אבני האפוד חלק א קנד

עם מוהרח"א ז"ל ושדעת ה' שע"המ דלדעת הרמ"בם אין לחלק בין נדה דאורייתא לדרבנן והרב המלי"ץ ז"ל בתשו' כי באה בס' הון יוסף סי' טו"ב כתב דענין זה הוא מקצוע גדול אי אתי דרבנן ודחי לדאורייתא והאריך הרחיב והביא בידו תשו' הרדב"ז כ"י שכתב בפירוש דחופה כזאת קונה כיון שהיא ראויה מ"הת ומר הוא דקאמר דאילו היה רואה השע"המ תשו' הרדב''ז לא היה חולק על מוהרח"א אך הרב המחבר בתשו' סי' ח"י מדבר דברים טובים ונכוחים כלביא יקום ופרש כנפיו לארבע רוחות במקצוע זה אי אתי דרבנן ודחי לדאורייתא ולא נסוג אחור מכח תשו' הרדב"ז והעלה דמידי פלוגתא לא נפקא ועמ"ש בסי' י"ט וכ"ו

ו שם בהגה אשה חולנית חולי מות וכו' מאחר שאינה ראויה לחופה אין בעלה יורשה. תשו' הרא"ש הלזו הביאה מרן ב"י בר"סי ץ' וע' טו"ז. ב"ש ח"מ בסי' זה סק"ד יד"א הגהב"י סק"ה. פ"ת סק"ח וה' הון יוסף שם בסו"סי ט"ז העלה דכל שהנכסים שלה ולא של אביה גם הרא"ש יודה דיורשה ולכל האופנים זיכה לבעל מטעם מוחזקות והרב המלי"ץ בתשו' סי' טו"ב כתב על תשובה זו דכיון דמרן ב"י השמיטה משלחנו לדידיה טעמא הוי משום דסותר את עצמו וא"כ אין ללמד ממנה כלום ועמ"ש הרב המחבר שם בסי' ח"י דט"ל

סי' ס"ב

א ס"א ש"ע צריך לברך ברכת חתנים ברכת אשר יצר חת האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו פירושה אשר יצר את האדם בצלמו של הקב"ה בצלם ודמות תבניתו של האדם ואינו סובב להקב"ה ה' חמדת ימים בפ"ז ליו"הך בפי' העבודה על מאמר גולם תבנית מן האדמה יצרת ושל כת הקודמין היא זו שכ"כ האבודרהם בה' ברכות

ב מחזיר גרושתו לדעת הגאונים מברך ברכת אירוסין ולא ז"ב אבל אין כן מנהגנו. הרדב"ז בחדשות ח"א סי' שע"ג ה"ד היד"א בהג"הטו סק"ד וז"ל תשובות הגאונים הנד"מ בבערלין ש' תר"ח צד 301 סי' קס"ג ומה שזכרת בשם הגאון שמי שגרש את אשתו ורצה להחזירה שא"ץ לז"ב אלא צריכה ברכת אירוסין בלבד לא אדע איזה גאון אמר זה ואיך יתיישב דבר זה מפני שאם צריך הוא לברכת אירוסין הוא צריך ג"ך לז"ב ואם אין צורך לז"ב אין צורך גם לברכת אירוסין לכן מאמרו זה אינו מתיישב שמשעה שנפסקו הנישואין הראשונים נעשו השניים תחילת נישואין וצריכין בהן לשתיהן לברכת אירוסין וברכת נישואין ע"כ וזה הוא תנא דמסייע לס' הדב"ז אך הרדב"ז עצמו ה"ן נסת"ר מחמת"ו וכמש"ל סי' ס"ד וע' שיורי ברכה סי' זה שרמז להרד"א בשער ט' שהביא תשו' הרי"ף ז"ל דס"ל דמברכין ז"ב וראיתי אני בדברי הרד"א במקומם והן הנה דברי התשובה הנז"ל אות באות ואיפשר שאיש אחד ילדן יען כי בתשו' הגאונים הנז' אינו כתוב על מצאה למי הרה

ג ס"ד ש''ע אין מברכין ב"ח אלא בעשרה גדולים וכו'. בב"י הביא משם ת' הרש"בא בח"א סי' אלף קס"ז שאם אין במדינה עשרה וא"א להביאם שם ממקו"א השיב ב"ח אינה בפחות מי''וד ובכתבי מוהר"אי סי' ק"ם כתב בשם ת' מיימוני דאין ברכות מעכבות דיעבד דוכי תעלה על דעתך שאם אין במדינה עשרה שלא תנשא אשה משום דב"ח בי"וד וכתב עליו מרן הרב"י דמה טענה היא זו דאה"ן שאם אין שם עשרה שלא תנשא ואין זה אלא כמכריע הדבר בעצמו ע"כ. ואני עבדו לא זכיתי להבין דברי מרן ב"י דאם כונתו דהרש"בא ות' מיימו' פליגי דלדעת הרש"בא אם אין שם עשרה לא תנשא ודעתו להסכים עם הרש"בא ודחה הכרעת ת' מיימו' קשה דמי הגיד לו דהרש"בא ס"ל דאינו יכול להנשא הרי שאלת הרש"בא הלא היא על עיר שאין בה יו"ד לברכת נישואין וא"א להביאם ממקו"א אי מברכין ברכה אשר ברא בפחות מיוד והשיב דב"ח אינה בפחות מי''וד וברכת אשר ברא מכלל ב"ח היא ע"כ והכונה דלא יברכו אבל לא פירש דבריו אם דבר זה מעכב מלינשא ודבריו הנה הנם כדברי הש"ס. ואיפשר דדעתו היינו לכתחילה אכן בדיעבד ברכות אינם מעכבות ותנשא וכדעת ת' מיימו' וכן ראיתי למוהר"אי ז"ל במכתביו שכתב וז"ל אמנם מצאתי בתשו' הרש"בא ובתשו' המיימו' דאינו מעכב כלל (אם לא יהיה ט"ס בדברי מוהר"אי וצ"ל בתשו' הרש"בא והיא בתשו' מיימו' כי התשו' הזאת היא בתשו' דשייכי לה' אישות סי' י"ח וחתים עלה שלמה בר אברהם) ואם כונת הר"בי היא דגלוי וידוע לפניו שהרש"בא ות' מיימו' אמרו דבר אחד אולם דעתו הוא להיפך ולומר דהטענה אינה טענה דא"הן שאם אין שם יו"ד שלא תנשא זו קשה מן הראשונה דאיך איפשר שהר"בי יחלק על שני המאורות הרש"בא וה"רש בר אברהם בסברא לבד מבלי שום ראיה וגם שטח הלשון אינו מורה כך ותו ולא הי"ל לכתב ואין דבריו נראין לי רק ואין דבריהם בלשון רבים

וראיתי לה' נחלת שבעה במחודשין סי' י"ב אות ח' שכתב ע"ז וז"ל ולעד"ן פשוט דגם הרב"י יודה בעיקר הדין דבכל התורה אין הברכות מעכבות את המצוה אך הר"בי חולק על הראיה שהביא ת' מיימו' וכי תעלה על דעתך אם אין במדינה עשרה והרב"יו חולק ע"ז דמה טענה היא זאת ואינו חולק רק על הראיה אבל על עיקר הדין מודה ותדע שהרי לא פליג הרב"י ולא דחה הראיה הב' שהביא מארוס וארוסה אלא ודאי דאינו מעכב בדיעבד כלל וכו' יעו"ש. למדנו מדבריו תרתי חדא שגם הוא הבין