אבני האפוד חלק א קמד

מיגאש הנד"מ בסי' ח"ק ובתשו' הרי"ף סי' קפ"ה ובס' משנת ר"א הנד"מ מע' המ' אות מ"ו ע"כ. ומהספרים שציין לא יש תחת ידי רק תשו' הר"י בן מיגאש ובאמת הרואה יראה שם דאזיל כל בתר איפכא מדעת הרמ"בם שכתב וז"ל ולענין מה שהוציא ש' בחופה הראשונה אין לו לתובעו מר' להיות כי לא הוציאו אלא לעצמו ומה שאמרו הדרא בה איהי אפי' כישא דירקא הדר הוא במה ששלח לו לא במה שהוציאו על הבאים לחופה אע"פ שהוא היה הסיבה בזה וכך הדין ע"כ. ומעתה מוכרח דמ"ש בשם רבותיו היינו הרי"ף אם לא יהיה דבר סת'ר מתשו' שבסי' קפ"ה שציין הרב הנז' במכתבו. ומ"מ עדיין כח המוחזק עומד במקומו לומר קי"ל דמלבד דלפ"ד ה' מגן גבורים ה"ה והרב הטורים סל"ה עוד בה דמרן פסק כותיה וגם הרי"בש בסי' ה' קאי בהך שיטתא וכמ"ש ה' מש"ל ספ"ו מה' זכייה עי"ד

ותבט עיני להר"ד איסטרוסא בתשו' מגן גבורים שם דנדון שלו הוא בר' שנשא אשה כדרך כל הארץ בחזקה שאין לה מום זולת שידע מקודם שהיתה חרשת מעט אך לא כ"כ ובתוך החופה נתחדש לר' שהיא חרשת יותר מדאי שאינה שומעת כלל ולא בא עליה והוציאה מביתו ותובע ההוצאות שהוציא בחופתה מחזנים ושמשים וצורך אכילה ושתייה ואחר שערך מחלוקת הרמב"ם עם הרא"בד הנז' והביא דברי ה' מוהר"שט שכתב דס' הרמ"בם היא יחידאה כתב וז"ל ובנ"ד איפשר דיודה מוהר"שט דנ"ד כיון שנמצא מקחו מק"ט ודאי הדר כמו שהדר המקח אבל נדון מוהרש"ט אין כאן מק"ט דלא נמצא בה מומין והביא דברי הרמ"ה שהביא הטור בח"מ סי' רל"ב דכל שהמוכר ידע במום מקודם חייב גם על ההוצאות וה"ן בני משפחתה ידעו מקודם וכו' יש"ב מבואר מדבריו דהיכא דהחזרה היא בעבור מום שנמצא בה דהוי מקחו מק"ט אפי' אם מצד הכלה מוחזקים חייבים לפרוע להחתן כל הוצאת החופה ואין מכלים ומחלו' הרמב"ם עם הראב"ד אינו אלא בנתבטלו הקידו' בלי מום רק מחמת חזרה

אולם חזה הוית להכנה"ג בהג"הט סקי"ט שכתב משם הרדב"ז ח"א סי' קכ"ד והובא גם בבא"הט שכתב שאם הוציא הוצאות ואח"ך גרשה בשביל מום שאינו יכול לומר לאב תן לי הוצאותי ע"כ ותשו' הרדב"ז ח''א אינם מצוייות אצלי ואנכי לא ידעתי כעת במאי עסקינן אם המום הזה נולד לה אח"ך הא אעיקרא אינו יכול לגרשה דיכול לומר לו נסתחפה שדך וכ"ש שלא יוכל לעכב ההוצאות הא אינו אלא במום שהיה בה קודם שנשאת והוא לא ידע ואם כנים אנחנו בזה מלבד דהוי היפך סב' מוהרד"א הנז' עוד בה דמה סברה היא זאת הלא כל שנתגלה עתה המום אין לך מום גדול מזה ולמה לא יהיה חייב לתת ההוצאות ואני אמרתי בכונת הרדב"ז דבא ללמדנו דאם אין הבעל מוחזק מנדונייתה אינו יכול להתפרע מן האב והיינו דקאמר: אינו יכול לומר לאב תן לי הוצאותי וזהו חידושו וכמ"ש כיוצא בזה הרדב"ז גופיה בחדשות ח"א סו"סי שפ"ט דאין יכול לתפס המתנות של אבי החתן ואמו בשביל הוצאותיו ולא בשביל הקנס אלא חוזר הכל ועושה דין עם החתן: ואם אין לא הפסיד שאין האב חייב לפרוע חובת בנו ע"כ ועפ"ז דינו של מוהר"ד איסטרוסח בנו של ה' מגן גבורים יוצא בהינומא דבמום אע"פ שאין הבעל מוחזק. נפרע ההוצאות

אשובה אראה במכתב הרב הנז' שהביא משם ה' שפת. הים בחא"הע סי' י"ד על ר' שנשא בת ש' בחזקת בתולה ואחר שנשאה נמצאת מעוברת מזינות וטוען הבעל ההוצאות שהוציא בחופה וכו' והיה מקחו מק"ט ופסק: דאם הבעל מוחזק אומר קי"ל כהרמב"ם ואם לאו פטורה מכח קי''ל כהראב"ד ור"י והרא"ש דפטרי י"ש ומר ני"ר קרא עליו ערער מתשו' המ"ג הנ"ז דכל דהוי מחמת מק"ט חייבת היא לפרוע לכ"ע וכתב ליישב דשאני נדון המ"ג דלא בא עליה וכמ''ש בשאלה אך נדון ה' שפ"הי הוא שבא עליה ואע"פ שהוא לא כנסה אלא בחזקת בתולה והוי מקחו מק"ט מ"מ חופה ונישואין איכא ואהנייא ליה לענין שאם תמות היא יורש חצי עזבונה וכיון שכן לא מחייבינן ליה לשלומי הוצאות החופה ע"כ ואין ס' שפ"הי מצוי אצלי לראות הדברים במקומם. אך עיקר החילוק לא נתיישב אצלי דאם באים אנו לפטר לצד הכלה מטעם דכיון דבא עליה ועתיד לירש חצי עזבונה לא נחייבה גם היכא דהבעל תפוס דלפי טע"ז גם הרמב"ם יודה ועל מה זה כתב. הרב דאם הבעל מוחזק זוכה מטעם ק"ל כהרמב"ם אבל האמת דס' הרמ"ה אשר עליה סמך מוהר"ד איסטרוסא: ז"ל אינה מוסכמת ופליגי עליו ע' מנחת זכרון מע' הד' דריג ע"ב מיש בזה. וע' דברי שמואל למו"הר מהרש"א בחא"הע סו"סי יוד דנק"ט ובס' מטה לחם סי' כ"ט הביא מחלו' ה' מ"ג עם ה' שה"י [וכתב דהמוח' יכו"ל קי"ל

, ד אם מצד הכלה עשו הוצאות לנדונייא ומלבושים ונתבטל השידוך מצד החתן וטוענים מצד הכלה ההוצאות במחלוקת הוא שנוי והמוחזק יכול לומר קי"ל ע' בני בנימן חא'הע סי' כ"ט ול' מטה לחם ח' איהע סי' ז'

ה שלוניקו יע"א אם אירע ענין כזה הם פטורים מלשלם ההוצאת' לפי שיש מנהג שהשמאים מהנעלת הנדונייא הם מורידים מסך הנדונייא ארבעה ורביע לק' וקוראים אותו מתנה והוא כתוב ברול ומרגלא בפומייהו דאינשי דמה שמורידין הסך אינו אלא מפני ההוצאת' שצריך להוציא בשביל קרובי הכלה שאוכלים שם וכיוצא