אבני האפוד חלק א קלב

פה דכרת ותני דאסור להשיאו אשה בעודו קטן ומשמע גם ע"י אביו ומאחר דידענו את כבודו ואת יקר תפארת גדולתו מי שם פה לאדם לומר דלא ראה דברי הש"ע דסי' זה אם לא שהוא יפרש דמ"ש מרן דאסור להשיאו אשה היינו ע"י אחרים או ב"ד מבלי היות שם ידי אביו וכדמפרש הכי בראשית אמריו דברי הרמ"בם דכתב אין משיאין את הקטן דהיינו ע"י ב"ד או אחרים אבל כל שהוא ע"י אביו מותר לכ"ע דהכי נהיגי מעשים בכל יום וכמ"ש הרב הפוסק שם

ד המתירים להשיא את הקטן ע"י אביו אך בזאת נאות להם שיעשו ביניהם כתובה דאי לא"ה איכא איסורא להשהות את אשתו בלי כתובה. אמנם באופן עשייתה נחלקו דה' כנס"י שה"ד היד"א לעיל בסי' א' סק"ח והפ"ת שם ס"ל דהמשיא את בנו קטן מחוייב האב להתפיס מטלטלין כדי כתובה ואף אם יתן האב שטר על עצמו כדי כתובה לא מהני פן ימות האב ולא יניח ברכה אחריו י"ש וה' שמחת יו"ט שם לא הונח לו דרך זה והיה בהניח דאם יתחייב הקטן אין חייובו כלום כל שלא נבדק אם הביא ב"ש ולא אזלינן בתר חזקה דגופא דחזקת ממון עדיפא מחזקת הגוף ואם יתחייב אביו כיון שע"פ הדין הבן אינו חייב לא מהני כלום חייוב אביו להצילו מאיסור שהיית עם אשתו בלי כתובה וכמו שלמד מתשו' הרשב"א בס' תו"א סי' ח"ן והביאו הרב"י בא"הע סי' ס"ו ופסקו מורים שם, והתפסת מטלטלין לא יועיל לו לפי דעתו ולכן מסכין לו דרך שאביו יסדר הכתובה ותכתב על שם הבן וסמכא דעתה דאשה דהבן מאשר ומקיים כל מילי דאבוה והרבנים דבזמן ה' כנס"י עשו מעשה ולא השגיחו כלל בסברת הרב לעשות תיקון על הכתובה ואף דהרב קללם דשגגה היא לפי דעתו האמת איתם א"ד ז"ל ודבריו נכונים בטעמם דבמ"ש דחייוב הקטן לא מהני לכלום מכח דחזקת ממון עדיף מחזקת גוף כבר האריך בזה ה' שערי רחמים ח"ב הנ"דמ בחא"הע סי' ל' להוכיח דהלכתא כוותיה. גם בחייובי האב דאינו מציל מאיסור שהיית אשתו בלי כתובה. תשו' הרש"בא שהביא נראית מסכמת. וכתב הרב שם דמתשו' הרש"בא מבואר דאף אם הבעל חייב עצמו לקבלן אסור ושכ"כ הח"מ שם ע"כ אין לנו דרך אחרת אם לא בשתכתב הכתובה על דעת אביו והאשה סמכא דעתה על זה

ולא אכחד תחת לשוני דאף בזה מידי פקפוק לא יצאנו דאם ח"ו למאי דביני ביני ימות הבן לא תוכל האשה לאוציא מן הי רשין דאין חייובו כלום והגם דהרב לשיטתיה קאזיל במ"ש קודם לכן דלא חיישי' שמא ימות האב דלזמן מועט לא חיישינן למיתה מ"מ היא גופא צריכה רבה דכבר האריך בזה הח"קל א"ח ס"י ק"ה ושם בסי' ק"ד ג"ך חקר אי באיסור דרבנן חיישינן למיתה ולא העלה דבר ברור. מ"מ כיון דכל הדרכים בחזקת סכנה הם בחר הרב הדרך הזה דהוא היותר טוב שבכולם

ולכל הדברות לכשיגדיל חייב לעשות להאם כתובה אחרת כדת וכהלכה וכמ"ש הרב ז"ל שם וסדר נוסח הכתובה. ולרגל המלאכה אשר לפני אעתיקנה פה וז"ן בפנינו ב"ד ח"מ בא פ' ואמר לנו קטן הייתי כשהשיאני אבא ועשיתי לה כתובה ונתגדלנו זה עם זה ועכשיו אני מקיים בפניכם הכתובה ההיא בל"ש ובנפ"ח כל הפסק ההוא ובשעבוד נכסים ובקגו"מך והריני חוזר לעשות כתובה מהיום בפני ע"כ אות באות כתוכף כתובה ראשונה ומאתיים הראויים לבתו' כאילו אני כונסה היום ואני חותם ראשון ואחרי יחתמו עדי הקנין. וזה תוכף הכתובה בעדיה ובחותמיה בכ"וך בשבת וכו' ובסוף החתימות. יכתבו הב"דו בפנינו ב"ד הח"מ נחתמה זאת הכתובה והרי היא מאושרת ומקוימת והכל ש"וב ויחתמו שלשתן א"ד ז"ל. ולענין הברכות רמזתי לעיל בסי' ליד בס"ד

ה יתום מאב שנשא אשה בהיותו בן י"ג שנים וחצי ולא עברו ימים מועטים וחלי"ש והיורשים רוצים לפתר עצמם מחייוב מורישם בכתובה באמרם דכיון דלא נתברר שהביא ב' שערות בעת שנכנס לחופה גברא לאו בר חייובא ואין להם לפרוע כי אם מה שהכניסה. אם הם מוחזקים זוכים בדין מטעם קי"ל ואפי אם יעידו הרוחצים עדות גמור שהמה ראו בשעת הרחיצה שנתמלא זקן התחתון עד שהיו בכל שעריו לכוף ראשן לעיקרן עכ"ז ל"מ. שערי רחמים ח"ב הנ"דמ חא''הע סי' ל'

ו עמ"ש הר''בי בסוף הסימן משם תשו' הר''אש והרשבל בקטן שנמצאו בו סימנין לא"חז שקדש ע' מ"ש אני לקמן סי' קס"ז בס"ד

ז שם ש''ע אבל אם יש עדים שנתיחד עמה משהגדיל וכו'. כל שלא נתברר בעדים שנתיחד עמה לא חיישינן ומיהו צריך להכריז בעיר בחרם אם ימצא עדות כשר שנתיחד עמה בעד יחוד. ה' משפטי שמואל סי' קכ"ז ומוהר"שג בתשו' צל הכסף ח"ב סו''סי ז"ך חלק עליו בענין הכרוז מכח הסברא ובפרט דחזינן לשאר פוסקים שנשאלו בענין כזה ולא עלה על שפתם הך דכרות יש"ב

ח ס"ב בהגה יכולים ב"ד לפסק להשיא את הקטנה. אם האפוטרופוס מוחה ביד ב"ד שלא ישיאוה כחו גדול יותר מב"ד חק"ל א"הע סי' כ"ח

סימן מ"ד

א ס"א ש"ע לפיכך אם בא פקח וקדש אשת חרש וכו' נראה דה"ה אם פקח קדש אשה חרשת ובא פקח אחר וקדש אותה תופסין קידושין של שני. ב"ש סק"א וע' יד"א הג"הט סק"ב שכתב משם ה' בני דוד שהצע דבריו