אבני האפוד חלק א קלז

דאינם נאמנים כתב משם מוהר"ם מפדוואה סי' כ"ח דהוי אפילו לדעת רש"י וכן הוא דעת מור"ם בתשו' סי' ל' שרמז שם

ברם הגאון מוהרימ"ט בחא"הע סי' כ"ח עם שראה דברי הת"הד והרא"ם אזר חייל לומר דמחלוקת הרבנים אי מהמני או"ל אינו אלא לשיטת רש"י אבל לר"ח מודו כ"ע דנאמנים והיסב דבריהם לשיטה זו י"ש ונ"מ טובא דאי ליכא למיחש לקידושין דהשתא ואז נשאר לנו רק ס' ר"ח כל ששניהם מודים שלא היו קידושין מקודם ליכא למיחש למידי וה' בני אברהם בסי' ג"ן השיגו למוהרי"מט מדברי הרא"ם הנז' וגם ה' אמרות טהורות הצ"ע דבריו מחמת דברי הת"הד הנז' עי"ד ומה חידוש היה בבית המדרש? כי כבר נרגש מהם מוהרימ"ט וישב דבריהם לפי שיטתו וכמבו' למעיין שם

ה כל שאין עדים על הסבלונות ומודים שניהם שלא קדשו קידושין אין לחוש לא לפרש"י ולא לפי' ר"ח מאחר דאית להו מגו. כנ"הג הג"הט ס"ק טו"ב והגהב"י סק"ז משם מוהרימ"ט בא"הע סי' כ"ח ודלא כמוהריב"ל שנסתפק בזה וכ"כ היד"א בהגה"ט סקי"ט ומבואר בדברי מוהרימ"ט שם דקאי אפי' באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי מ"מ הא דחיישינן היינו שהוחזקו הסבלונות בעדים דלית להו מגו אבל כל דליכא עדים בסבלונות ומודים שניהם ליכא למיחש לכלום ועם שמדברי הת"הד שם מבואר להיפך כבר נרגש הרב מזה ואחר שעמד ע"ד מוקי דדברי התה"ד הם בשהוחזקו הסבלונו' בעדים י"ש וע' אמרות טהורות דקין מ"ש ע"ד הרב ותמה על הפ"מ בח"ב סי' ד' דנגרר אחר ס' מוהרימ"ט הגם הלום אנכי הרואה למוהרי"א בתשו' שבס' מחנ"א ה' אישות ד"ט ע"ג דנגרר אחר מוהרימ"ט אף בהיתר דחיישי לסבלונות ואף נגד ע"א עש"ה אך בדברי הח"מ סק"א מבואר דס"ל דלעולם לא מהני מגו אפי במקום דרובא מסבלי והדר מקדשי והב"ש שם בסק"ג הביא משם הב"ח דהחמיר כס' הח"מ ומר מדידיה אמר דהיכא דרובא מקדשי וה"מ פשיטא דלא מהני להו מגו וכמבו' בדברי התה"ד והר"שבא אך באתר דמסברי והדר מקדשי אהנייא להו מגו ושכ"כ הטו"ז יעו''ש וכ"כ הכנ"הג בהגהב''י סקי"ג בשם הרשב"ץ ועמ"ש אני הדל לעיל אות א' וע' בני אברהם סי' ג"ן

ו אפילו למ"ד דלא מהמני ה"ד כשהאשה מודה בסבלונות אבל אם מכחשת אפי' שהודית בפני ע"א שקבלה הסבלונו' אין בכך כלום. כנה"ג הגה"בי סק"ז משם הר"אם ובס"ק מ"ה כ"כ משם ה' משאת בנימן וכ"כ מוהר"י אלפאנדארי בתשו' מח''נא שם ד"ח ע"ג

ז אפילו לכת החולקים וס"ל דלא מהמני היינו על הסתם שלא בא המשדך לערער אבל כל שבא המשדך לערער עליו מחמת הסבלונות שהיא מקודשת ואיהו גופה מודה שלא קדשה כבר כל אפייא שוין דמהימנא. כנ"הג הגה"ט סק"ז משם מוהר''חש בסי' נ"א ובהגה"בי ס"ק ס"ט והי''דא בהג"הט ס''ק ח"י. ומוהר"מ בכמוה"רם בתשו' כי באה בס' בני אברהם סי' ט' הביא שכ"כ ג"ך מוה"רא ברודו בס' פני משה סי' כ"ח ונ"ד וגם הוא נגרר אחריו אך ה' המחבר שם חלק עליו בכח וכתב שמדברי הת''הד והר"אם יש להכריח שאף שבא לערער ולעגנה ומתוך הודאתו יוצא שלא קדשה מקודם עכ"ז לא מהני יעויש. אך בסי' ל"ב נמשך אחר חילוק הפ"מ עי"ד בדע"ט ע"ד ועוד לו בסי' נ"ג דק"א ע"ג ומוהר"יא בתשו' מח"נא שם ד"ט נגרר אחר חילוק זה עי"ד

ח אם יש הכחשה בין הנערה והמקדש דהוא אומר שקדמו קידושין והיא אומרת דלא קדמו קידושי' איהי לא מהימנא לכ"ע אף למ"ד דהיכא דשניהם מודים שלא קדמו דמהמני. וה"ה כשאין הבעל בפנינו דלא מהימ''א. בני אברהם סי, ג"ן

ט שם בהגה לא שלח לה החתן בעצמו רק אבי החתן שלח לא חיישי' לפרש"י שמא הסבלונות מעצמם הם הקידושין. מדנקט לפרש"י משמע דלר"ח חיישינן וכן בא הדבר מפו' בתשו' הריב"ש סי' תע"ט והכנ"הג בהגהב"י ס"ק נ"ט כתב וז"ל אפי' נתנו אבי המשדך או אמו סבלונו' לכלה חוששין לסבלונות הרא"ם ח"א סי' י"ט וע"ש בסי' י"ח שיש מי שחולק ומוהריב"ל בח"ג סי' צ"ה נסתפק בזה ע"כ וע' יד"א ס"ק נ"ה. והלא מראש אנכי הגדתי דאין הספרים הנז' תחת ידי אולם ראיתי למוהרי"א בתשו' מחנ"א ד"ח ע"ד שהביא דברי מוהר"א בן יעיש המובאים בתשו' הרא"ם סי' ח"י דאיהו ניהו הסובר דאין חוששין ומדבריו שם מוכח להדייא דלדברי ר"ח דוקא הוא דאין חוששין מטעמא דאיכא ס"ס עי"ד שם והוא היפך דברי הריב"ש שכתב דלפרש"י הוא דלא חיישי' וצ"י

י אפי' למאן דחייש היינו כשהסבלונו' נתנו לכלה בשם החתן אבל כל שנתנו לה בסתם לכ"ע יש להקל וכ"ש אם הנתינה היתה מאם החתן אלא דחילוק זה האחרון אי נקי ממחלוקת. מוהרי"א שם וה' בני אברהם סי' ג"ן צירף מחלוקייות אלו להקל בנ"ד דאחי החתן נתן סבלונות לאבי הכלה עי"ש וע"ע לו בסי' ד' ד"ך ע"ד

י"א שדך אדם בתו קטנה ומת האב ושלח לה סבלונות ועודה קטנה לפר"שי ל"ח אבל לפר"ח חיישי' לקידושי' שקדמו ונתנו בחיי האב. כנ"הג בהג"הט סקי"ט בשם מוהרי"מט בחידו' על הרי"ף ז"ל וא"עג דהרב כתב זה מדעת עצמו הן הנה דברי הריט"בא כי הביאם בתשו' חא"הע סי' כ"ט. ומדנקטי תרוייהו הנדון דאחר מיתת האב הוא דשלח הסבלונו' ולא בחיי האב מוכח דהיכא דנשלחו הסבלונות בחיי האב לכ"ע חיישי' לר"ח דשמא