אבני האפוד חלק א קנה

כדעתנו בדעת הרש"בא דאינו חולק מדלא הזכיר בכל משאו ומתנו דברי הרש"בא וזאת שנית דלדעתו גם דעת הר"בי אינו לחלוק על עיקר דינו כי אם על ראייתו ובכן נתפשטו כל הקמטין

אולם הב"ש בסק"ד כתב להדייא בשם הרש"בא דבמקום דליכא עשרה אין לעשות נישואין ושהר' בי מסכים לדברי הרש"בא ולע"ד עפר ואפר תחת כפות רגליו לא ידעתי אנא מצא בדברי הרש"בא דכתב דמעכבות וט' להכנ'הג בהג"הבי סק"ח דגם הוא נקיט בפשיטות בדעת מרן הר"בי דברכות הללו מעכבות ושמה תראה דלא עלה על שפתו דעת הרש"בא בזה לא הכי ולא הכי

והנה מרן בס' הקצר לא כתב לא זה ולא אותו רק סתם דבריו דאין מברכין אלא בעשרה אבל אי ליכא עשרה אי מעכבות הנישואין לא גילה לנו ולפי דברי הב"ש והכנ"הג דדעתו בפי' דמעכבין באנו לההיא דנחלקו הפוס' היכא דמרן הביא לנו סברא אחת בב"י וכתב עליו דאין דבריו נראין אי קבלנו הוראותיו או לא ע' בס' כפי אהרן ח"א ח''המ סי' ו' דקי"ט וא'הע דצ"ד דדעתו דבס"הק חזר בו וה' פני יצחק נ"רו בח"ב דנ"ה חלק עליו וכתב דבכגו"ד לכ"ע קי"ל כמ"ש בב"י וקבלנו הוראותיו ע"ע ובכן איכא הכא ס"ס ס' אי אעיקרא דעת הרב"י לחלק ולומר דמעכבות דלמא כונתו כמ"ש ה' נחלת שבעה ואת"ל דדעת הרב"י לחלוק דלמא הלכה כאומרים דבשלחנו חזר בו ודעתו דאינם מעכבות כ"ש דקרוב לשמוע דברי הנח"ש דדעת כולם ואף הרב"יו הוא דב"ח צריכה עשרה לכתחי' אבל לא בדיעבד וכלומר דיכול לישא בלי ברכות וכמ"ש הפ"ת בסק"ז. והכין חזינא לה' ז"לא בח"ב דר'סו ע"ב דמפרש לה הכי וכנראה דנקיט הכי להלכתא ומדוע לא חש לסבר' החולקים נראה דהבין כדעתינו וכ"ן עיקר. וה' בית עובד בדינים השייכים לב"ח נגרר אחר הב"ש ולא עמד בשרשן של דברים כמנהגו הטוב לידע אם דבריו מוסכמין. וע' לה' כס"א או"ב שהבין דמ"ש הבא"הט בסק"ד והוא מדברי הב"ש דבדיעבד אין לחזר אחר עשרה דהכונה שיברכו בלתי עשרה ומכח זה הקשה מה שהקשה אבל האמת אין הכונה כן רק דבדיעבד תנשא בני ברכות וכמו שהבינו הז"לא והפ"ת ז"ל

ד ס"ו ש"ע אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ח' בלבד. בתולה שנתפסה בזינות בין באונס בין ברצון אין לתת לה ברכה כל ז' יד"א הג"הט סק"ה משם הג"ור וע' חקרי לב א''הע סי' ל''א מה שפלפל בתשובה זו

ה בחור נואף שנשא בעולתא דידיה אם דינן כאלמון שנשא אלמנה במחלוקת הוא שנוי בין הפוס' ה"ד ה' פתחי תשובה סק"ט. וע' חק"ל סי' ל"ב שפלפל בזה והעלה דספק ברכות להקל ודיינינן ליה כאלמון שנשא אלמנה לשמחה ולברכה

ו בענין צוואות ר"י החסיד על הזיווגים ע' מ"ש הכ"נהו בסי' זה. ולה' פתחי תשובה ביו"ד סי' קט"ז סק"ו ולעיי סי' ב' סק"ז חיים ושלום ח"ב סי' צ"א רוח חיים סי' זה מאות י"ג ואילך. הון יוסף זאמירו סי' ט' יו"ד י"א ומה שרמזתי לעיל סי' ב' אות ה'

ז ס"ט בהגה ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה ע' כנ"הג הגה"טו ס"ק י"ז דבקושטא נוהגין לקרות הכתובה קודם ברכת אירוסין ונישואין ומפסיקין בקידושין בין כ"א לנישואין. ופה סופיאה נוהגין שמברכין ברכת אירוסין ומקדש החתן וקורין הכתובה וקונין מהחתן ומברכין ברכת חתנים וא"חך חותמין הכתובה. וע' מוה"רי מברונא בתשו' סי' צ"ד שמדבריו נראה ולא ישר בעיניו המנהג הזה ודעתו לחתום הכתובה קודם הקידושין

סימן ס"ג

א ס"א ש"ע וצריכה שתפסק בטהרה וכו' ולא תתחיל לבדק עד יום ה' לשימושה. ע' ב''ש סק"ג דאם ראתה דם ומצאה כתם בתוך ז"ן והתחילה לספר ז"ן אחרים ומצא כתם יותר מכגריס ועוד דאינה תולה בדבר אחר כיון דאעיקרא באו הז"ן ע"י דם מהמקור אך בכלה או בעלת כתם מעיקרא י"ל דתולין בכל דבר ושגאון אחד רצה להחמיר משום לא פלוג. וע' פ"ת ביו"ד סי' קצ"ז סק"י שהביא משם הדג''מר שכתב שיש להקל אף בראתה. ובס' יד יוסף הנ"דמ לא' מרבני גאליצייף נ"רו בחי"וד סי' ע"ה הביא משם התו'הש והסדרי טהרה ג"ך שהקלו בזה והוא ג"ך דחה דברי הב"ש והעלה כן להלכה יעו"ש

סימן ס"ד

א ס"א ש"ע הנושא בתולה צריך לשמח עמה ז''י וכו' ולא ישא ויתן בשוק וכו', ע' פ"ת סק"ב בחתן תוך שנתו אם מותר לצאת לסחורה למדינה אחרת. וע' למו"הר בס' באר המים חא"הע סי' ע"ג בחתן תוך חופתו שאירע לו הפסד גדול בסחורותיו ויש לו צורך גדול לצאת לדרך שהתיר לו לצאת אפי' תוך ז' ימי המשתה כל שנותן לו כלתו רשות ועמד ע"ד הדב"מ ח"א א"הע סי' כ"ח וע"ד ה' החינוך סור כי תצא י"ש. וע' חיים ושלום ח"ב סי' ז"ך לאלמון תוך ג"י

ב ס"ב ש''ע הנושא את הבעולה צריך לשמח עמה וכו'. מחזיר גרושתו א"ץ לשמח עמה כלל ואין מברכין ב"ח הרד"בז בס' דברי דוד סי' ס"ד. והנה במ"ש דאין מברכין ב"ח זהו היפך מ"ש הוא עצמו בחדשות ח''א סי' שמ"ב ובדפוס פייוררא סי' תק"סז ותק"סח (רמזם ה' שי''וב סי' ס"א) דמברכין ז"ב ושכן הוא המנהג ודלא כמ"ש בס' משפט שלום