אבני האפוד חלק א קמו

על ה' בני משה והב"אמח בכח דאין ספק דאמרי' בזה אדעתא דהכי ל"ן. ושוב מצאתי בכת"הק להרב שמעון פסח ז"ל שאחר שהביא דברי הפוסקי' הנז' כתב משם ה' יד ימין חא"הע סי' י"א דדחה דברי הבני משה ומוהר"חמ ז''ל והסכים ה' מוהר''דח לדבריו דנדחו דברי הרבנים הנז' ולכך פסקו בנדונם דפטיר ועתיר מהשבועה ומהקנס ואפי' במומין שבגלוי מצי אמר עדיין לא בדקתי ומוהר"דח הביא ראיה מתשו' הר''אש שבס' בשמים ראש דבשידוכין אפי' דאיכא חרם ושבו' וקנס מום כל דהוא מבטל השידוכין א"ד ז"ל

בר מר דין איפשר דב"נד גם הבאמ"ח יודה דהמשודך פטיר ועתיר דהרב קאי היכא דנקשרו עצמם בשבועה לבד מש"אכ למנהג סופיאה דנקשרין זה בזה בשבו' ובקנס ואם המשודך רוצה לחזר מהזיווג בלתי שום טענה בפרוע דמי הקנס נפטר גם מהשבו' והכי דיינינן מעשים בכל יום דכשהוא פורע הקנס אף בלתי שום טענה אנחנו מרשי אותו להפריד הקשר דפשט המנהג לפרש כונת השבועה שנשבע לקחתה ואם לא יחפץ האיש לקחת את משודכתו בלתי טענה מספקת יתן ס"מ בתורת קנס. נמצא דהם באים לדון בעד הקנס דהא מצי מימר לה המשודך כל כמינך אם אני פורע לך הקנס פטור אני מהשבועה נמצא דנעקר הדבר מאיסור שבועה לממון. וכל היכא דאנחנו באין לדון על הקנס גם הבאמ"ח יודה דלא החמיר כ"כ אלא משום סרך שבועה והגם שבדברי ה' בני משה שהעתיק היד"א כתוב למ"ר דהיה הענין בקנס ובשבועה מ"מ הוי בכגון דאפי' אם יפרע הקנס עדיין השבועה קיימת וכמ"ש מחלוקת זה הכנה"ג ביו"ד סי' רל"ו הגה"ט סק"ד אבל לדידן דבפרוע הקנס אנחנו פוטרין אותו מהשבועה ויעו' כנה"ג בסי' זה ס"ק ז"ך לכ"ע הם באים לדון על הממון והדין נותן כמו שאמרנו

גם אם יתברר הדבר ע"פ הרופאים דהנערה הוכתה במכת השחין אך נתרפאית והמשודך טוען כי ירא פן יחזר לה החולי נראה דהדין עמו דאע"ג דהח"מ בסי' קי"ז סק"יב נסתפק בזה למעשה אך מדברי הב"ש שם נראה דפשיט"ל יעו"ש

י ראובן נשתדך עם בת ש' בהחבא שלא מדעת ורצון אביו ונתחייב בקנס אם יעבר עליו ויהי כשמע אביו חרה אפו וכו' ר' פטור מן הקנס ומן השבועה. יד"א הגה"בי ס"ק ל"ז משם הפוס' וכן העלה מו"הר מוהרש"א בס' דברי שמואל א"הע סי' י"ג היכא דהמשודך היה אנוס מצד אביו ואמו שישתדך עם זאת ושוב חזר בו דפטור מהקנס ומהשבועה דהו"ל אנוס יש"ב

י"א משודך שרוצה לפטר עצמו מהשבועה בטענה שאין לה דדין ולא ארח כנשים ע' כרם שלמה חי"וד סי' כ"ד וה' באמ"ח ח"א א"הע סי' ב' עמד ע"ד והעלה דכל שהיא עדיין בת ח"י שנה לבו נקפו להתיר והטוב והישר להמתין עוד מעט זמן י"ש

י"ב שם ש"ע וכן אם קלקל המשודך מעשיו. ע' תשו' מוה"רש דיל ויקייו כי באה בס' פחד יצחק אות הסמך הנד"מ מדצ"ה ואילך מה שפלפל בתשו' הרש"בא הלזו עם תשו' הר"ן סי' נ"ג וע"ש בדצ"ו ע"א דבאיזה דפוסי ש"ע הוסיפו והמיר לעכ"ום בדין היוצא מתשו' הרש"בא והוא טעות כי בתשו' הרש"בא מבואר דהקלקול הוא שהיה משחק ודין המרת דת יוצא מתשו' מוהר"ם שבמרדכי ושם בדצ"ח עמד ופלפל בדין זה דהמרה יעו"ש וע' פ"ת יו"ד סי' רכ"ח סק"לט

י"ג יתומה אחת היתה משודכת לבחור ובמעט זמן ירד מנכסיו עד דייוטא התחתונה וזאת אומרת דאדעתא דהכי להנשא לעני מדולדל ולמות ברעב לא נדרה ועשו מעשה רבני איטלייא והתירו שבועתה. פחד יצחק שם ד"פ ע"ב ועיקר המעשה הנה זה בא בס' שמש צדקה חי"וד סי' מ"ג י"ש

י"ד אם המשודך חרש שמדבר ואינו שומע והמשודכת לא ידעה מזה אע"פ שאביה ואמה ידעו הדבר יכולה לבטל השידוך ופטורה מהקנס. חיים ושלום ח"ב סי' כ"ד

ט"ו שידוכין שקצבו זמן לנישואין ובבא הזמן החרישו שניהם ולא תבעו זה מזה כלום אה נתבטל הזיווג באופן שאם האחד מתחרט לא יהיה חייב בקנס הצד האחר עמד בזה החק"ל בא"הע סי' ל' והעלה דכיון שעבר זמן החופה הרי בטלו תנאי הנישואין וכל אחד נתחייב בקנס לשכנגדו ואפוכי מטרחתא ל"ל ה"ד ה' מוה"רי אלישר בתשו' כי באה בס' בני בנימן א"הע סי' כ"ט וגם הוא עמד על הענין והעלה כן ואפי' במקום שבועה ואחריו בא הר"הג מוהר"א אשכנזי ז"ל שם בסי' ל' ואחר שהביא דברי המב"יט בח"ג סי' קמ"ב דכתב דהזמן שקובעין לנישו' בשטר השידוכין הם לשיכין כל א' עצמו מה שיצטרך ואם נתעכב לא מפני זה נתבטל הזיווג וכו' פלפל על דבריו והעלה כדברי מוהר"י אלישר דפטור מהקנס י"ש. והן עתה יצאו לאור תשובות ה' מוה"רי פאראגי ז"ל בהשתדלות רחימו דנפשין הרב מוהר"א חזן נר"ו ושם בסי' ע"ג נשאל על ר' ששדך בת ש' וקבעו זמן לחופה ועבר הזמן והאריכו הזמן לזמן אחר והשיב דהארכת הזמן מהני לפטר את החייב מהקנס אך לענין העברת השבו' עובר עליה אף שהאורך היה ע"י פייוס כיון שלא אמר הצד האחד לשכנגדו הריני כאלו נתקבלתי וכל שלא שו קננים מחדש אם רוצה אחד מהם לחזר הרשות בידו יעו"ש

ט"ז ראובן ששדך בתו עם בן ש' ונטלו קנין ושבועה כנהוג ושוב נתן רשות ר' לש' שילך וישדך עצמו