אבני האפוד חלק א קמג

שפירש מ"ש במתני' שיבאו עמה לבית בעלה דהיינו שפירוש כדי שיבאו עמה לבית בעלה משמע להדייא דלדעתו כל שלא פירש מן הסתם ל"א דע"ד כן נתנם וממילא דכל שנשאו ז"לז שוב אינו יכול לתובעו כיון שלא פירש וכמו שכ"כ הכנ''הג בהג"הט סק"ו משם מוה"רם מינץ ז"ל בסי' י"ז דהא דחוזרין ה"ד היכא שחזרו בהם קודם שנשאת אבל אחר שנשאת אינם חוזרים ובהביטי תשו' מוה"רם בשרשה ראיתי דדייק לה מדברי רש"בם וכדאמרן. אך זוהי שקשה דהיכי נקיט להלכתא פסיקתא פירוש רש''בם ולא הזכיר דעת התוס' והרש"בא וה"נמקי בשם הריט"בא וה"רן החולקים וס"ל דמסתמא אמדינן דעתו דבסבלונו' המתקיימין לא נתן לה אלא ע"מ שתכניסם עמה לבית בעלה וצ"י. אשתכח השתא דדין זה אי אחר הנישו' יכול החתן לתבוע הדורונות ששלח לה במחלוקת הוא שנוי. ומדברי מוהרש''דם בא"הע סי' ל"ב נראה ברור דקאי בשיטת הריב"ש ז"ל

גם בסוג אי חייב האב לשלם בעד בתו דמפשט פשי"טל להרי"בש דחייב. דבר זה ג"ך במחלוקת הוא שנוי דהנה אמת דמוהרש"דם בא"הע סו"סי ל"א רמזו הכנ"הג סק"ז כתב מדנפשיה דכל מי שנותן סבלונות לארוסתו והיא בבית אביה שהרי הוא כמי שמסרם ביד האב וסמיך אמ"ש רז"ל כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וכדברי הרי"בש הנז' ויעו' עוד בכנ"הג הגה''בי סק"ו. אך איהו גופיה בס"קט הביא משם מוהרי"מט בתשו' סי' י"ד שכתב דאם נאבדו והיא קטנה אין האב והאם חייבים לשלם והיא ג"ך פטורה אבל אם אבדם כשהיא גדולה חייבת יעו"ש וכ"כ היד"א בהגה"בי סק"ו משם הפמ"א ח"א סי' ס"ג וח"כ סי' קט"ו והדב"מ א''הע סי' ל"א וה' ירך אברהם א"הע סי' ב' דהעלה דלעולם האב פטור יהיה קטנה נערה או בוגרת אך הוא חייבת ויפרע הבעל ממנה בשעת נישואיה

וחזה הוית למו"הר מוהרש"א ז"ל בס' דברי שמואל א"הע סי' ט"ו שבקש לשים שלום בין מוהרמ"ג ומוהרשד"ם ומר הוא דקאמר דלא פלגן בהדייהו דהתם קאי מוהרשד"ם לחייב את אם החתן מדין גרמא ויען שהיה מקום לפקפק דבתו הארוסה היא מחוייבת להחזיר הסבלונות והאב הוא שיש לו תביעה עם האם ולא מהנייא תפיסת הבת בעד אביה לזה קאמר כיון שהיא אוכלת על שלחן אביה והאם הוי כאלו קבלם אביה אבל לח"יב לאביה אם נאבדו הסבלונות מידה מי זה אמר שהוא חייב וכי האב והאם יצאו ערבים ובזה מצאנו נחת דה"ט דהכנ"הג והיד"א והדב"מ דלא נרגשו מתשו' מוהרשד"ם דלא קרב זה אל זה את"ד והנה אמת דהחילוק ניתן ליאמר משום יתובי דעתא דהרבנים הנז' דלא עלה על שפתם דמוהרשד"ם חולק דהיינו עם מוהרמ"ג אמנם מלבד דבדברי מוהרשד"ם שכתב בפירוש וז"ל פשיטא שכל מי שנותן סבלונו' לארוסתו והיא בבית אביה שהרי הוא כמי שמסרם ביד האב רחוק להעמיס דדוקא לענין תפיסה נאמר אבל לא לחייבו עוד בה דלענין דינא אכתי מידי מחלוקת לא יצאנו והאיכא ארייא דבי עלאי חד מן קמאייא הריב"ש ז"ל שכתב להדייא דהדין עם חמיו לא עם הבת ושאין לחלק בין בת קטנה או גדולה היפך דברי הרבנים מוהרמ"ג והדב"מ עד שאני מסתפק אם יכול המוחזק לומר קי"ל כמוהרמ"ג ודעימיה דאיפשר דאילו היו רואין דברי הריב"ש הנגלות לנו הוו הדרי בהו

ב המדודין שנותנין לחתן אינם בכלל סבלונות אלא מלוה הם גבי החתן. כנ"הג הגה"בי סק"ו משם מוהר''אנח ח"א סי' ק"ד וכ"כ היד"א משם הב"ח וכן העלה לענין דינא ה' דברי שמואל שם ומכח זה פסק בראובן ששלח לחתנו מקצת המדודים ונטל שטר קבלה מאבי החתן שקבל מפ' סך מה לחשבון המדודים ושוב נתפרדה החבילה ונאבדו הנכסים וחייב להחתן לשלם עספ"א אלא דבמה שטוען אבי הכלה מאבי החתן שהוא יפרע לו פסק להלכה דטענתו מגן שוייא דהוא לא נתחייב בזה י"ש. וכזאת וכזאת נשאל הרב עבודת השם בחא"הע סי' י"ט והעלה לחייב את החתן והביא משם ת' מוה"רש הלוי בחא"הע סי' ה' דגם איהו סבר דמעות מדודין דין מלוה יש להם והאריך בזה בחילוקים שונים י"ש ולא דבר מענין אבי החתן אם חייב הוא לשלם בעד בנו. ונראה דבכיגוד אפי' הרי"בש הנז"ל בסמוך יודה דהאב פטיר ועתיר כיון דהבן הוא אנוש כערכו ומסתמא עיקר נתינת הסך הוא לבנו אלא דניתן ביד האב לכבוד ולתפארת. ג ס''ג ש"ע חזרה בה היא חוזר הכל וכו' ואם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה וכו' משלמת הכל וכו' זהו דעת הרמ''בם בשם רבותיו והרא''בד חלוק עליו וע' כנה"ג הגהב"י סק"יב שכתב בשם מוהר"ש טאייטאצאק שהרמ"בם הוא יחיד בסברה זו ואין לדון כמותו ומה גם להוציא ממון אך משם מוהר"אדב כתב דמצי המוחזק לומר קי"ל וע' יד''א הגה''בי סק"ט שרמז הפוס' המדברים בזה ובתוכם ה' מגן גבורים בתשו' בנו שבסוף הספר סי' ד' ושם ראיתי שכתב שאף אם נאמר שאין לפנינו אלא דברי הרמ"בם הרי כתב כאן משם רבותיו וכבר אתה ידעת שהם רב אלפס והר"י בן מיגש כ"ש שנראה שה"ה והר"ב הטורים הם בעלי סברה זו י"ש

וראיתי במכתב לאחד מחכמי דורינו החהש"ו רב ועצום כמו"הר חיים שמואל גאטינייו המ' בכור ז"ל שאחר שהביא תשו' ה' מגן גבורים למאי דקאי מר כתב וז"ל וצריך להתיישב ע"ז מתשו' מוה"רי בן