אבני האפוד חלק א קמא

ח דהא דמגרש ראשון ונושא ב' דוקא כשהקידושין לא הוו אלא קול בעלמא אבל אם הקידושין הא' הוחזקו בב"ד ע"י עדים אע"פ שיש איזה צד ספק כגון שנתקבל העדות שלא בפני בע"ד אף מגרש ב' ונושא א'. כנ"הג הג"הט ס"ק ל"ח משם מוהרי"א סי' ד' וע' למוהר"ש מורפורגו בס' פחד יצחק שם דפ"ג ע"ב שכתב דדוקא בכה"ג דהקידושין הראשונים מצד עצמם הוו קידושי' ודאין אבל אם בקידושי' הראשו' היה ספק מחלוקת הפוס' כגון שקדש בטבעת שיש בו אבנים טובות וכו' התם מגרש ראשון ונושא ב' גם לדעת מוה"ריח יעו"ש

ט שם ש"ע ואם כנסה ב' קודם שגירש ראשון ה' אסורה עליו עולמית. ט' כנ"הג הג"הט ס"ק מ"ח שכתב משם מוהרש'דם דדוקא בנתיחדה עמי אבל אם כנסה ולא נתיחדה עמה אע"פ שכבר ברכן ז"ב מותרת לחזר לו ובס"ק מ"ט הביא משם מוה"רש שחולק וסובר דאסורה אפי' היתה נדה וע' יד''א ס"ק כ"א וכ"ב וע' פ"ת סק"ד. וז"ל ה' מוה"רש מורפירגו בתשו' שם דפ"ד ע"א אם נכנסה לחופה עם הב' יש מקום לומר דאסורה לשניהם לא' משום מחזיר גרושתו ולב' משום שנכנסה לחופה וסתם חופה לבעילה קיימא והו"ל כנשאת לאחר וא''חך בא בעלה דתצא מזה ומזה ולא פלוג רבנן בין נבעלה ללא נבעלה ולא התיר רק כשיש עדים שלא זזה ידם מתוך יד החתן משעת חופה עד שנגזרה עליהם ההפרשה או שהיתה נדה בשעת החופה באופן שאין לפקפק שבא עליה וכ"כ מוה"רי מפאנו שם דפ"ו ומוה"רי גוליילמו שם דפ"ח ע"א משם מוהרי"קא שורש פ"ד. ומוה"רש דיל ויקייו שם דק"יג ע"ב

י בטור כו"סי זה הביא תשו' הר"אש כלל ל"ה סי' י"ב דאם אירע דלפי הדין לא היה צריך גט אך קרוביו כפוהו ליתן גט לרווחא דמילתא ונתארסה לאחר וגרשה ורוצה להחזיר לו דאסורה לו משום דהעולם יסברו שהגט הראשון היה כדין ויאמרו דמחזיר גרושתו לאחר שנשאת לאחר ולא ידעי דהגט היה לרווחא דמילתא ופסקה מו''רם להך תשו' לעיל סי' יו"ד ס"א וע' ח"מ לקמן סי' מ"ח סק"ג. ועובדא הוה ביתומה שיצא עליה קול שנתקדשה לאחר בסבלונות באתרא דחיישי וב"ד הכריחו למקדש שיתן גט מפני הקול הברה ולא הספיק ליתן גט עד כי ביני ביני מת ונשארה זקוקה ליבם קטן כבן ה' שנים והתירה ה' מח"נא בה' אישות סי' ד' בלי חליצה כלל ונרגש מתשו' הר"אש הלזו וחילק דע"כ לא מהני האי טעמא אלא לאסרה אחד גברא אבל לאסרה אכ"ע משום שמא יאמרו ה"ט לא סגי כיון דמדינא שרייא. ועוד דל"הט דשמא יאמרו מתירין א"א לעלמא לא חיישינן כ"כ דלא נפיק מיניה חורבא דכ"ע ידעי בהא וליכא אלא משום זילותא דב"ד ולזילותא דב"ד ל"ח עי"ד. גם ה' בני אברהם בסי' ל"ב דבא לפניו מעשה כזה סמך אהיהו תרי חילוקי דהממ"נא וחילק עוד דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא היכא דעשה מעשה שנתן גט לא כן היכא דלא קעביד שום מעשה שלא הספיק ליתן את הגט ע"ש

סימן מ''ז

א ס"ג ש"ע ע"א אומר נתקדשה וכו'. אם אמר שמעולם לא היו בה קידושין תנשא לכתחילה כן הוא דעת התוס' אבל ח"ה פ"ט מה' אישות דין ל"א כתב בשם הראב"ד והרמ"בן והרש"בא דה"ד כשהיא מכחשת אבל אינה מכחשת רק אינה יודעת אפי' אם העד אומר לא היו קידושי' כלל לא תנשא ולדעת הרמב''ם בכ"הג אפילו ניסת תצא יעו"ש וה"ד הב"ש בס"קד וה"חמ בט"קב רצה לצרף גם דעת הר"אש לזה ותמה על מרן שסתם הדברים ולא החמיר בלכחתילה יעו"ש ובס', שער המלך ה' אישות דנ"א עג"ד, ומן הבאר' אתה תשמע מהרה דמ"ש מוהרשד"ם בא"הע סי' א' וז"ל ואני אומר כי לא היה איסור אפ"ה בטלה דעתו (דעת הרמב"ם) אצל ש"פ ראשונים ואחרונים שהרי הרמב"ן והרשב"א והראב"ד והר"ן והתוס' והבע"הטו והג"א כולם סוברים שדוקא בשזרק לה קידושיה הוא דאמרי' שע"א אומר נתקדשה ועא"א לא נתקדשה הוא דאיכא למיחש ולכתחילה לא תנשא אבל היכא שאחד אומר שמעולם לא היה בה ספק קידושי' ושלא ראה ולא שמע שום דבר מקידושין תנשא לכתחי' יעו"ש ע"כ מיירי דוקא בשהיא מכחשת אבל כל שהיא שותקת ואינה יודעת דעת הפוס' הנז' דלא תנשא לכתחי' והרי הוא כמבואר וזהו מ"ש בס' דברי ריבות סי' ט' דהתם הנדון הוא במכחשת וכמפורש שם ומש"ה ערב הסברות ובכן סרו מהר מעליו תלונות הכנ"הג בהג' המו ס"ק ג"ן דלפי שיטתו של הכנ"הג לא ידעתי מדוע גמגם על מוהר"א ולא על מוהרשד"ם ז"ל

הגם הלום חזה הוית לה' חכם צבי בסי' קל"ה שעמד על הת"הד בסי' רי"ב דאחר שעלה בדעתו לדמות אחד אומר נתקדשה בפני ובפני חברי ואותו ב' מכחישו לאחד אומר קרוב לו וא' אומר ק"ל דק"יל לח תנשא חזר בו מכח דברי התוס' ומני"ר תמה עליו וכתב שלדעת אבות העולם אשר מימיהם אנו שותים ח"ה הרמ"בם והרא"בד והרמ"בן והרש"בא וה"ה ופשטה של שמועתינו נראות כדבריהם גם אם תדין את העדים כמכחישים זה את זה לא תנשא לכתחי' והדבר ברור שאילו ראה ה' בעל תה"ד סברת רבותינו הללו שהיה מחמיר ואוסר בפה מלא וכו' א"תד ולא זכיתי להבינו ואם הדברים כפשטן נפלאתי עליו הפלא ופלא דהת"הד קאי בששניהם מכחישים את העד המקדש