אבני האפוד חלק א טו

הרש''בץ בח"א סי' צ"ד והביאו ה' עבודת השם בא"הע סי' צ"ח דקנ"ה ע"גו תמקה' תמ"ה יקרא עליו דמאחר דתנאים אלו נעשים בשעת קידושין א"כ נראה דאפילו קנין אינו מצריך דהן הן הדברים הנקנים באמירה וכתב שגם מוהר"אנח בח"ב סי' ס"ז ס"ל דהתנאי מהני יש"ב וע' בתשו' כי באה בס' בני בנימן ח"א סי' ל"ד להר"הג כמוה"ריא שכתב דהיכא דיש מנהג שלא לישא ב' נשים אפי' בסתמא אינו יכול לישא

נ"ד עברו קטטות ומריבות ביניהם ונתארכו הימים ימים של צער וא"א לתווך השלום ביניהם נכון הדבר שיתירו לו ב"ד שבועתו. יד"א מ"ק הגה"בי סק"ן משם הגו"ר חיו"ד כ"א סי' ד' ומ"ב ס"ק מ"ד. והרב מוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד דל"ו ע"ד מסתמיך ואזיל אכתפיה דהג"ור לנ"ד. והרב המחבר מ"מ שם בסי' י"א ד"מ ע"ד ירד לחלק דנדון הג"ור שאני דהיה הדין נותן לגרשה בע"כ וגם בשום אופן לא היה איפשר לתווך השלום ביניהם ועכ"ז לא סמך על עצמו וכתב אם יסכימו עמו בעלי הוראה משא"כ בנדון דידהו. גם ה' כמוהרי"ץ אשכנזי נר"ו בתשו' סי' י"ב שם לא רצה לסמך אתשובת גו"ר הלזו אולם הרב מוהר"שמ בספרו עבודת השם א"הע סי' כ"ט דקס"ה וקס"ו ע"ב חזר וחיזק דבריו הראשונים עי"ד

נ"ה ס''ב ש"ע נשבע שלא ישא אחרת ע"א ושהתה יוד' שנים וכו'. בנשטתית אי מותר לישא עליה אחרת ע' כנ"הג ס"ק ע"ז וס"ק ג"ן. יד"א ס"ק ע"ג שכתב משם הפוס' דמתירין לו שבועתו וישא אחרת עליה וכבר האריך בזה ה' שדי חמד מע' אישות סי' ב' מאות ב' ואילך וכולם נקבצו באו ונרמזו בקיצור בד"ש ע"ג ושם בדס"א ע"ג ואילך עמד אי בעינן כל סימני שוטה הנזכרים בפוס ובס"קב הרחיב הדבר דההיתר הוא כל שבאמת נראה שא"א לבעל לדור עמה מחמת העדר נקייות גופה ומלבושיה ושאינה יכולה להתעסק בשום דבר מצרכי הבית יעו"ש וכן דעת מז"ה מוה"רח פיפאנו ז"ל בתשו' שהדפסתי בס' עין משפט הנד"מ חא"הע סי' י"ד והסכימו עמו שלשת הרועים רבני שלוניקי וכפי הנשמע מדבריו שם דאינה שוטה בהחלט שהרי כתב אם תתרצה לקבל גטה מדעת ורצון א' מקרוביה אזי מחויב בעלה לפרוע לה כתובתה משלם ובפרט כי באה בשאלה דאינה עושה לבעלה כמשפט הבנות לאפות ולכבס וכו' וגם שמורדת מתשמיש וכו' וכתב דפתיר ועתיר לישא א"א עליה יעו"ש. גם הר"הג מו"הר מוהר"אג בס' צ' הכסף ח"ב חא"הע סי' ח' ט' כתב להתיר בזה וז"ל אחר שעמדתי על הדבר בספרן של צדיקים אנכי הרואה דדינא יתיב שיכול הבעל לישא א"א עליה בנשתטית וכבר עשו מעשה רבני ירוש' ורבני שלוניקי ורבני אזמיר וכו' ודאי הכי עבדינן עובדא ואבתרייהו דרבנן קדישי קא גרירנן. וגם היתר לשבועתו א"ץ הבעל מדינא אלא דמהיות טוב הוא דצריך התרה מב"ד על שבועתו שיתירו לבעל השבועה את"ד וע"ע דברי שמואל חא"הע סי' י"ב

נ"ו אם אחר שהתירו לבעל שבועתו ונשא אשה נתרפאית הראשונה ותובעת מבעלה שיפטרנה בגט והוא אינו חפץ לפוטרה ואומר שתשאר איתו הדין עמו. הרב החר"יף בתשו' כי באה בס' עולת איש סי' ג' והסכים עמו הרב המחבר שם

נ"ז נשבע שלא לישא אחרת וע"י שנאה שלחה מביתו ועדיין לא קיים מצות פ"ור דאין לו בן זכר כ"א בנות איכא למימר דמתי' לו ב"ד שבועתו. מוהר"ש מאטלון בתשו' כי באה בכ' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד דל"ג ע"ד והגאון מו"הר מוה"ראג שם בתשו' סי' י"א דמ"א ע"א כתב דאישתמיט מיניה תשו' מוהר"שך ח"א כי' ך' הובאה בכנ"הג סי' קי"ט ה"גהט ס"ק כ"ו. והרב הפוס' הראשון בספרו עבודת השם סי' כ"ט דקס"ד כתב דעינו ראה תשו' מוהר"שך ז"ל אך דעתו לחלק בין חרג"מה דהתם קאי מוהר"שך לנ"ד דהוי משום ליתא דשבועה, דאיכא למימר דאדעתא שלא יקיים מצות פ"ור כראוי לא קבל השבועה יש"ב ובסוף הפסק דק"הז ובס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' דק"נע

נ"ח נשבע שלא לישא אחרת ונפלה יבמתו לפניו אי יכול ליבם. ע' כנה"ג ס"ק פ"ג. יד"א ס"ק פ"ב ומ"ב ס"ק כ"ט. וכבר עמד בזה הגאון מוה"ר מוה"ראג בס' צל הכסף ח"א סי' י"ג מד"ע ואילך והאריך הרחיב ברוחב מבינתו ופלפל בחכמה על כל דברי הפוס' קמאי ובתראי ע"ש נפלאות מתורתו. וע"ע בס' בני בנימן וקרב איש ח"א סי' כ"א ובתשו' להרב אי"ש טוב וישר ר"לץ צ"רו כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ג דמ"ה. ע"א וע"ע מה שרמזתי לקמן סי' ק"סה

נ"ט אם בשעת השבועה היה בדעתו שום אשה ואפי' יבמה הוי כאילו פירש יבנותו בהדייא. יד"א ס"ק פ"ג משם הרד"בז. ולכן בכתובות של עיר שלוניקי שכתוב שלא ישא אחרת עליה וכו' ולא בשום אישות כלל כונת מתקני לשון זה הוא דבאו להוסיף אף יבמה בכלל כדי לצאת ידי כל ספק ושכ"כ הר"בד בא"הע סו"סי ק"ד. וכ"כ היכא דנהגו להשביע לאחי החתן לפטר אשת אחיו בחליצה דאסור ליבם אף אם גם היבמה חפצה ביבום. צל הכסף שם דפ"ח ע"ג

ס' אשה שאין לה ארח כנשים ומחמת זה רוצה בעלה לגרשה אי מתירין לו שבועתו במחלוקת הוא שנוי ע' כנ"הג ס"ק ע"ג. יד"א מ"ק ס"ק ע"ב ומ"ב ס"ק טו"ב נ"ג. אהל יצחק בהשמטות סי' ט"ל. באר מים חיים ח"אה סי' ב' שער אשר א"הע סי' א'. ומיהו ע"כ לא נחלקו אלא היכא דאין לה ארח כלל אבל אם אין לה וסת קבוע באופן שרוב ימיה בטומאה אליבא דכ"ע מתירין לו שבועתו