אבני האפוד חלק א קנח

הנ"ל שקבלם כולם ובאו לידו ורשותו ונעשו עליו (י"ד) כמלוה ורשו וכנכסי (ט''ז) צאן ברזל שאם (ט"ו) פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. וכך אמר לנא החתן הנז"ל אחריות וחמר שטכ"ז שעלה בין הכל נדונייא ותוספת סך פ' ומאתאן (י"ז) זוזי דחזו לה קבלית עלי ועל ירתאי בתראי ועכ"ן מקרקעי (י''ח) ואגבן מטלטלי להתפרעא מכל שפר (י"ט) ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמייא דאית להון (ך) אחרייות (כ"א) דקנאי ודאקנה ואפילו מגלימא דאכתפאי בחיי (כ''ב) ובתר חיי מן יומא דנן ולעלם אחריות גמור כאח''וח כל שטרי כתובות דנהיגי בישראל ש"וק העשויין כהוגן וכתחז"ל. והכל בנאמנות גמור בפי' כב' עד"כ והאמין החתן הנז' עליו ועב"ך להכלה הנז' ולב"ך ע"כ הנז' וקנינא אנן סהדי דחתי' מטה מיד החתן הנז' ע"כ מאי דכתיב ומפורש לעיל קגומ"ך. במדל"ב דלא כאסטו' ודלא כטוד"ש של''יפ ושל"יש ומסודר בבד"ח (כ"ג) והכל היה ע"פ התנאים שהתנו החתן והכלה הנז' וש"וב וקים

הדף השני אנחנו עדים הח"מ (וכ"ד) היינו מצויין ונרשמין לעדים בעת וזמן שקדש ונכנס לחופה החתן פב"פ הכלה עם הבתולה יעח"ו מ' פב"פ וכתב לה כל מה שהכניסה לו שענה בין הכל (כ"ה) נדונייא ותוספת סך פ' (כ"ו) ומאתאן זוזי דחזו לה וקודם הנישואין התנו בניהם תנאים גמו' וכפולים כתנאי ב"ג וב"ר. ואלו הן ראשונה התנו שאם ח"ו תבא שטכ"ז לידי גבייה (כ"ז) הן מחמת מיתה הן מחמת גירושין לעולם תגבה הכלה הנ"ל כל סכי כתובתה הנ"ל משלם עספ"א (כ"ח) ואפי' שתשאר זקוקה ליבם. עוד התנו שאם ח"ו תפטר הכלה הנ"ל לב"ע בחיי החתן הנ"ל ולא ישאר לו ממנה זרע (כ"ט) שיחיה ק''ך יום אחר פטירתה אז באופן זה מעתה נתחייב החתן הנ"ל להשיב. ולהחזיר מחצית סכום הכתובה הנ"ל ליורשי הכלה הנ"ל (ל) ממשפחת בית אביה (ל"א) הכל לפי הערך שקבלן המעות לפיהן והש"ע לפיסן (ל"ב) עוד התנו ונתחייב החתן הנ"ל (ל"ג) שלא ישא אשה אחרת עליה (ל"ד) בחייה (ל"ה) בעודה באישות עמו לא בתורת אשה או אמה ופלגש וחשוקה (ל"ו) ולא בשום אישות כלל (ל"ז) ושלא יגרשנה שום גירושין שבעולם שלא מדעתה ורצונה (ל"ח) ודעת ורצון אחד מקרוביה היותר קרוב לה (ל"ט) ושלא יסיתנה (מ) ושלא יפתנה כדי שתתן ותמכר או תמחל או תפחת לא לו ולא לשום אחר בעדו ובשמו שום סך מסכי כתובתה הנ"ל ואם היא מעצמה תעשה אחד מכל אלה על האופן הנ"ל מעתה רצה החתן הנ"ל שיהיה בטל כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש (מ"א) ואפי' אם יוציא החתן הנ"ל כתב הודאה מהכלה הנ"ל שקבלה כתובתה הנ"ל בין כולה בין מקצתה לא יועיל לו זולת אם יהיה חתום בו אחד מהחכמים הרשומים שבעיר ושיבאר שם טעם ואמתלאה למה נעשה כתב ההודאה ההוא (מ"ב) עוד התנו שאם ח"ו יחלה החתן הנ"ל חולי מסוכן כפי דעת הרופאים המבקרים אותו ולא יהיה לו זש"ט מעתה נתחייב החתן הנ"ל להכתיב להכלה הנ"ל גט ש"מ וליתן בידה כדי שלא תשאר זקוקה ליבם ואם ח"ו תשאר זקוקה ליבם הנה מעתה ה"ר כ' אחי החתן הנ"ל נשבע ש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הכלה הנ"ל לפוטרה בחליצה כשרה בלי שום תביעת ממון כלל (מ"ג) והאמין החתן הנ"ל עליו ועב"ך ע"כ הנ"ל נאמנו"ג בפי' כב' עד"פ. ולקיים כל הנ"ל נטלנו מהחתן הנז' קגומ"ך במדל"ב וגם (מ"ד) נשבע החתן הנ"ל ש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א וע"ד הכלה הנ"ל לקיים כל הנ"ל דלא כאח'. ודלא כטוד"ש של"יפ ואחרי' ונאמנות ומסודר בבד"ח וקנינא היום וכו' (מ"ה)

(א) כתב התש''בץ בח"ג סי' כ"א בפירוש הכתובה וז"ל ובשטרות ובכתובות ובשטרי מכירה לשון השטרות הן דברי העדים כאילו באו להעיד בב"ד דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ועדים החתו' על השטר נעשה כמי שהוחקרה עדותן בב"ד ע''כ כותבין אמר לנא פ' או זכרן דברים שהיו בפנינו כמ"ש פ' מי שמת דוכרן פתגמא דהוה באנפנא וכו' ובכתובות ובשטרות כותבין מה שאמר להם הבעל או הלוה וכו' ע"כ. ולכאורה נראה שדבריו הם הפך דברי ראבי"ה כי הובאו בהג"מי פ"ד מה' יבום אות ס' דעמ"ש בגיטין די"ח דכתובה הוא כמעשה ב"ד פירש דכמעשה ב"ד ולא מעשה ב"ד ממש הילכך אין כותבין לשון ב"ד וגם לשון עדות נמי לא הילכך כתבינן סתמא ע"כ ולפי דברי הרש"בץ הוא שוה לשטרות שצריך לשון עדים. אבל נראה לומר דל"ק כלל דכונת ראבי"ה היינו לומר דלא בעינן בכתובה לשון ב"ד דהיינו במותב תלתא ולא לשון עדות דהיינו דוכרן סהדותא או בפנינו עדים הח"מ אבל מ"מ בעינן דיהיה לשון עדים כגון אמר לנא פ' וכיוצא ודוק שהוא מבואר בדברי ראבי"ה כן וע"מש בתשו' שהשבתי בכסלו התר"סז. שוב ראיתי למר בריה דה' שבט בנימן בסי' ע"ר דהשיא דברי רי"בם לכונה אחרת ועפ"ז יישב לשון הכתובה דהוא סתם ולא ידענו מי הם המדברים י"ש ואהמ"ר לא