אבני האפוד חלק א קנו

בשם הגאונים עי"ד וסמי חדא מקמי תרתי או תלת ועמ"של סי' ס"ב אך במ"ש דא"ץ לשמח עמה לא מצינו לו להיפך ואדרבא בתשו' הנז' כתב להדיא שאין הברכות תלוייות בשמחה וע' שי''וב סי' ס"ב או"ב

ג ס"ג ש"ע וכן פשט המנהג לישא נשים בע"ש ולא באחד בשבת וכו'. ע' פ"ת סק"ד דבאחד בשבת אין מנהג וע' חיים ושלום ח"ב סי' ל"א מ"ש על ע"ש ועל א' בשבת. סימן ס"ה א ס"ב אשור להסתכל בכלה וכו'. ע' תשו' הרד"בז ח"ד סי' ס"ה

סימן ס"ו

א ס"א ש"ע והפי' אם ירצה ליחד לה כתובה וכו'. באתר דלא שכיחי עדים היודעים לחתום או שהם קרובים כתב הרש"בש בסי' רצ"ג ג' דרכים ורמזו היד"א בהג"הטו סק"ד וע' שבט בנימן סי' קפ"ד דלכולהו אשכח פרכא לאתרוותא דנהיגי למימר קי"ל וע' בסמוך

ב ס"ב ש"ע אם אינו יכול לכתב לה כתובה וכו'. ימים מקדם היו נוהגין ש"ץ אשר בשלוניקי יע"א דכי יקרה אופן שנמצאת הכתובה פסולה ביום הקידושין או שלא נכתב הכתובה מפני סיבה אז היו לוקחים מפתח הארגז שבגדי הכלה נתונין שם ונותנין אותה ביד הכלה שתשמרנה ועי"כ היו מתירין להתייחד החתן עם הכלה ומטו בה משמיה דגברא רבא ובשנת התר''לו כשנכנסתי לשרת בקדש עמדתי ע"ז ולא מצאתי למנהג זה לא שורש ולא ענף וסדרתי פסק ע"ז דמהני בקגו"מך דוקא לכתב נה כתובה והסכים עמי גדול אדוננו מו"הר מוה"רא גאטינייו זצו' קל והנו נדפס בס' יחודה יעלה חא"הע סי' י"ב וע''מש במפתחות פנימייות שם

ג אם לא נכתבה הכתובה ביום הקידושין מפני סיבה או התרשלות ועבר כמו ב' שנים כותבין אותה מזמן ראשון חיים ושלום ח"ב סי' ק"א וע"ש הנוסח

ד ס"ד ש"ע בנאבדה אי ידעי סהדי זמנא קמא כתבי ההוא זמנא וכו' מפשטייות הלשון משמע דהעדים בלי עסק ב"ד כותבים הכתובה מזמן ראשון דהיינו אם הכתובה נכתבה באחד לחדש השני משנת התר"ס ועתה הוא שנת התרס"ח כותבין באחד לחדש השני מש' התר"ס ואם אמת היה הדבר הזה קל"ט דהא בח"מ סי' מ"א פסק מרן גבי מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להמחק דמעמיד עליו עדים ובא לב"ד והם כותבים לו השטר אבל עדי השטר עצמם אין כותבין לו שטר אחר והיא ס' הרמ"בם והטור ודלא כהר"אש בתשו' כ"סח שכתב דכל שהעדים יודעין הזמן יכולין לכתב וכתב בב"י שם דהטעם דעשו עדים שליחותן וכ"כ בסי' נ"ד גבי מי שפרע מקצת חובו דאם רצה המלוה ב"ד יעשו לו שטר ממה שנשאר חייב לו ויכתבוהו מזמן ראשון אבל לא עדי השנ'ר והתם נמי טעמא הוי דכיון שעשו עדים שליחותן שוב אינן חוזרין ועושין שליחות אחר ומאי שנא הכא דהעדים יכולים לכתב מזמן ראשון. וליכא למימר דהכא דהבעל בפנינו ואומר שיכתבו לו מזמן ראשון שאני דהא ליתא דהתם נמי אף אם הלוה בפנינו אינם יכולים לכתב לו אלא מזמן של עכשיו וכ"מש הש"ך שם וכ"כ מו''רם בר"ס נ"ד

ובעבור זה עכ''ל דמ"ש חי ידעי סהדי זמנא קמא כתבי זמנא קמח אין הכונה לומר שהעדים יכתבו רק שבאים לפני ב"ד ויעידו על הזמן הראשון והב"ד יכתבו ולשון כתבי היינו הב"ד ומדבר על הידוע וכמו שכן ראיתי לה' באר מים חיים ח"א א"הע סי' ט"ז על כתובה שנקרעה באונס שכתב וז"ל הב"ד יעשו לאשה זו קייום כדין שטר שנמחק וכל נוסח הכתובה ע' הרמ"בם פכ"ג מה' מלוה עכ"ד ויש לו אילן גדול לסמך עליו הוא הקדוש הרשב"ץ בח"ב סי' ר"ך ונרמז ביד"א ס"ק מ"ו דכתב להדייא דכתובה ההולכת להמחק צריך להעמיד ב"ד ובהעמד הבעל יטפסו הכתובה בלשון אנו ב"ד הח"מ וכו' יש"ב אך קשה דאי בב"ד עסקינן למה כתב הבע"הע והובא בטור דאיכא מ"ד שכותב לה זמן של עכשיו כיון דהוי בב"ד ב"ד אלימי לאפקועי ממונא וכמפו' בש"ם ב"ב דקס"ז ובתוס' שם. ותו קשה במה שראיתי לה' זילא בא"הע מע' הך' דרפ"ב משם מוהר"ח מודעי ז"ל שהביא נוסח כתובה דאירכיסא בלשון עדים דבתוך הנוסח כתוב וקנינא מיד פ' וכו' ולשון עדים מאי בעי הכי. ואם תאמר דכבר כתב מור"ם בח"המ סי' מ"ו דב"ד שכתבו בלשון עדים לית לן בה. הלז בנוסח כתובה דאינקיבא או נקרעה כתוב שם ואנן סהדי קנינן מיד פ' וכו' דמורה בהדייא דהכל הוא לשון עדים וכבר ה' מוהר"ח מודעי גופיה רמז תשו' הרשב"ץ הנ"ל. והנה אמת דאי כתבינן לה מהשתא אין אנחנו צר כין לב"ד ודי בלשון עדות וכמו שהביאו הנוסח הטור וב"י אבל לפי מה שרמוז שם בז"לא דאי ידעי זמנא קמא כתבי זמנא קמא וכמי שבאו דבריו יותר בביאור בח"ג דקנ"ח א"כ א"א בנוסח עדים רק בנוסח ב"ד

עוד אשוב אתפלא על נוסח מוהר"ח מודעי ז"ל שהביא הזל"א שכתב לבסוף ואנן סה"י קנינן מיד פ' קג"וש וכו' וגם נשבע ש"ח וכו'. דמבואר מדבריו דצריך שיהיה הבעל בפני ב"ד ויקנה ק"ס מחדש ורם אין הבעל לפנינו לא נוכל עשות דבר וזו פליאה נשגבה לא אוכל לה דבשלמא בכתובה דארציסא צריך שיהיה הבעל לפנינו דאיפשר דיטעון שמחלה לו וכיוצא אבל בכתובה שנמחקה או נקרעה דמה שעושים ב"ד הוא קייום וכמ"ש מרן בסי' מ"א הלא קי''ל