אבני האפוד חלק א קנב

שנתן לבנו ולכלתו למתנה גמו' נתכון וסתמו כפירושו ורמז לעיין בס' דב"מ ח"ב סי' ע"ג וע"ד והרד"ק האחרון בס' ידי דוד סי' ק"ז נשאל על ר' שנתן לבנו בעת הנישו' תכשיטי זהב וכסף הראויין לכלה ובאו אח"ך ליד האם וקצת מהם נשארו בידה ואינה רוצה לתתם לו וגם אחיו טוענים כי הוא לאמצע והאריך הרב ז"ל ופלפל ע"ד מוהר''ם שלטון בס' בני משה סי' מ"ח וע"ד הדב"מ דנראה מנגד לזה וסו"ד זו הלכה העלה לזכות לש' אף לדברי הר"מ ושכ' מוהר"מ שלטון היא יחידאה נגד כל הפוס' והסכימו עמו ה' רבנים מח"ור שלוניקי שם בסימנים הבאים הביטה וראה

כב אם האב נתחייב לבנו בשטח"ג בשעת השידוכין לעשות לבנו חופה ומלבושים לפ"כ גם מוהר"ם שלטון יודה וכ"ש היכא דאין האב לפנינו והטענה היא מהאחים דבאין בטענת שמא הרב הנז' שם א"הע סימן מ"א

א ס"א ש"ע כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה וכו' בד"א כשראויה לביאה. מדברי הריצב"א בתשו' דשייכי לס' נשים סי' ו' מבואר דאפי' אם הוא אינו רא'י לביאה וכגון שאין לו גבורת אנשים דליכא למימר אדעתא דב אה הכניסה עכ"ז חופה לבדה אינה קונה דבעינן חופה דחזייא לביאה ואינה גובה תוספת וע' כנ"הג הג"הט סק"ו דמפשט פשיט"ל הכי וע' יד"א סק"ה ובתשו' מוהרש"ג סו"סי ל"ו שרמז שם וע' שבט בנימן סי' רצ"ג על איש שנשא אלמנה ולא קרב אליה כי היה קשור ומת תוך שנתו דזיכה להיורשים שלח לתת לאלמנה רק מה שהכניסה ולא התוס' והמתנה וגם שהיתה נשואה עמו כמו שנה ואף שהאשה היתה תפוסה ושכן נעשה מעשה ע"ט רבני העיר י"ש ובהשמטו' דקס"ז וע"ע לשני צנתרות הזהב מיקירי ירושלם ה' מהר''י אלישר ומוהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' בני בנימן סי' ל"ו ול"ז

ב שם אבל אם היתה נדה וכו'. היא סברת הרמב"ם ורבים תמהו עליו ע' ב"ש וח"מ כנ"הג הג"הט סק"ו יד"ח סק"ט והגהב"י סק"ו ובס' הון יוסף סי' ט"ז פלפול עצום בזה ומפשטייות דברי מרן נראה דדעתו לפסק כהרמב"ם כמנהגו וככללא דקי"ל סתם ואח"ך מחלו' הלכה כסתם וע"ע בסמוך

ג שם ש"ע וי"א דדוקא לענין שלא תגבה התוספת אבל לכל שאר הדברים היא כארוסה זהו דעת הר"אש ודעימיה וכמבו' בב"י דס"ל דכי איתשיל בש"ס דוקא לענין תוספת איתשיל אבל לשאר דברים ליורשה ולהטמה לא הרי היא כאשתו לכל דבר וכתב מרן בב"י דכיון דסלקא בתיקו מספקא לא מפקינן ממונא. ומינה דאם מתה תחתיו והוא תפוס בכתובתה זוכה הוא בירושתה וכן אם מת הוא ואתייא לגבות התוספת והיא מוחזקת זוכה היא בתפיסתה ע' ב"ש סק"ב וכ"כ להדייא מוהרש"ג בתשו' סי' ל''ו אך הפמ"א ח"א סי' קי"ד כתב דבכג'וד אף אם הבעל מוחזק אינו זוכה לגבי יורשי האשה דאינהו הוו ודחי ואיהו ספק עי"ד וכבר חלק עליו בזה ה' עדות ביעקב סי' כ"ט והק"מר בח"א דע"ב וע"ש מ"ש דלדעת הרמ"בם מט"עא ל"מ תפיסתו עי"ד וע' בס' שבט בנימן סי' רצ"ג

ומהבימר דברי העדו"בי בשרשן ראיתי שחידש מדנפשיה טעם חדש שאין לזכות לבעל בתפיסתו בכה"ג משום דכי יקרב הבעל לומר קי"ל כהר"אש וסיעתו אשר אמרו דהבעיא אינה אלא לענין תוספת אך לשאר מילי כבר נגמרו הנישואין ואני מוחזק בנכסים ועליך הרא"ה דהלכה כהרמ"בם דהממ"ע וכי אתינן עליה מצד זה א"כ תטמא לה דאם אתה בעלה ליורשה אתה בעלה ג"ך להטמא לה וכ"ת ה"ן לא היא דאמנם כיון דאית לן ס' הרי"ף והרמ"בם דסברי דבעיין בכל מילי וסלקן בתיקו הרי ודאי דיש לנו לחוש ג"ך לס' זו של הרי"ף ורמ"בם דלא למיהב רשות כלל להטמא לה א"כ הרי חזר הדין למה שאמרנו בתחי' דיאמרו ה"ז בעלה ליורשה וליטמא לה דהוי מצוה לאו אתמהה? לכן נלע"ד בפשיטו' כל כה"ג דנ"ד אפי' תפס מפקינן מטעמא דכתיבנא א"ד ז"ל

ואחר הס"ר כרב גדלו דברים הללו אינם עולין להלכה דהיאך נוכל להוציא הממון מידו מכח דא"כ יהיה חייב ליטמא לה ומחמת ספקא דאורייתא דדינא הוי דניזיל לחומרא לא יניחוהו ליטמא לה ובעבור הפסד המעות זו לא שמענו וכבר נודע דגם בממונא דפתיך אאיסורא כגון רבית וכיוצא דהממון גופיה הוא ממון האסור עכ"ז המוח' אומר קי"ל ולא משגחינן אאיסורא דנפק מיניה וע' אמרות טהורות ריש סי' כ"ח דל"ו ע"א שכ"כ להדייא

ובר מן דין דבריו הנה הנם היפך תוספתא ערוכה פ"ב דיבמות דתמן תנינן אלמנה לכ"ג ג"וח לכהן הדיוט הרי הן כאשתו לכל דבר יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה יורשה ואינו מטמא לה הרי להדייא דאע"ג דזוכה בירושתה והיא גם היא זוכה בכתובה ובמזונו"ת עכ"ז אינו מטמא לה נמצא דלאו הא בהא תלייא. ואנהירניהו לעיינין ה' שער המלך בדנ"ד ע"ג דגם התוס' ביבמות דפ"ט ע"ב ד"ה כיון סברי מימר הכי שוב הסכימו דלאו הא בהא תלייא דמצינו בנשאת ע"פ ב"ד דיורשה ואינו מטמא לה ותמה הרב עליהם דלמה לא נסתייעו מתוספתא הלזו וכיוצא בזה המצא תמצא בס' ערך השלחן א"הע סי' ץ' חו"סי י"א וע' עבודת השם חיו"ד סי' ט"ז.