו

פנויה שנתעברה וילדה בן בין שיהיה מגוי בין שיהיה מישראל אין כותבין שם אביו אלא שם אבי אמו. יד"א הג'"בי ס"ק מ"ב משם הרבכד ז"ל א"הע סי' מ' ואם הוא בן משומד ואנשי העיר קורין אותו בשם אביו יכתבו שם אביו וכן נעשה מעשה פעמים הרבה בשלוניקו. ידי דוד א"הע סי' ב' דק"צה ושם עמד ע"ד הרב"ד ז"ל

(ד) במקומות הנז' נוהגין לכתב להדא והכנ''הג בהגה"בי סק"מא משם מוהר"ם מינץ פקפק לכתב תיבת דא כי עדיין לא הוזכרה ובס' זכרינו לחיים ח"א א"הע מע' הך' הביא משם ה' שבט בנימן דהחזיק המנהג לכתב כן יען הכלה עומדת בפני הקרואים בעת כתיבת הכתובה ושפיר שייך תיבת דא

(ה) כתובת גרושה כותבין מתרכתא במקומותינו משום כהונה וכדברי מור"ם בהגה סי' זה סי"א וכ"פ הרמ"בם בה' יבום והת"שבץ שם ובח"ג סי' ק"פג חוכך בזה שהוא חשש רחוק ולמה לנו לגנותה על בעלה וע' יד"א ס"ק ל"ח וע' פ"ת סק"ח שהביא משם החת"ס דבמקום דנהיגי למכתב כן ראוי לומר שהכתובה פסולה עי"ש

ואם היא אלמנה כותבין ארמלתא כ"כ הרמ"בם שם והת"שבן כתב דלמאי ניחוש לה הלא ליכא כ"ג בז"הז וכן פקפק הכנ"הג בהג"הבי ס"ק מ"ג וה' זכרינו לחיים שם הביא. משם ה' אה"ל דעשה מעשה בכתובה שלא נכתבה תיבת אלמנה להכתיב שורותיים אחר החתימה ולחתם העדים פ"ב ומנהגנו לכתב להדא איתתא

אם היא אנוסה ומפותה י"א שכותבין להדא בעולה וכן עיקר. כנ"הג ס"ק מ"ד משם מוהר"מט והנח"ש בסק"טו או"ג כתב דגנאי לכתב בעולה וע' עבודת השם אי''הע סי' ה' דנ"ג ע"א דבמקום דליכא בירור שלא נבעלה לגוי דצריך לכתב לשון בעולתא משום חשש כהונה יעו"ש ובס' שבט בנימן סי' רע"ג כתב דהנכון לכתב כלתא דא דכיון שכתב כן זה מורה באצבע שהיא בעולה וכהן לא ישאנה י"ש

(ו) הרש'בץ והנח"ש פירשו בתיבות כדמ''וי פירושים שונים וע' להר"דא בה' ברכות שער ט' מה שפירש ולי איש צער נ"ל דברים כפשוטן דבאו לרמז מ"ש רז"ל כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכמ"ש בכתובו' ד"ג ע"א ופר"שי כל המקדש אשה ע"ד מה שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדשה שיהיו קיימים הקידושין לפי דברי חכמים ויהיו בטלין לפי דברי חכמים והתוס' כתבו דלכן אומרים בשעת קידושין כדמ"וי וכן פר"שי ביבמות ד"ץ ע"ב ד"ה אדעתא ובגיטין דל"ג ע"א ולכן כיון דלשון הוי לי לאנתו הוי ענין הקידושין תקנו בלשון זה משום דלפעמים קדשה כבר מקודם כתיבת הכתובה במקום אחר ואין כאן לפנינו אותם העדים שקדשה לפניהם וכמ"ש ה' בנימן זאב ה"ד ה' נאמן שמואל סי' פ' דק"ב ע"ג שפיר שייך לומר כדמיוי וכמ"ש ר"שי והתוספו' שו"ר למר בריה דה' שבט בנימן בסי' רע"א ור"עב שפירש כמ"ש אני עני שמח לבי

(ז) הרש"בץ פירשו לשון עבודה וה' נח"ש פירשו לשין עונה ודבר בלשון נקי ע"ע

(ח) ר"ל ליתן לה מזונות וצרכיה בשופי ולא בכלייות וכמו שמצינו גבי נהר שאינו פוסק מים אשר לא יכזבו מימיו שיכולין לסמך עליו. ה' נח"ש והנאני. ומפי יראין חר"א אשכנזי נ"רו שמעתי ע"פ מה שתרגם אנקלוס כס' קדושים ע"פ בצדק תשפט עמיתך דתיבת בצדק תרגמו בקושטא. וזוהי הכונה דמתחייב לזון את אשתו בצדק ע"ד יכלכל דבריו במשפט

(ט) בשלשה מקומות הנז' כותבין דחזו ליכי מדאורייתא וכבר הארכתי בזה בתשו' דשנת התר"סז הנז'. ושם כתבתי כי השילום הוא משקל ל"ז דראם וחצי וכדברי מרן בסי' זה ס"ה הגם שכותבין כן

(י) מל"א וי"ו שכ"כ בתרגום כדרך כל הארץ מנא וי"ו הנח"ש.