אבני האפוד חלק א קלד

ו שם ש"ע וי"א שאילונית וראית אינה מקודשת. היא שיטת התוס' ביבמות ד"ב ע"ב וכתובות דע"ב ע"ב וגטין דמ"ו ע"ב שכתבו להדייא דאפי' כנסה ל"א דבעלה לשם קידושין ואחולי אחליה לתנאיה ואינה צריכה גט אפילו מדרבנן וכן דעת הרא"ש והטור ז"ל וכ"כ המאירי בחידו' ליבמות ד''ג מהספר וז"ל ומאחרוני הרבנים כתבו שאין באילונית מק"ט כ"כ שתהא יוצאה בלא גט והדברים זרים שהרי אין לך מק"ט גדול מזה וכל הנושא לדעת בנים הוא נושא ואפי' בעל אין אדם מוחל בדבר הזה וכן הסכימו בה גדולי הדור ע"כ וכן דעת הריטב"א בחידו' לגטין לדמ"ו ע''ב דאילונית ודאית הוי מק"ט וא"ץ גט. מדברי רב"י בגטין מ"ו ע"ב דמחלק בין ארוסה לנשואה דבכנסה אמרי' אין אדם עושה בעילתו ב"ז אולם כל שהוא ע"י קידושין לחודייהו אמרינן דהוי מקחו מק"ט וכמ"ש ביבמו' ד"ב וזוהיא שיטה שלישית. וז"ל כ' ישעיה הראשון בס' המכריע סי' ל"ד ואע"פ שהוכחתי שאין אנו צריכן לחלק כאן בין ארוסה לנשואה דאפי' ארוסה צריכה גט מ"מ מה שחילק המורה (היא רש"י) גבי אילונית בין ארוסה לנשיאה דארוסה נפקא בלא גט ונשואה בעייא גיטא ואפי' שהיא אילונית גמו' ואין אדם עושה בעילתו ב"ז הוא הנכון ועיקר ע"כ. באופן דיש בדין זה ג' שיטות א' ס' הרמב"ם ודעי' דצריכה גט בין ארוסה בין נשואה ב' ס' התוס' ודעי' דאחת זו ואחת זו אינן צר כות גט. ג' ס' רש"י ודעימיה דארוסה א"ץ גט אך כשהיא נשואה צריכה גט. וע' להגאון הרעק"א בתוספות על המשניות פ"ק דיבמות או"ט שהצ"ע דברי רש"י וע' בס' תפארת ירושלם שם

ז ס"ו ש''ע המקדש א' מכל העריות לא עשה כלום. ע' כנה"ג הגה"ט סק"ד שהביא תשו' הגאונים במי שנטל גרושת אחיו ומה שפלפל עליה וע' לרב מבבל מוהר"ר יוסף חיים נר"ו בתשו' כי באה בס' מעשה איש חא"הע סי' ד' מה שפלפל בחכמה והעלם בצ"ע יי"ש ובדברי ה' המחבר ז"ל שם

ח ס"ט ש"ע ישראל מומר שקדש וכו' הרי אלו קידושין גמו'. עמ"ש בתשו' שהשבתי באייר התר''סט. ושם אתה רואה מחלו' הפוס' ודרובא ס"ל דהוו מדרבנן

ט ע"כ לא נחלקו אלא בודאי קדש אבל אם לא נודע לנו אם קדש רק דמכח חזקה נאמר דקדש התם לכ"ע לא חיישינן דהבוא דלא להוסיף עלה. כ"כ אני הדל בתשו' שם

י עמ"ש הר''בי משם בע"הע דמומר לחלל שבתות לא הוי אלא בעבודת קרקע. ע"מש בזה וכיו"ב בחידו' על הש"ע יו"ד סי' ב'

י"א סי"ב ש"ע המקדש מי שחציה שפחה וחציה ב"ח. ע' ב''ש סק''טו. וע"מש בס' עבודת השם א"הע סי' י"ד דק"ג

סימן מ"ה

א ס"א ש''ע מקום שנהגו לשלח סבלונות וכו' (זאת מן המודי'עית כי ידעתי שרבני קושטא הרא"ם, הפ''מ מגיד מראשית, רוב דגן, משנת ר"א האריכו הרבה בענין סבלונו' ולדאבון נפש אינם תחת ידי לכן אל יאשמני הקירח אם אכתב דבר ולא אגיד מה שדברו הגבורים באותו ענין וד"ב) ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה וכו' מרן נקיט כלשון הרמ"בם בפ"ט מה' אישות דין כ"ח וכתב הכנ"הג בהגה''טו סקי"ב משם מוה"רא בן יעיש ז"ל דנראה מדברי הרמ"בם דאף לשיטת ר"ח בעינן עדים בהולכת הסבלונות. ובאמת דכך מבואר בלשון ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה. ולפ"ז לכאורה חולק עם הטור שכתב דלדעת ר"ח אפי' לא שלחם בעדים חוששין להם (וכבר אמרתי שאין בידי תשו' מוה''ראם כי שם הובאה תשו' מוה''רא בן יעיש לראות בשרשן של דברים אם הביאו דברי הטור לחולק) אולם אנן קא חזינן למו"רם ז"ל שכתב ע"ד מרן אע"פ שלא שלח הסבלנות בעדים ואם כונתו לחלוק על מרן הי"ל לכתב וי"א א"עפ שלא שלח בעדים וכמש הח"מ בס"קא גם ה' הלבוש כתב הכל בשיטה אחת בלי מחלוקת

לכן נ"ל דל"פ מרן ומ''ורם בזה ואינהו סברי דאפי לס' ר"ח בעינן עדים בשעת נתינה לידה דאי לאו הכי מאחר דדין זה הוי אפי' באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי אם אין עדים על הקבלה אית לה מגו דיכולה לומר לא קבלתי ולכן קאמר בתחילה דיש עדים שהובלו לה דהיינו עדי קבלה אבל ליכא עדים אם החתן שלחם ובזה יבא הכל על נכון. וחיכא בין ס' ר"ת לר"שי דלס' ר"ח לא בעינן עדים ששלחם החתן רק עדים שהובלו לה ולס' רש"י תרתי בעינן ששלחם החתן ושראו הנתינה ובככ"הג הוא דחיישינן שהן עצמם הם הקידושין וכמו שכן מצאתי שהפ"מ בח"א ריסי מ"ח הביא דבריו ה' אמרות טהורות בסי' זה דק"ג ע"א כתב בשם מוהרי"קו דלר''שי תרתי בעינן ששלחם ע"י עדים ושנתנו לה לפני עדים והגם שה' אמ"ט הצ"ע דבריו דאמת דהכי משמע מדברי מוהרי"קו בשורם ק"ע אולם כבר חזר ופי' דבריו בשו' קע"א דה"ה דמהני אם נתן לה סבלונות בפני עדים עי"ד מ"מ מלבד דאפי' תימא הכי אכתי איכא טובא בין ר"ח לרש"י ע' ב"ש סק"א. עוד בה דה' אמ"ט גופיה שם כתב דלא פלטינן ממחלו' הפוס' בדעת רש"י איכא מאן דסבר דלרש"י תרתי בעינן שעת שלוח ושעת נתינה ואיכא מאן דסבר דלדעתו די בדאיכא עדים בשעת נתינה אפי' דליכא עדים בשעת שילוח