אבני האפוד חלק א קנא

ט"ו כל היכא דמתה הבת אחר שנה ומחצה שכבר נהנית מכל התכשיטין והבגדים שנתן לה אביה כ"ע יודו דזכה הבעל דליכא למימר דלא זכה הבעל עד שיבלו. חמשת מלכי מדי"ן הו"ד בס' בני בנימן וקרב איש סי' ט"ו דל"א. ואתה תחזה בנדונות שבאו בדברי הפוס' המצויינים דלא אחד בהם ששם קצב לזמן וע' להגאון ר"לץ בס' מעשה איש שם דנ"ט ע"ג שכתב וז"ל כיון דכבר נהנית ג' שנים שגבה הבעל מחמיו שכירות הבית והיה מתפרנס הוא ואשתו יחד הרי נהנית וכמ"ש ה' בא"המ סי' ח"ן וכו' ולכ"ע זכה הבעל וכו' עי"ד

סימן נ"ה

א ס"א ש"ע ויחוד זה הוא נקרא כניסה לחופה. מרן ב"י ומו"דם ז"ל הביאו לנו ס' הפוסק' מה נקרא חופה? וע' לה' נחלת שבעה במחו' לסי' י"ב אות ח"ט דהעלה דהחופה היא או פריסת הטלת או פריסת היריעה ע"ג כלונסאות ודחה דברי בעל העיטור כי הובאו בית יוסף וראה זה מצאתי כתוב בגיליון הטור לאחד מהקדושים וקרוב לודאי בעיני שהוא מהרב מהר"שי בע"ס נאמן שמואל וז"ל ומנהג בני ארטא לפרס עליהם סודר ומברכין ברכת אירוסין וברכת חתנים בבית הארוסה ושם פורסין על ראשיהם טלת ואני בתחילת בואי לארץ הזאת היתי רוצה לערער על מנהגם בשני דברים שהטלת אינו חופה כמ"ש הרב המח' בשם בע"הע וגם שמברכין ב"ח בבית אירוסין ובגמרא פ"ק דברכות אמרינן מברכין ב"ח בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין עד שהשם האיר עיני וראיתי בס' המנהיג סי' ק"ט שכתב דמה שפורסין הטלת הוא חופה וע"ש בסי' ק"ח וק"י וכ"כ הר''דא בסוף ספרו בברכת אירוסין. ולמאי דמברכין ברכת חתנים בבית האירוסין מצאתי בכל בו סי' מ"ה כתב דמנהג העולם כדין הגמרא אבל מנהג נרבונא לברך הכל בבית האירוסין ושם נ"ט לדבר ואינו מחוור י"ש וכמנהג ארטא ראיתי אח"ך שנוהגין בקושטנטינא כל הק"ק ע"כ

ב ס"ה בהגה וה"ה אם נשאם במקום שלא זכה בנדונייא וכו' הטור ז"ל הביא כאן מחלוקת רש"י ור"ת בכותב נדונייא לבתו וכנסה ולא הספיק לפרוע להחתן ומרן גילה דעתו לקמן בסי' נ"ז ומור"ם לעיל סי' ג"ן וע' למוהר"ש גאטינייו ז"ל בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ל' פלפול עצום בדברי רש"י ז"ל. וע' כנה"ג ויד"א בסי' זה חידושי דינים ואני הדל קבעתי להם מקום לעיל סי' ג"ן לך נא ראה

ג ס"ו ש"ע המארס את האשה וכו'. ע' ירך אברהם א"הע סי' א'

ד שם ש''ע ואינה גובה תוספת כלל הואיל ולא כנסה וכו'. ע' למוהר"י פאראגי בתשו' הנד"מ סי מ"ה מה שפלפל בזה

סימן נ"ז

א ס"א ש"ע מסרוה שלוחי האב לבעל ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה אע"פ שהנדונייא עדיין בבית אביה בעלה יורשה. פסק כדעת הרמ"בם ורש"י ודלא כדעת ר"ת דעימיה והובא מחלוקותם בטור לעיל סי' נ"ה ובמור"ם בהגה לעיל סי' ג"ן. ושם כתבנו איזה חילוקי דינים בזה. אך עתה נדבר למען דעת מה דעתו של מרן ונ"מ לבני א"י ודכוותייהו שקבלו עליהם ס' מרן. ובזה נבוכו האחרונים דהרב בית יאודה בח"א דקי"ב וה' אדמ"ק ח"א סי' ל"ג וה' נח"ב ח"ב דפ"ה כתבו דנקטינן בזה כדעת מרן ולכן אף אם אבי הבת מוחזק אינו יכול לומר קי"ל ומוציאין מידו. ולעומתם הג"א בתשו' הביאו הרב פרי הארץ ח"ב דפ"ד והפר"הח שם וה' פרי האדמה בח"א דס"ו וה' ראש משביר בסי' א' ד"ה תפסו במושלם דאף בא"י יכול המוחזק לומר קי"ל קבלם כעמיר האי תנא בתראה שלים ה' כפי אהרן בח"א סי' יו"ד ואחר שעמד ע"ד זו הלכה העלה דאף בארץ הקדושה ובאתרי דקבלו עליהם סב' מר"ן יכול המוח' לומר קי"ל כר"ת עי"ד באורך שם ובסי' י"א ג"ך הן' אריוך אליו על פתגם דנא וב' הרבנים שחלקו על ה' כפי אהרן ה"ה מוהר"י קאפילוטו ומוהר"א אשכנזי זל הוב"ד בס' בני בנימן וקרב איש חא"הע סי' ט"ו ושמה הובאו עוד חבל נביאים מרבני הזמן שרפים ואופנים שהסכימו להוציא מן האב אע"פ שהוא מוחזק כיון דקבלו עליהם ס' מרן עש"ב וכ"כ בס' מעשה איש חא"הע סי' י"א. וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב א''הע סי' כ"ט שגם הוא הסכים לזכות המוחזק בטעם קי"ל אפי' באתרא דמארי ביתא מרן ז"ל

סימן ח"ן

א ס"א ש"ע צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ך מה"א והגם דבש"ס מפיק לה מקרא ס"ל להרמב"ם דאינו אלא אסמכתא בעלמא. ארעא דרבנן אות תק"טו. וכ"כ ה' הון יוסף בסי' ד' דהכי איתא להדייא בפ' נערה רג"ן ותמ"ה יקרא על ה' לח"מ דלא זכר שר מההיא סוגייא ע"ע

ב שם אבל חם היה עשיר ראוי ליתן לה כפי עשרו. ראוי אמרו אבל אין כופין ודלא כהרב"ח והנ"ץ שכתבו דכופין הון יוסף שם. וע' משכנות הרועים מע' הנון אות י"ב דר"מב שכתב דאם הבת יוצאת לתרבות רעה דכופין עי"ש

סימן ט''ן

א ס"ב ש"ע ייחד לו בית וכלי בית וכו' קנה כלי הבית. אם גם לענין זה בעי' כל התנאים הנז' במחלו' הוא שנוי ע' כנה"ג הגה"ט סק"ט. יד"א סק"ג וע"ש בסקו"ח מ"ש משם הפמ"א דתכשיטי כסף וזהב של כלה ודאי דמה