אבני האפוד חלק א קלח

קדמו הקידושי' ביד האב ולר"שי אע"ג דהיא קטנה והקידושי' השם לא מדעת אביה מ"מ לר''שי קטנה או נערה שנתקדשה שלא מדעת אביא וא"חך נתרצה אביה מקודשת וכמו שאתה תראה לעיל סי' ל"ז בב"י מחלוקת ערוך בין הפוס' הראשונים ודעת רש"י כדעת הרא''ש ודעי' דאם נתרצה האב אח"ך בפירוש מקודשת וכיון שנתרצה בסבלונות הו"ל כנתרצה בקידושי' וכ"כ הר"ן להדייא והובאו בב"י וז"ל ולדברי האומ' דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אם נתרצה אביה בפירוש חיישינן אפי' בקטנה חיישי' לסבלו' אם נתרצה בהן אביה ולא עוד אלא אפי' בקטנה שאין לה אב כל ששדכה בחיי האב אע"פ שלא שלח סבלונות עד לאחר מיתת האב לפי' הרי"ף חוששין ולדעת רש"י אין חוששין ע"כ הרי דכל שהוא בחיי האב לכ"ע חוששין אך נאחר מיתת האב תלוי במחלו' רש"י ור"ח. באופן דשלשת הרועים אמרו דבר אחד והכנ"הג כתבו על שם רבו מוהרי"מט לבד

ומפורש יוצא מפה קדוש הר"ן דכל שהוא בחיי האב צריך שיתרצה האב בפירוש בקבלת הסבלונות הא לאו הכי ליכא למיחש למידי דאף אם יהיו הסבלונו' לקידו' צריך ריצוי האב ולס' ר"ח אע"פ שקבלתן היא מנה ידעה אם קדמו קידושי' או לאו ולכן בעינן ידיעת האב מקבלתן בפירוש

וראיתי אני למוהרי"א ז"ל בתשו' מחנ"א שם ד"ח שהביא דברי מוהראנ"ח שמכותלי דבריו נכר דרוח אחרת אתו בדברי הר"ן ואיהו קסבר דדברי הר"ן שכתב דלדברי האומ' דקטנה שנתקדשה אם נתרצה האב בפי' חיישינן ואפי' בקטנה וכו' ה"ד לשיטת ר"ח ואפי' בסתמא ומכח זה הוכרח לחלק לנ"ד דקאי בקטנה בחיי האב ולומר דל"ח דע"כ ל"ח לס' ר"ח אלא דוקא בסתמא ששלח סבלונו' שלא מדעת אביה ואביה אינו טוען שום דבר אבל כל שקבלה הקטנה שלא מדעת אביה ואביה אינו מרוצה הו"ל קבלתה כמאן דליתא והכריע הדבר דאל"תה אדאשמועינן הריט"בא וה"רן דאיכא בין רש"י ור"ח קטנה ששדכה אביה ומת לשמעינן ריבותא במי שאביה חי ושלח לה סבלונות בלא דעתו ואינו מרוצה אח"ך דלר''שי ל"ח כל שאינו מרוצה אח"ך ול"רח חיישינן אלא ודאי דבהא לכ"ע ל''ח וכו' י"ש אתה תראה דיוצא מדברי הרב דאם לא ידענו דעת האב בזה וביני ביני מת דהתם חיישינן. וכשאני לעצמי הגם כי ידיעתי אינה מכרעת וכאפס וכאין נחשבת לגבי הנהו תרין ארייותא עכ"ז לפי דעתי המעט הוא דכל שהיא קטנה ונשלחו לה סבלונו' בחיי האב שלא מדעת האב כל שלא שמענו שנתרצה אביה בפירוש ל"ח לה אליבא דכ"ע וזוהי בבא קמא דה''רן דהשמיענו בהדייא ודוק

י"ב עיר קטנה ואנשים בה מעט ושלח לכלתו סבלונו' ליכא למיחש לקידושין שקדמו כפי ס' ריח דאי איתא דקדשה קלא אית לה וראיה מההיא דכתו' דכ"ג ב' אומ' נתקדשה וכו' וגם הריטב"א בתשו' הביאה הרב"י בסוף הסי' כתב דכל היכא שיש מנהג לקדש בעשרה לא ניחוש לסבלונות דאי איתא דקדשה קלא אית לה. מוהר''מ בכמוהר"מ בתשו' כי באה בס' בני אברהם סי' ט' וה' המחבר חלק עליו שם ודחה ראייתו הן מדברי הש"ס והן מדברי הריטב"א עי"ד וע' כנ"הג הגהב"י סק"ע שהביא משם הרא"ם דכתב דאף הריטב"א לא החליט המאמר י"ש

י"ג ס"ב ש"ע האידנא נהגו בכל מלכות א"י וכו' שלא לחוש לסבלונות מרן ב"י רמז פה תשו' מוהר"י בן חביב בכת"י בענין סבלונות והן עתה זכינו לאורה והיא לו' נדפסה בס' רע אנשים הנד"מ בא"הע סי' מ"ג והיא גדולה תשובה לעיר אנדריאנופולי בש' הרפ"ט ולשונה לשון הזהב מעולפת ספירים פלפול עצום בדברי רש"י ור"ח ויתר המפרשים ושמה תרבה גודל ענותנותו וסיים וכתב וז"ל את הדברים האלה נתתי אל לבי להעמיד ולקיים המנהג שנתפשט אצלנו שלא ניחוש לסבלונות כלל ועתה הנני מודיעך מה שנתאמת אצלי מפי השמועה בימי חרפי זה מ"ה שנים או יותר היה ראש ישיבה בעיר שלמאנקה ומורה הוראות בישראל החכם המופלא גבור כארי לעשות ר"א שבשמים הרב יצחק די ליאון ז''ל ויקר מקרה שם בעירו בחור ששדך ושלח סבלונו' חת"ך נתבלבל הזיווג ורצה הרב הנז' להחמיר ולהצריך גט ולא הסכימו לסברתו חכמים וזקנים שבדור והסכימו לבא ליריד מדינה די קאמפו ששם עלו חכמים גדולים שבדור וכו' וב"ב נועדו ונ"ון בהלכה זאת ונחה שקטה הסכמת כולם כי מהיום ההוא והלאה לא יחושו לסבלינו' ולהסיר ספק צוו לש"ץ אשר בב"הכ הגדולה באותו יריד יכריז ויודיע לכל אשר ביריד והוא שכבר נמנו וגמרו שלא לחוש לסבלונו' וכו' ובימים ההם עדיין לא נשא אשה מו"הר כמיהר"י אבואב אף כי היה גדול בחכמה ובן ל' שנים והוא היה מחזיק בס' מוהרר"י די ליאון וכו' ויהי מקץ שנתיים ימים בקרוב בהיותו ראש ישיבה בעיר בוטארחגו נזדמנה לו בת זוג מגדולי העיר אשר היתה משודכת וכבר קבלה סבלונות מחכם אחר וביום בואם לחופה רבו הקטטות בניהם ונתפרדו ומיד חילה פני הרב הנ"ז ולקחה לו לאשה ולא חששו כלל לסבלונו' ודברים הקודמים עם המשודך הראשון ואחר ימים רבים נפטרת אשת הר"רי די ליאון ויקח אשה חכמה ומיוחסת מעיר טוליטולה ושמעתי מפי חכם כשר מעיד עדות נאמנה שהיתה משודכת תחילה לאיש אחר וקבלה ממנו סבלונות כבר ובכל זאת לא מנע עצמו הרב מנישאנה. ע"פ ב' עדים גדולי הדור יקום